הנקמה הקרה של בג"ץ

על רקע ההחלטה בעתירת משה אשר עולה הרושם שבג"ץ מגיש את הנקמות שלו קרות

זה לא היה היום היפה ביותר בחייו של שר האוצר, יובל שטייניץ. הוא החל עם שחור בעיניים - שחור של פיח מהדליקה הגדולה בכרמל - שהגיע בצורת ההמלצה המסתמנת של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, להדיח את שטייניץ ביחד עם שר הפנים אלי ישי, בשל אחריות אישית למחדל כיבוי האש.

שעות אחדות אחר-כך הוטחה בפרצופו מהלומה כואבת נוספת, כששופטי בג"ץ החליטו לקבל את עתירתו של רו"ח משה אשר, ולהוציא צו שיפוטי המחייב את שר האוצר להמליץ על אשר בפני ממשלת ישראל כמועמד מטעמו לתפקיד ראש רשות המסים.

אותו אשר, ששטייניץ עמד ומנה באופן פומבי את חסרונותיו ומגרעותיו ונימק מדוע הוא אינו ראוי לתפקיד גובה המס הראשי של המדינה. דווקא עליו יצטרך כעת שטייניץ להמליץ.

בג"ץ לא חייב היה לנהוג כך. אפשר היה להסתפק בפסילת ההחלטה המיניסטריאלית לשנות את הקריטריונים של ועדת האיתור, ולהורות לשר לערוך את חישוביו מחדש. אך השופטים החליטו לנצל את הליקוי הקיצוני בשיקול-דעתו של שטייניץ כדי לכופף את ידו, להכריח אותו להמליץ בפני הממשלה על אשר, ועל הדרך לקבוע נורמות חדשות המצמצמות בפועל את שיקול-דעתם של שרים בנושא מינויים ציבוריים בכירים.

קשה להשתחרר מן הרושם שבג"ץ יודע להגיש את הנקמות שלו כשהן קרות. למעלה משנתיים חלפו מאז המתקפה החריפה של שר האוצר נגד האקטיביזם הבג"צי, מעל במת ועידת ישראל לעסקים של "גלובס". שטייניץ רגם אז את העליון בבליסטראות, על ה"הפקרות הכלכלית" ועל "פסקי הדין השערורייתיים" של שופטי הערכאה העליונה.

ההתקפה ההיא נרשמה היטב בעליון. כעת הגיעה שעת התשלום, אלא שגם עתה מקפידים השופטים על גישה אלגנטית: לצד השורה התחתונה, המשפילה עבור שר האוצר, המחייבת אותו להמליץ על המועמד שאותו פסל, טרחו השופטים וציינו כי אינם חושדים, כמובן, ששטייניץ הונע מ"שיקולים זרים".

האנדרסטייטמנט בהתגלמותו: לא זדון היה כאן מצד שר האוצר, אלא רשלנות וטיפשות גרידא. אם רק היה טורח ודואג מלכתחילה לקבוע לוועדת האיתור קריטריונים שיאפשרו את מינוי יקיר-לבו, משה טרי, לא היה צורך לשנות את כללי המשחק בדיעבד - עבירה שעליה סופגים כרטיס אדום.

חיזוק ועדות האיתור

המלצתה של ועדת האיתור מקבלת משקל מיוחד בפסק הדין. לא רק בגלל שערוריות המינויים ברשות המסים, שהיוו רקע לנוהל המינוי באמצעות ועדת איתור, אלא בשל המשקל הרב שמייחסים השופטים להמלצות גורמי המקצוע, על חשבון שיקול-הדעת של הפוליטיקאים, החשודים בחוסר ענייניות. זוהי קריאת כיוון לכל ועדות האיתור והגורמים הפוליטיים, שיצטרכו לשקול את המלצותיהן של ועדות אלה מכאן ואילך. כל סטייה תצטרך להיות מנומקת.

כעת תצטרך הממשלה לדון בהמלצתו של שטייניץ למנות את אשר לראש רשות המסים. תיאורטית, הדרך פתוחה בפניה שלא לאשר את ההמלצה, ולבקש מהשר להמליץ על מועמד אחר. אלא שאותם כללים, שבגינם התקבלה עתירתו של אשר נגד שטייניץ, יחולו במקרה שהממשלה תפסול את המינוי.

כמו השר, גם הממשלה צריכה לפעול במסגרת "מתחם הסבירות", ודחיית המלצת השר, ובמיוחד המלצה, שהוא מחויב בצו שיפוטי להביאה בפני הממשלה, כמי שכפאו שד, תחייב הנמקה מיוחדת.

לאור פסק הדין, הן במשמעותו הקונקרטית והן הנורמטיבית, לא נראה כי הנמקה המצדיקה את פסילתו של אשר לפני קו הגמר תהיה בנמצא.

צרו איתנו קשר *5988