הקריאה הנשמעת בתקופה האחרונה מכל עבר להשקיע בקרקעות חקלאיות, כאלה שאוטוטו הופכות לשכונות מגורים - בחדרה, בפרדס חנה, בראשון לציון ועוד, כבר הפכה לבאזז התורן שיודע לנצל עוד תקופה של בלבול ואי ודאות בהשקעות הקלאסיות (בנדל"ן ובכלל).
מדובר בחוליה חדשה בשרשרת הכוללת גימיקים כמו רכישת דונם על הירח, דינרים עירקים, מניות קידוחי נפט ולא מעט השקעות אחרות שהחלו כקוריוז, עד שנראה היה טבעי לעוד ועוד אנשים שהם חייבים בספקטרום ההשקעות שלהם להניח כמה גרושים על ההימור שנמצא הכי בקצה.
במקרה הכי גרוע - הלך הכסף. במקרה הטוב, הילדים יודו להם שפעם הם שמו כסף על מה שהפך להון רב.
רק שברוב רובן של הדוגמאות הללו, כיוון שמדובר בתמחור שאינו שייך לעולם הכלכלי, מי שגזר קופון הוא מי שכיוון מראש לעשות סיבוב בדרך.
מי שבנה על זה שיגיע פתי חדש, שיהיה מוכן לשלם שני גרוש על אותו קוריוז שנקנה בגרוש אחד. הכל בשם משחק הפרימידה שבראשו חלום שהקוריוז הזה יהיה שווה פי מיליון.
אין פה בדרך כלל יותר מזה. אחרי שתוכניות מתאר מחוזיות הגדירו, לא ממש מזמן, מתחמים שלמים מחוץ ליעדי המגורים של העשורים הבאים, מרבית הקרקעות החקלאיות נותרו דה פקטו מחוץ לעסק.
אבל במקום ששווין יצנח לרצפה, יזמים ממולחים קונים אותן בזיל והזול והופכים אותן לקוריוז עממי להמונים, אחרי שהם פשוט פירקו את המתחם החלומי לרסיסים - רבע וחצי דונם - שנמכרים כל אחד לציבור הרחב ב'גרושים'.
איך שזה נראה כרגע, היחידים שיראו מזה דירה הם אלה שחובשים את כובע המוכרים ואוספים את אותם 'גרושים' לכסף גדול.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
