על מצב האומה ועל מצב האובמה

הנשיא ברק אובמה פילס את דרכו בין חברי הקונגרס וחברי הקבינט המריעים, בדרך אל דוכן הנואמים. הוא עמד לשאת את הנאום האחרון של תקופת כהונתו הראשונה "על מצב האומה". בנאום הזה, לפחות במידת מה, תלויים סיכוייו לשאת את הנאום הראשון של תקופת כהונתו השנייה.

זה היה נאום ארוך, כמעט 75 דקות. זה היה נאום אישי מאוד, עם שימוש תכוף, אולי מוגזם, ב"אני". זה היה נאום של התרסה, שבו הנשיא חזר והודיע כי לא ייסוג אף כמלוא הנימה ממאבקו ליתר "הוגנות" בחיים הכלכליים של ארה"ב. זה היה נאום אופטימי, אולי אופטימי מדי, על סיכויי הכלכלה האמריקנית. הכול הסכימו שזה היה נאום "פופוליסטי". בשביל יריית הפתיחה של שנת בחירות ארוכה להחריד, זה היה נאום טוב, מבחינת הנשיא.

מזלו הפוליטי של אובמה שיחק לו השבוע. ההנחה שהמצב הכלכלי משתפר אינה מוגבלת עוד לחזאים ולפרשנים. סקר דעת קהל (משותף ל"וול סטריט ג'רנל" ולרשת אן.בי.סי) הראה השבוע כי מספר האמריקנים המאמינים כי אור מבצבץ בקצה המנהרה גדול עכשיו פי שניים ויותר ממספרם של אלה המצפים לחשיכה. ובפעם הראשונה זה שבעה חודשים, יותר אמריקנים מעניקים ציון חיובי לנשיאותו של אובמה (בהפרש קטנטן, רק שני אחוזים, בגבולות סטיית התקן, עדיין פחות מ-50%).

טיפה, טיפ-טיפה יותר טוב

הסטטיסטיקה של הימים האחרונים חוזרת ומאשרת, שיש גידול ממשי במספר המועסקים, והגידול הזה ניכר ב-37 מ-50 המדינות. יתר על כן, הנתונים מראים שהירידה באבטלה אינה מראית-עין סטטיסטית, ואינה תוצאה של נשירת מחפשי עבודה: מפעלים וחברות אמנם שוכרים עובדים חדשים.

נתון פיננסי מבשר (קצת) טובות: חלקו של החוב הפרטי והציבורי בתוצר המקומי הגולמי עומד עכשיו על השיעור (המבהיל כשלעצמו) של 279%. אבל כאשר נכנס הנשיא לבית הלבן, חלקו של החוב עמד על 302%.

כללית, המשק האמריקני רחוק מחוף מבטחים. הבנק המרכזי של ארה"ב הודיע אתמול (ד'), שלא יעלה את הריבית עד סוף שנת 2014. פירוש: הבנק מצפה שיידרשו עוד שלוש שנים כדי להשלים את התאוששות המשק מן השבר הפיננסי של 2008. אבל הבנק חוזה שהצמיחה תואץ: 2.7% השנה, 3.2% בשנה הבאה, ו-4% בשנה שאחריה.

במשוואה הזו יש כל כך הרבה משתנים, עד שאין מנוס מלחשוב אותה לניחוש מלומד. מי יודע מה יקרה ביוון בשבועות הבאים; מי יודע אם האירו יחזיק מעמד; מי יודע מה יקרה במצרי הורמוז; או לאורך קו הפסקת האש בקוריאה; ומי יודע מה יקרה לכלכלת סין.

אף על פי כן, טיפה, או בעצם טיפ-טיפה, ניטלה מן העוקץ של מסע הבחירות הרפובליקני. במקום "המצב אינו משתפר", הרפובליקנים עומדים כנראה לסגל לעצמם "המצב היה יכול להיות הרבה יותר טוב", אלמלא חנק אובמה את היוזמה הפרטית באמצעות עודף פיקוח, עודף מסים ועודף הוצאות.

תפסיקו לפני שיירד דם

אמרנו שהמזל שיחק לנשיא השבוע: גם בעניינים אלקטורליים. מלחמת האזרחים במפלגה הרפובליקנית מגיעה אל שיאים כאלה, שקארל רוב (Rove), יועצו הפוליטי הבכיר של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, קרא השבוע ל"הפסקת אש", לפני שייגרם נזק ללא תקנה לסיכויי המפלגה בנובמבר. בעל טור ימני מאוד ב"וול סטריט ג'רנל" כתב השבוע, ש"הרפובליקנים יפסידו בבחירות - ויגיע להם להפסיד".

שני הטוענים העיקריים למועמדות המפלגה לנשיאות, ניוט גינגריץ' ומיט רומני, תוקפים זה את זה על גלי האתר של פלורידה. שם יהיה ביום ג' הבא הסיבוב הרביעי של עונת הבחירות המקדימות. רומני החליט לוותר על סגנונו הפאטריצי הכמעט-מתנשא, והסיר את הכפפות בוויכוח הטלוויזיה ה-19, בתחילת השבוע. מותר להניח שהוא יוסיף להסיר אותן בוויכוח ה-20, הערב (שישי לפנות בוקר שעון ישראל).

רומני מנסה להינצל מתבוסה בפלורידה רק עשרה ימים לאחר שהסקרים העמידו את יתרונו על 22%. מאז, גינגריץ' נחל ניצחון מוחץ בסיבוב השלישי, בדרום-קרוליינה; ורומני חשף, בחוסר חשק מופגן, את שומות המס שלו מן השנתיים שעברו. הוא שילם 14% על הכנסה של 21 מיליון דולר ב-2010. הוא לא עשה שום דבר בלתי חוקי, אבל נכסים כאלה אינם מחזקים את הרושם שרומני מבין לרחשי לבם של רוב האמריקנים.

ניצחון אפשרי של גינגריץ' בפלורידה יבוא על אפו של הממסד הרפובליקני ועל חמתו. פחד מפני התוצאות של מועמדות גינגריץ' יחזור כנראה ויעורר את השאלה אם לא מוטב למצוא חלופה אטרקטיבית. נראה שחליפת החלופה תפורה על מידותיו של האיש שעליו הטילו הרפובליקנים להשיב השבוע על נאום אובמה: מיץ' דניאלס, שר התקציבים לשעבר בממשל בוש, המושל שהפיח רוח חיים במדינת אינדיאנה, במערב התיכון של ארה"ב.

הוא נשא נאום רגוע, מנומס, לא חוצב-להבות. אבל הוא היטיב להציג את עמדותיה של מפלגתו (צפו נא ביוטיוב, OSAmkDUi4PQ) - והוא נהנה מאשראי ניכר על הביוגרפיה שלו, על הקריירה הפוליטית שלו, ועל אישיותו. כמובן, לשמאל האמריקני יש דעה שונה מאוד על דניאלס, בגלל המלחמה שאסר על האיגודים המקצועיים (יוטיוב, Oh8BsnhADmg).

הראש האמריקני ממציא לנו פטנטים

אין כמעט תקדים להצטרפות מועמד בשלב הזה, לאחר חודשים ארוכים של מערכת בחירות, כאשר תהליך הניפוי הטבעי עומד בעיצומו (חמישה טוענים כבר נשרו, ארבעה נשארו). חוקי מימון הבחירות סחטו את רוב הספונטניות מן המערכת. אי אפשר לגייס תרומות ולהניח תשתית בן-לילה.

אבל הראש האמריקני ממציא לנו פטנטים. ב-2010, בית המשפט העליון יצר פירצה בחוקי המימון, כאשר פטר יחידים ותאגידים מהגבלות על שימוש "עצמאי" בכספם. מותר להם להוציא כל סכום שירצו לטובת מועמד, ובלבד שלא יהיו "קשורים" במועמד הזה.

משפחת אלדסון, שלדון וד"ר מרים, מממנים עכשיו מסע "עצמאי" עתיר-מיליונים לטובת ניוט גינגריץ'. למיט רומני יש נדבנים משלו. האחים קוץ', שני מיליארדרים מטקסס, יוצקים מיליונים למסע נגד אובמה. הם, או אחרים, יכולים לממן מסע בחירות עצמאי לטובת מיץ' דניאלס, מבלי שמושל אינדיאנה יצטרך לנקוף אצבע.

קריקטורה בשורה של עיתונים בארה"ב הראתה השבוע את הנשיא אובמה מתחת לכרזת הבחירות הקלאסית שלו מ-2008, זו המציגה אותו מעל המלה "תקווה", באותיות-ענק. הוא נראה בקריקטורה מוסיף בכתב יד מתחת ל"תקווה", "שהרפובליקנים יבחרו בניוט גינגריץ'". הוא היה כנראה מצביע בעד גינגריץ' בפלורידה. ביום ד' לפנות בוקר נדע אם המדינה הזו, השלישית במניין אוכלוסיה בארה"ב, תעמיד את המערכת הפוליטית על ראשה.

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com