מהנדס העיר רהט: "הבדואים חוסכים לבית וגרים בפחונים"

בעוד עיר הבה"דים תופסת כותרות - מושלם בנגב פרויקט "רהט דרום" במימון ממשלתי נאה ■ האם הפרויקט - שצפוי להכפיל את גודלה של העיר - הוא התגשמות חזון בן גוריון או ניסיון נוסף ל"ביות מלאכותי" של הבדואים?

עד 2020 צפויה רהט, העיר הבדואית הגדולה בעולם, להכפיל את גודלה, מ-50 ל-100 אלף איש. במסגרת שלב א' של פרויקט "רהט דרום" נבנות 4,600 יחידות דיור, כאשר בשלב הבא, שטרם הוחל בבנייתו, יוקמו עוד 3,500 יחידות. הלכה למעשה - זה הוא פרויקט המגורים הגדול ביותר בישראל והוא הולך ונבנה בימים אלה בנגב.

יותר מ-8,000 דירות, אם כן, נבנות וייבנו בפרויקט ההרחבה של העיר, המכונה "רהט דרום". תכנון השכונה שבוצע על-ידי האדריכל הישראלי עמוס ברנדייס - ושקיבל לאחרונה פרס עולמי יוקרתי מארגון המתכננים העולמי - אמנם החל לפני כעשור, אבל אכלוסו יתחיל בחודשים הקרובים והוא יושלם בעוד כמה שנים, מה שלא ניתן עדיין להגיד על התכניות הגרנדיוזיות ל-12 אלף יחידות דיור בשדה דב, למשל.

בשכונה תשעה דגמי מגורים - ממגרשים לבנייה עצמית צמודת-קרקע, ועד בנייה רוויה עד גובה שש קומות, לראשונה במגזר הבדואי. עלות הקמת השכונה נאמדת בחצי מיליארד שקל, מחציתם כבר הושקעו על-ידי משרדי הממשלה. זאת, במסגרת התכנית להסדרת התיישבות הבדואים בנגב (תכנית פראוור), שזכתה להתנגדות בקרב אוכלוסיות בדואיות נרחבות, בעיקר בכפרים הבלתי מוכרים בנגב (ראה מסגרת).

לדברי ברנדייס, השכונה נותנת מענה לצרכים ייחודיים של האוכלוסייה הבדואית, לרבות דירות גדולות (225 מ"ר בבנייה הרוויה ו-400 מ"ר בנוי בצמודי-הקרקע) למשפחות גדולות (וגם פוליגמיות), מרכזי תעסוקה קטנים לנשים המעדיפות לעבוד בתוך השכונה, שטחים פתוחים, שבילי הליכה ועוד.

רקמת השבט

לדברי יהודה בכר, מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, 90% מיחידות הדיור שווקו בשלב הראשון של הפרויקט. שטחם של מגרשים מפותחים (בסבסוד המדינה) נע בין 400 ל-600 מ"ר ומחירם 120 אלף שקל בממוצע. "אבל מגורים בלי תעסוקה זה לא עובד", מדגיש בכר, ומזכיר את מפעל סודה סטרים שיוקם באזור התעסוקה "עידן הנגב", המשותף למועצות האזוריות בני שמעון, להבים ורהט, ויעסיק יותר מ-1,000 עובדים. "חזון בן גוריון רוקם עור וגידים לתפארת מדינת ישראל. זהו מצב חדש לחלוטין. אחרי 63 שנה, מתבצע בישראל מהלך עם אופק ותקווה לכל הנגב".

- אבל לא כל הבדואים בהכרח שותפים לחזון זה; חלקם טוענים לזכויות היסטוריות בקרקע, עוד מלפני זמנו של בן גוריון.

בכר: "אנחנו נותנים מענה לפזורה הבדואית. אנחנו מעבירים בדואים מאזור רמת חובב לאזור אחר בגלל הקרינה. ובמסגרת תכנית פראוור חלק מהישובים כן יוכרו במקומם. אבל בפירוש נקים עוד ישובים".

לדברי ברנדייס, פרויקט "רהט דרום" הוא "פרויקט מאד מיוחד שמתמודד עם פתרונות לאוכלוסייה לא עירונית, נוודית או חקלאית, עם צרכים ורצונות של אוכלוסייה שנמצאת בשלב מעבר למגורי קבע".

- קשה שלא לעשות הקבלה לעולים שהגיעו לארץ בשנות ה-50 ושהמדינה שיכנה במגורים שלא התאימו לאורח חייהם המסורתי.

ברנדייס: "אנחנו לא כופים על האוכלוסייה, אנחנו עונים על רצונות וצרכים. היו מעט מאד התנגדויות לתכנית ולמעלה מ-90% מהמגרשים בשלב א' כבר נמכרו. אנחנו מנסים לשמור על איזון עדין בין חיי מסורת לעיר מודרנית".

- ומצאת אוזן קשבת אצל תושבי רהט?

ברנדייס: "בפגישה הראשונה שלי עם מועצת עיריית רהט ב-2001, שאל אותי ראש העיר, 'מה תכננת עבורנו?' עניתי לו שנעבוד ביחד. הרי את שכר הטרחה שלי אקבל בין שאעבוד במשרדי בתל אביב ובין שאעבוד ברהט תוך לימוד הצרכים של העיר. חבר מועצה אחד אמר, 'זו פעם ראשונה ששואלים אותנו מה הצרכים שלנו'. מאז, יש לנו שיתוף פעולה מעולה, ולא ברמה של סיסמה".

"למזלי, בקריירה המקצועית שלי עבדתי עם עשירי העולם, עשירי הארץ, עניי העולם באפריקה ועניי הארץ, לרבות עם הבדואים בנגב. אני יכול להעיד שהאמון והשפה המשותפת עם האוכלוסיות העניות ביותר הם המוצלחים יותר".

הי דרומה

אברהים אבו סהיבאן, מהנדס העיר רהט, אומר שיש תהליך שיתוף תושבים בתכנון ובביצוע פרויקט "רהט דרום". "ככל שאתה מפתח את העיר, יש יותר רווחה לתושבים. אני מאמין שפרויקט רהט דרום יצעיד את העיר קדימה".

- האם ייווצרו פערים בין צפון העיר הוותיקה, המזדקנת, לבין המתחם החדש בדרום?

אבו סהיבאן: "אנחנו מגייסים תקציבים לפיתוח גם ברהט הצפונית להשלמת תשתיות, שיקום העיר, מדרכות, כבישים. אנחנו מנצלים תקציבים ממשלתיים והשנה נקבל עוד 9 מיליון שקל להשלמת תשתיות. כן, האוכלוסייה הצעירה עוברת לדרום, אבל חלקם יישארו, כי יש ריבוי טבעי גדול וחלק מהבנים נשארים בעיר הקיימת".

- מגרש עולה 120 אלף שקל. וזה לפני עלויות בנייה של עשרות ואולי מאות אלפי שקלים. איך עומדים בכך הצעירים?

אבו סהיבאן: "אנשים חוסכים כסף לבית ובינתיים גרים בפחונים בתוך העיר. יש לנו כ-300 משפחות כאלה, ואין לנו דיור ציבורי. אנחנו מגישים תביעות משפטיות על בנייה בלתי חוקית, אבל אני לא יכול לבוא ולהרוס למישהו את הבית. מה יעשה? איפה יגור? אין לו כסף למגרש חדש. אם אהרוס לו, הוא יבנה פחון מחדש".

- מסביב לרהט יש עשרות אלפי בדואים בכפרים לא מוכרים. לדעתך, הם יבואו לגור ברהט דרום או ביישובי קבע אחרים?

אבו סהיבאן: "יש התנגדות גדולה סביבנו, בעיקר בשל ישובים יהודיים קטנים שכן הוכרו. אבל את הבדואים רוצים לעקור? זה לא אנושי. חבל ש-200 אלף בדואים בנגב ירגישו מקופחים. שיכירו בישובים הבלתי מוכרים במקום לרכז את הבדואים בישובים עליהם המדינה מחליטה. זה לא פתרון צודק וזה לא הוגן".

חניה לגמל

עם כל הפיתוח האורבני בנגב, רבים תוהים האם בעוד כמה עשורים יישאר שם זכר לתרבות הבדואית. עו"ד תמר פלד-אמיר, ראש תחום שיתופי פעולה בין-מגזריים באגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה, והאחראית לתוכנית הפיתוח במסגרת תוכנית פראוור, מאמינה שכן. "השאלה היא מה ירצו הבדואים שיישאר מהמורשת שלהם. יש ידע שהשתמר וישתמר בתחומי החקלאות, צמחי התבלין, העדרים והמקנה. ניתן להשביח את הפוטנציאל הקיים על-ידי כך שאתה לוקח מהמסורת".

קורת גג אינה הכל

לדבריה, "החברה הבדואית מצויה בתהליכי שינוי טבעיים, תהליכי עיור, והיא כבר לא חברה נוודית, ובניה רוצים השכלה. אי אפשר להקים ישוב ללא תעסוקה וחינוך. לא מספיקות קרקע וקורת גג, צריך להשקיע באנשים.

יש לאפשר מגוון צורות התיישבות ולתת לתושבים את האפשרות להחליט מה יהיה האופי היישובי שלהם. אין לנו כוונה לבוא ולשים אנשים במציאות חיים אחרת, כמו שנעשה בעליות של שנות ה-50".

- אז איפה בדיוק מחנים את הגמל ב"רהט דרום"?

"אנחנו עכשיו בתהליכי הידברות והקשבה. אנחנו עוברים שיג שיג (אוהל אירוח, אוהל אירוח), ונותנים לאוכלוסייה להגיב, להעיר, לשאול שאלות, ולתת התייחסויות. בטראבין למשל, ישוב כפרי-חקלאי, יש לבדואים בחצר חקלאות קטנה, מקנה של צאן או גמלים. האם עדיף שהגמלים יהיו במעטפת הישוב בשל שיקולי תברואה?

זו אחת השאלות שמעלים הבדואים בתהליכי ההידברות, יש דיון על איפה יהיו המכלאות. התושבים יוכלו להחליט מה יהיה האופי היישובי שלהם".

"אין סיבה מוסרית לעקור"

מטרת תוכנית פראוור, אותה אישרה הממשלה בשנה שעברה, ליישב מחדש כ-30 אלף בדואים, שיעברו להרחבות ביישובים קיימים כמו רהט, כסייפה וחורה, וכן לישובים חדשים שתקים המדינה. לפי התוכנית, יפוצו התושבים בכסף ובאדמות חלופיות. הבדואים, בהנהגת הארגונים עדאלה והאגודה לזכויות האזרח, הפגינו לא אחת נגד התכנית, שלדברם מבקשת לעקור אותם מכפריהם ההיסטוריים. לדברי עו"ד ראויה אבורביעה, ראש תחום זכויות האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב באגודה לזכויות האזרח, "אין לנו התנגדות להרחבת העיר רהט, כי יש מצוקת דיור. אך ככל שיש כוונה להעביר אוכלוסייה לתוך רהט או לכל ישוב אחר - אנחנו מתנגדים. אין סיבה שלא להכיר בכל הכפרים שלא מוכרים. אין סיבה עניינית או מוסרית לעקור אותנו".

הטענה המרכזית של הבדואים היא שכאשר נחקק חוק התכנון והבנייה בשנות ה-60, הוגדרו שטחים נרחבים בנגב כשטחי חקלאות, צבא ותעשייה, תוך התעלמות מהבדואים. הבדואים, שהגישו תביעות בעלות בקרקע לפני 30 שנה, לא יכולים לקבל היתר בנייה, משום שייעוד הקרקע אינו מגורים.

"כופים פתרון שנחשל בעבר"

לדברי פלד-אמיר, "מבחינה חוקית, הבדואים לא הצליחו להוכיח זכות בעלות בקרקע ואין בעתיד הנראה לעין משהו שיוכיח שזה ישתנה. מהצד השני, יש זיקה היסטורית לקרקע. הסדר פראוור תיווך בין הדברים הללו. אנחנו נעניק זכויות מסוימות בקרקע". פלד-אמיר מזכירה שבשנות ה-70 הוגשו אלפי תביעות בעלות על הקרקע שלא התבררו בבתי המשפט. "אנחנו חייבים להסדיר את התביעות ורק אחרי כן נסדיר את התיישבות. דוח פראוור המליץ על צמצום ההעתקה של האוכלוסייה ממקומה. מי שנדרש לעבור ממקום מגוריו, זכאי לקבל מגרש מגורים מפותח ומוכן לבנייה. וגם פיצוי כספי, במדרג החל מ-100 אלף שקל".

לדברי אבורביעה, "תושבי הכפרים לא מסכימים לעבור לעיירות קבע נחשלות. זה לא משחק לגו". היא מתנגדת בתוקף לביטוי "הפזורה הבדואית" בו משתמשת המדינה לכפרים הבלתי מוכרים: "הם לא התפזרו להם ברוח בנגב".

אבורביעה גורסת כי יש אפליה: "מדוע מבקשת המדינה למחוק את הכפרים ולכפות פתרון שנכשל בעבר? שבעת יישובי הקבע הבדואים בנגב הם מודל כושל. הערים הללו מככבות בתחתית הדירוגים הסוציו-אקונומיים. אף אחד לא רוצה לגור שם, כולל תושבי הכפרים הבלתי מוכרים. הם מעדיפים לגור בלי מים ובלי חשמל מאשר בישוב מוסדר נחשל. יש להחיל אותן אמות המידה תכנוניות בישובים היהודים בנגב ובישובים הבדואים, ולהכיר בשטחיהם כשטחי מגורים".

בינתיים, מינהל מקרקעי ישראל ממשיך להרוס מבני מגורים בלתי חוקיים של בדואים. "על המדינה להקפיא את הריסות הבתים", אומרת אבורביעה. "לא ייתכן שידברו על שיתוף הציבור הבדואי, ויהרסו ביד השנייה בתים. המטרה היא להלך אימים על האוכלוסייה הבדואית, זו מדיניות נגד אזרחי המדינה. הם הרי לא יכולים להשיג היתרי בנייה, אז איפה רוצים שהם יגורו, על הירח?".

לדברי פלד-אמיר, המדינה אוכפת בנייה בלתי חוקית, אך כלפי בדואים שייכנסו לתהליכי ההסדרה, המדינה "תביא זאת בחשבון מבחינת אכיפה".

ההסדרה הזו, עצם קיומה של הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב - בראשות המנכ"ל יהודה בכר וראש המטה דורון אלמוג - מקוממת, לדעת אבורביעה: "האם אנחנו צריכים עוד גוף שיתווך? אנחנו לא צריכים רשות נפרדת שעומדים בראשה ניצב בדימוס ותת אלוף במיל'. מה זה, מבצע צבאי? שיטפלו בנו במשרדי הממשלה השונים. זו לא התייחסות אזרחית שווה, זוהי התייחסות ביטחונית".

צרו איתנו קשר *5988