תדמית הדיקטטור נדבקה היטב

חברי הסתדרות שקיבלו שיחת טלפון מוועדת הבחירות המרכזית של הארגון והכחישו בה כי הם חתמו על טופסי תמיכה במועמדותם של איתן כבל ועמיר פרץ, הוסרו מיד מרשימת התומכים של השניים, המהווה תנאי להתמודדות. עצם ההכחשה נתפס כחשש לזיוף ולביצוע עבירה פלילית מצד כבל ופרץ. לפחות לכאורה, יש בהתנהלות הזאת טעם לפגם: האם זה בלתי סביר שחבר הסתדרות, קל וחומר פעיל הארגון, שמקבל טלפון כזה יחשוש שמא מי שעומד מאחורי השיחה הוא היו"ר עופר עיני או מי מטעמו? האם זה בלתי סביר שההכחשה אינה אותנטית ונובעת מחשש? ספק אם להכחשה טלפונית צריך להיות תוקף כזה שיביא לפסילת חתימתו של המכחיש - בלי להשוות חתימות, בלי לבקש מהמכחיש תצהיר בכתב. ועדת הבחירות פנתה בעניין לשופט מחוזי בדימוס, ויהיה מעניין לשמוע מה דעתו על כך.

הספין עבד

הדבר האחרון שעיני היה צריך עכשיו זה שוועדת הבחירות המרכזית תפסול, גם אם זמנית, את ההתמודדות של עמיר פרץ ואיתן כבל. השניים מיהרו להאשים את עיני בהחלטה, אבל עיני צריך להיות מזוכיסט כדי לעמוד מאחורי צעד כזה. הרי התערבות בשיקולי ועדת הבחירות ופסילה מכוונת של המתמודדים מולו פירושה להיכנס היישר לבור שחפרו עבורו, ליפול בספין של מתחריו - הספין על הדיקטטור מרחוב ארלוזורוב.

הטרגדיה של עיני היא שתדמית הדיקטטור תדבק בו בכל מקרה. הרי מה מבקש בשבועות האחרונים איתן כבל מיו"ר ההסתדרות? "כל מה שהוא צריך לעשות זה לוותר על תקופת ההכשרה. אני לא נכנס לשאלות המשפטיות של מי צודק או לא. הוא גורם לכך שהביורוקרטיה תהרוס את הדמוקרטיה".

במילים אחרות, כבל מצפה שעיני ידלג מעל ועדת הבחירות, ויודיע כי אין זה משנה שכבל לא שילם דמי חבר להסתדרות זה 16 שנים. באופן אירוני, אם עיני היה נוהג לפי דרישתו של כבל, הוא היה הופך לדיקטטור שמצפצף על תקנון הארגון. מצד שני, גם כשהוא מאפשר לוועדת הבחירות לעשות את שלה, הוא מוצג כדיקטטור שמחבל בהליך הדמוקרטי. מלכוד שאי אפשר לנצח בו.

לעיני, צריך לומר, יש מניה של כבוד ביצירת תדמית הדיקטטור. "גלובס" היה הראשון שכתב, לפני 3 שנים, על מה שמכונה "שלטון הפחד" של עיני, על הגבול הדק שבין יראת הכבוד ליו"ר לבין חשש אמיתי מהאיש.

המעטים שכן הסכימו להשמיע ביקורת סיפרו על איש חשדן עד כדי פרנויה, ריכוזי מאוד באופן הניהול שלו, כזה שלא חושש למדר בעלי תפקידים ולקחת מהם סמכויות בלי לספר להם.

עוד מפקד בעייתי

העיסוק הנוכחי באופיו של עופר עיני רק ממחיש עד כמה הספין עבד. הרי אם הממצאים של ועדת הבחירות אותנטיים, זה הסיפור הגדול של הבחירות האלה. מאות טפסים התגלו לכאורה כמזויפים. אם פרץ וכבל סבורים כי מדובר בטענות שווא, מוטב שימהרו למשטרה ויבקשו לחקור. אם עיני הוא באמת דיקטטור שידו בכול, עליו להיחקר בתחנה הקרובה. ואולי יש מי שחושש כי חקירה כזו תגלה שעמיר פרץ שוב מעורב במפקד בעייתי, בלשון המעטה?

בפריימריז האחרונים במפלגת העבודה, עתרו שלי יחימוביץ' ועמרם מצנע נגד המפקד של פרץ, לאחר שהתברר כי חלק ממתפקדיו טענו בדיעבד כי מעולם לא נתנו את שמם לדבר ולא ידעו שהם מתפקדים. במבחן התוצאה, 12% מהמתפקדים נפסלו.

העובדה שאיש מלבד כבל ופרץ לא החליט להתמודד מול עיני אינה מוסיפה כבוד להסתדרות. אבל האם בשם הדמוקרטיה, בשם הרצון להציב מועמד מול עיני, הדיקטטור המפורסם, ניתן להכשיר כעת מעשים פליליים לכאורה? לצבוע אותם בצבעים רכים כאילו היו חלק בלתי נפרד מהנוף הפוליטי? ספק רב. אם כבל ופרץ לא יוכיחו כי לא השתמשו בחתימות מזויפות, הם אינם ראויים להתמודד בבחירות, גם במחיר של מועמד יחיד.