אבי בניהו לירון דקל: "הרמטכ"ל הוא הבוס שלך ולא שר הביטחון"

תא"ל אבי בניהו, לשעבר מפקד ועורך ראשי של גלי צה"ל, מייעץ לירון דקל, מפקד התחנה החדש: "זכור שהמפיק האולטימטיבי מסתתר בעמדת הש"ג"

היכנס לך בנחת אל לשכתך החדשה (לא משהו, הלשכה...), הצץ מהחלון אל שכניך החדשים ביפו, התרווח לאחור על הכורסה וחשוב שאתה מעין ערפאת במוקטעה. מהחלון בוקעות קריאות המואזין, ובקומות מתחתיך וסביבך חיילי צה"ל. אתה הוא "הראיס".

למד מכולם. מחלק תעשה את עצמך לומד ומחלק תלמד באמת.

הקפד שניידות השידור של גלי צה"ל יחנו, יסתובבו, ייתקעו במדרכות ובתמרורים וישדרו גם מקריית-מלאכי, מחצור הגלילית, ממעלה-אדומים, מרהט, מאור-עקיבא ומקיבוץ חוקוק, ולא רק כשיש שם רצח או כשמתפרסם דוח העוני והכלכלה. תן להם לחוש שהתחנה היא שלהם ומשדרת עבורם.

רענן את השאלות במבחני הקבלה לתחנה, תן משקל גבוה לא רק לציונים אלא גם ל"רעב בעיניים", למוטיבציה לשדר, ל"סכין בין השיניים". דע שאם תשאל מה זה אטינגר, אס ופוארטה (זני אבוקדו) יגיעו הקיבוצניקים, ואם תשאל מה זה ש"צ, פרוכת, מפטיר (מושגים ביהדות) יגיעו הדתיים. זהו תפקידך.

שדר לעיתונאים ולשדרים החיילים שהם לא הסיפור ולא הכוכבים. העבר מסר ברור שכבוד מאזיני גלי צה"ל קודם לכבוד שדרי גלי צה"ל. שלוחם בגבעתי או סמל בחטיבת כפיר הם כוכבים יותר גדולים. אנשי גלי צה"ל הם משרתי ציבור בשידור הציבורי. זהו. טפח מצוינות ולא כוכבנות.

זכור שהמפיק האולטימטיבי מסתתר בעמדת הש"ג וששדר הספורט הטוב ביותר הוא מש"ק המשמעת. תן להם צ'אנס, כפה על האנשים לשלב אותם. אני הופתעתי בענק. גם אתה תופתע ותהיה לך זכות לדורות.

עם כל הכבוד ל"חומוס אבו חסן", לסלטים של "פיס אוף קייק" ולמסעדה הבולגרית המצוינת, אכול פעמיים בשבוע בחדר אוכל והזמן פעם שני חיילים לאכול איתך בגובה העיניים. זו חוויה צרופה.

בניגוד לרוב מפקדי העבר של התחנה, אתה מגיע מהמגרש הפוליטי. התחככת ברוב שנותיך עם מפלגות ופוליטיקאים, ולא עם מפקדים. אל תתבלבל, לאחר שהודית בנימוס לשר הביטחון, הרמטכ"ל הוא הבוס, ואכ"א היא המפקדה. צה"ל והעומד בראשו הם חומת המגן שלך, הם יישארו שם גם אחרי ששר הביטחון יתחלף.

המקום נהדר, האנשים מקסימים, תחושת השליחות והאחריות למאזינים סוחפת. ירון, התפקיד מרתק, אתה מחליט בבוקר וזה קורה בערב, אין מליאה, אין ועד מנהל, ואין ועד עובדים. נשום אוויר פסגות.

אני מעריך שרמזו לך במשרד הביטחון שיצחק טוניק הודח בגלל שהיה ידיד שלי, והציעו לך לא לשמוע בעצותיי. אל תיבהל, אני לא אשרוף אותך, וכשיהיה לי משהו חשוב לייעץ לך, אני מבטיח להגיד לכרמלה מנשה למסור לך את זה.

דע, אתה חייב רק למאזינים. קבע מדיניות, מנה אנשים, תן משאבים וגיבוי. בהצלחה חבר יקר, העם איתך!

המאמר המלא יתפרסם בגיליון הקרוב של מגזין "פירמה" שיופץ מחר (ג').