לאהוב, לעצב לאכול

אלי היבש, צורף ובשלן, מחבר שתי אהבות ומעביר סדנאות מיוחדות לזוגות. בני הזוג מכינים זה לזה טבעות אישיות, והארוחה היא חלק מהתהליך

לאהוב

זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון. הם הכירו לפני עשר שנים. היא עבדה אז אצל גרפולוג, הוא היה בעל בר בתל אביב. כשהיא יצאה לטייל עם הכלב של הגרפולוג, הוא נהג לפלרטט איתה קלות, שום דבר מרגש. וכך, במשך עשר שנים, הם נפגשו פה ושם אצל מכרים משותפים. לה בדרך כלל היו בני זוג, לו היו נשים. עד לפני עשרה חודשים, בברביקיו על גג בשישי בצהריים. "פתאום היה קליק חזק", משחזרת לילך, "היה לי ברור שמשהו פה קורה. אחרי שבוע הוא אמר לי, 'מה שקורה כאן זה תהליך של התאהבות, ואם נהיה מספיק חכמים, ניקח את זה למקום טוב'".

אחרי שישה חודשים הגיעה הצעת הנישואים. "החלטתי שזו היא", נזכר דיוויס בצעד הדרמטי. "התקשרתי לאחותי וביקשתי ממנה שתלך איתי לקנות טבעת אירוסים. למחרת היא התייצבה אצלי עם טבעת ואמרה, 'קניתי'. היא פשוט קנתה טבעת בלעדיי. שבוע הלכתי עם הטבעת בכיס, הראיתי אותה לכל העולם, אבל משהו הרגיש לי לא נכון. אמרתי לה, הטבעת הזאת לא באה לי טוב, בואי נחליף. הלכנו לבחור טבעת חדשה, ומאותו רגע מתתי כבר לתת אותה ללילך. חיכיתי שיהיה סוף שבוע, כדי שיהיה לנו כל הזמן לאהוב ולהתלהב.

"בשישי בבוקר קמנו רגועים ומסופקים. עשיתי לה שאלון קטן. שאלתי, 'תאהבי אותי כל החיים? תדאגי לי כל החיים?'. על הכול ענתה 'כן'. אמרתי, 'לאור התשובות נראה לי שאנחנו צריכים להתחתן, רוצה להתחתן איתי?'. 'כן, בטח', היא אמרה. שלפתי את הטבעת. היא לא הבינה. אז כרעתי ברך. זה היה יום מדהים. שכבנו עירומים במיטה והסתכלנו על הים. ואז היא התחילה עם הטלפונים".

לעצב

אלי היבש, בוגר החוג לעיצוב תעשייתי בבצלאל, עסק בעיצוב אתרים, עד שהבין שהוא חייב לחזור לאהבה ישנה שלו, החומר. הוא הלך ללמוד צורפות. יום אחד, כששהה בסטודיו של המורה שלו, הגיע חבר של המורה ושאל אם הוא יכול לבוא עם בן זוגו ולהכין טבעות נישואים בעצמם. המורה נענה לבקשה. הרעיון שבני זוג ייצרו בעצמם, זה עבור זה, את טבעות הנישואים שלהם - כבש את היבש.

"בעיניי, זה הכי יפה בעולם", אומר היבש, שמקיים כיום בסטודיו הביתי שלו סדנאות להכנת טבעות נישואים. "בעשייה אחד לשני, בהתכווננות זה לזו ובהקשבה יש משהו מאוד יפה. טבעות הנישואים האישיות ביותר הן אלה שנעשות אחד עבור השני. התחושה של להתיך את הזהב, של לייצר יש מאין, לקחת משהו גולמי ולהפוך אותו לתכשיט בעל משמעות, ולא סתם משהו יפה - הם קסם בעיניי".

גם ללילך ולדיוויס הרעיון הזה קסם. "זה הרבה יותר חווייתי מסתם ללכת ולקנות טבעת בחנות", היא אומרת, "לבוא לכאן ליום שלם, מעין הפוגה קטנה ורומנטית כזאת. זה אמנם קצת מעבר לתקציב שלנו (מחיר הסדנה 6,000 שקלים), אבל הערך המוסף שמקבלים פה הוא אדיר".

על משטח פחם מרתך דיוויס באש את חומר הגלם שיהפוך לטבעת של לילך. "זה יפה כמו אוצר", היא מתלהבת, עיניה בוהקות. כשהוא מסיים את מלאכת ההתכה, היא חוזרת על אותה פעולה עבור הטבעת שלו. כשהחומר מוכן לעבודה - גוש זהב צר ומוארך - הם מתיישבים לעבוד. היבש מעמיד להם סדנים על כריות עור ונותן להם פטישים. "הרעיון הוא ליישר את הגוש ולעבוד סביב סביב. כמה מכות כאן וכמה מכות שם", הוא מדגים, נותן הנחיות, מפוגג את חוסר הביטחון שלהם. דיווייס מכה בחוזקה על הזהב ומרחיב אותו מדי. היבש מתקן. "אפשר ליישר את הטבעת ולעשות פס ישר ומסודר, אפשר לזרום עם השקע שיש בחומר, כך שתהיה לו טקסטורה מסוימת, ובסוף תתקבל טבעת שטוחה ולא סימטרית". "את רוצה אותה סימטרית?", שואל דיוויס את לילך. "נראה לי שכן, זה באנלי?", היא תוהה. "עניין של טעם", עונה המורה.

וכך, במשך שעות ארוכות, הם התמסרו לחומר ולעצמם, חישלו וחישלו, היכו בברזל, הרחיבו והצרו, עיבדו ועיצבו אותו. "החומר לוקח אותנו כל הזמן ממקום למקום", אומר היבש, "כמו פלסטלינה".

לאכול

למטה, על דלפק המטבח, חיכתה להם ארוחה: סלט ירוק, סלט סלק, ממרח פלפלים מתוקים וחריפים, לבבות ארטישוק, פוקצ'ה חמה, קרוסטטה (סוג של טארט) פירות ועוד. על הגז בעבע לו מרק ירקות שורש חורפי, ובתנור נצלו עופיונים עם ריזוטו שומר לימוני בטג'ין. הריח היה משגע. היבש סידר את השולחן, ותוך כדי שאל: "מה בא לכם לשמוע?" ו"איזה יין תשתו?", בחר עבורם את ההרכב The xx ומילא את הכוסות ביין אדום.

להיבט הקולינרי בסדנה כמה רבדים. הראשון שבהם, כמו תמיד, הוא פרקטי.*"אנשים שעובדים לאורך זמן צריכים לאכול, וכדי לא לבזבז זמן ולא לשבור את האווירה והריכוז, הארוחה מתקיימת בסטודיו", אומר היבש, שאהבתו לצורפות גדולה כמו אהבתו לאוכל. "הארוחה היא גם מנוחה והרפיה. לרוב הזוגות זו פגישה ראשונה עם עולם הצורפות ועם עשייה ממשית בחומר, ובהתחלה יש חששות וקצת חוסר ביטחון שגורם להם לעבוד עם הפטיש והסדן במתח. הארוחה מגיעה שעתיים-שלוש אחרי תחילת העבודה, המתח מתפוגג והם שקועים בעבודה. אז גם מתעורר רעב. הארוחה היא הפסקה שמאפשרת להם להפנים את החוויה ולהתכונן לשלב הבא".

בעיניו, יש הרבה מן המשותף בין חישול ובישול. "העיצוב, העבודה בחומר והבישול מקרינים ומשלימים זה את זה. חישול הזהב לטבעות הוא חוויה מאוד חושנית, ראשונית ואינטואיטיבית. עובדים בידיים, בפטיש על-גבי סדן, מתיכים את הזהב באש על-גבי פחם. זו חוויה של צבע, ריח, צלילים ותחושות. לחוויה הזאת מתחברת הארוחה".

האוכל של היבש לא כבד מדי ולא מפונפן. זה אוכל ביתי ברמה גבוהה, מדויק לסיטואציה. דיוויס ולילך אוכלים בתיאבון, מתענגים על כל ביס, על כל לגימה. "תאכל, ממי", היא אומרת לו, "אלה רגעים שלא יחזרו לעולם...".

וככה, שתויים לאללה, הם עלו חזרה לסטודיו, להשלים את המשימה. הטבעת של לילך מוכנה. דיוויס עונד לה אותה ושואל: "ממי, את רוצה להתחתן איתי?". "אני מתה להתחתן איתך", היא עונה, ושניהם מתפקעים מצחוק. "יואו", היא אומרת, מבושמת מאדי אלכוהול ואהבה, "ממש בא לי טוב היום הזה. דיווידסון, עשית לי טבעת. אני גאה בך. בא לי להתחתן איתך ובא לי שזה יצליח. בא לי שיהיה לנו טוב. פשוט שיהיה לנו טוב".

צרו איתנו קשר *5988