פרשת נתן אשל: הצביעות חוגגת

לא הייתה שום עבירה, לא הייתה תלונה, הייתה רק רכילות מרושעת שנופחה בספין תקשורתי

בפרשת נתן אשל הצביעות חוגגת. אף אחד לא אומר את האמת הפשוטה: בפרשה הזאת אין כלום. גורמים אינטרסנטיים השתמשו ברכילות כדי לבצע סיכול ממוקד ביריב פנימי, במסגרת מלחמות הכוח בלשכת ראש הממשלה. אף אחד לא עשה זאת ממניעים נאצלים של "שלטון החוק". רק שלטון הכוח והמניפולציה.

לא הייתה שום עבירה הרשומה בספר החוקים. לא הייתה תלונה. לא הייתה מתלוננת. הייתה רק רכילות מרושעת שנופחה בספין תקשורתי במטרה להעיף אדם מתפקידו, רק כי 3 אנשים בלשכה חשבו שהוא חזק מדי לטעמם.

לשלושת המוסקטרים יש כנראה קשרים טובים יותר בתקשורת מאשר לנתן אשל. אחרת אי-אפשר להסביר איך הצליחו לגרור את התקשורת לעשות כזה עניין מחתיכת כלום: אשל הואשם שפיתח וקיים קשר של "קרבה יתרה" עם עובדת הלשכה ר'.

מה זאת "קרבה יתרה"? יש סעיף כזה בחוק או בתקשי"ר? יש איזה מד-קרבה שבעזרתו בודקים האם הקרבה יתרה או לא? מרחק שתי אצבעות זאת קרבה יתרה? 3 אצבעות? שני מטרים? מסדרון? איזה מין קשקוש זה?

ועוד: "דרך זו כללה פגיעה בר' ובצנעת הפרט שלה על-ידי כניסה למחשב שלה שלא ברשותה". מה אומרים מומחי משפט כמו עו"ד שירלי צוונג, המתמחה בדיני עבודה? "הקו המנחה הוא שמול הזכות לפרטיות העובד עומדים האינטרסים הלגיטימיים של המעביד, הקשורים בניהול עסקיו בדרך שנראית כנכונה ביותר. בשונה מחדירה למחשב על-ידי אדם מבחוץ, צריך העובד לצפות שהמחשב הוא רכושו של המעביד ונתון למעשה לשליטתו (בדרך-כלל מחובר המחשב של העובד לרשת מרכזית, ולפיכך השליטה בחומר נתונה גם בידיו של מנהל מחלקת המחשב או הטכנאי)".

מחשבי משרד ראש הממשלה אינם אמורים לשמש לשימושים פרטיים אלא רק לעבודה. כללי האתיקה של עובדי המדינה דווקא אומרים זאת במפורש. כלל 3.01 לכללי האתיקה - שימוש פרטי ברכוש המדינה: עובד המדינה לא יעשה שימוש אחר ברכוש המדינה מלבד התכלית והייעוד שנקבעו לו על-ידי המדינה". אז איפה כאן בדיוק "פגיעה בצנעת הפרט"?

לא משנה מאיזו מפלגה

אשל רק רצה שהתקשורת תרד לו מהגב ותניח לו ולמשפחתו, ולכן "הודה" בעסקת טיעון והלך הביתה, כדי שיפסיקו לשתות את דמו. הוא גם אמר: "איני יכול לשאת בנטל הכספי לטיהור שמי". אילו היה מחליט להילחם על חפותו עד הסוף, נקל לשער איך הייתה התקשורת ממשיכה לסרוק את בשרו במסרקות של ברזל - על כלום.

ועוד פנינה הזויה מבית היוצר של מנסחי סעיפי האישום: "צילומים לא מקובלים של ר' באירועים שונים". אשל ור' ישבו ביציע בזמן נאומו של ראש הממשלה יחד עם עוד אנשים, ואשל צילם אותה.

מה זאת אומרת "לא מקובלים"? כמו שיוסי ורטר כותב ב"הארץ": מהו "צילום לא מקובל", שבעטיו נגזר על אדם, שהוא גם האיש הקרוב ביותר לראש הממשלה, לאבד את מקום עבודתו? לא בפוקוס? זוויתי? אולי כשמישהו מאחור עושה למצולמת קרניים מאחורי ראשה?

אז אחרי שלא הייתה שום עבירה ולא הוגשה שום תלונה, והכול רק עשן שחור בלי חומר אמיתי, התקשורת באה בטענות לנתניהו: "למה הוא לא נתן גיבוי למתלוננים". נו, באמת. האם היית נותן גיבוי למישהו שפוצץ לך מטען צד בלשכה? כל מנהל צריך לצדו אנשים נאמנים ובעלי יכולת. איזה מנהל, או בוס, היה "נותן גיבוי" לאנשים מתוך המערכת שחיבלו לו בכוונה תחילה בעובד שהוא הכי מעריך וסומך עליו?

כל ראש ממשלה, לא משנה מאיזו מפלגה, הוא האיש הכי עסוק בישראל. כל הבעיות נופלות לפתחו. הוא צריך לטפל במדינה שלמה. בביטחון, בכלכלה, בחברה, במה לא. הדבר האחרון שהוא צריך הוא מלחמות כוח פנימיות שמחבלות בעבודתו ומבזבזות את זמנו היקר.

אולי נתניהו צריך ללמוד מרבין ומשרון איך מאיישים ומתפעלים לשכה שתתפקד כדי לשרת אותו ולא כדי לטרפד אותו.

הכותב הוא יועץ תקשורת

צרו איתנו קשר *5988