"יותר ויותר נשים מסיימות לימודי רפואה; לאן הן נעלמות?"

בשקט-בשקט הופך מקצוע הרפואה ל"מקצוע נשי", רחמנא ליצלן ■ למעלה ממחצית מבוגרי הפקולטות לרפואה הן נשים - אבל מתוך 25 בתי-חולים ציבוריים תמצאו רק שתי מנהלות

פרופ' צופיה איש שלום ביקרה באחרונה בטקס הענקת פרסי הצטיינות לבוגרים של אחד מבתי הספר לרפואה בארץ. לדבריה, בעוד שמרבית המצטיינים היו בעצם מצטיינות, כל המכובדים שעמדו על הבמה וחילקו את הפרסים היו גברים. "יש יותר ויותר נשים שמסיימות לימודי רפואה, חלקן בהצטיינות, אבל השאלה היא לאן הן נעלמות בהמשך הדרך המקצועית", היא אומרת.

כשפרופ' איש שלום, מנהלת יחידה בבית החולים רמב"ם ויו"ר איגוד הרופאות בהסתדרות הרפואית, אומרת "יותר ויותר", היא מתכוונת לכך שמספר הנשים שמסיימות לימודי רפואה עלה כבר על מספרם של הגברים. למעשה, בעוד ששיעור הרופאות בישראל עומד על 35% מכלל הרופאים, הרי ששיעור זה עולה על 50% כשמתעלמים לרגע מרופאים שעברו את גיל 45. במילים אחרות, תוך שנים ספורות יהיו בארץ יותר רופאות מאשר רופאים, ופרופ' איש שלום מוצאת בזה לא רק ברכה, אלא גם סיבה לדאגה: "נשים עדיין משתכרות פחות ומקודמות פחות, ואם נסתכל יום אחד על בית ספר כלשהו ונמצא שם איזה גבר, ברוב המקרים זה יהיה המנהל".

בחירה חופשית או תכתיב גברי

פרופ' איש שלום אומרת בלשון עדינה את מה שפרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון ורופאה בעצמה, הגדירה במאמר ישיר במיוחד שכותרתו: "יותר מדי נשים רופאות זו סכנה למקצוע". כרמי כתבה את הדברים באתר "און לייף", וגררה תגובות מעורבות, חלקן ביקורתיות מאוד. בין היתר היא כתבה כי נשים, ורופאות בפרט, שרוצות לפתח קריירה, בדגש על קריירה ניהולית, צריכות לוותר על השאיפה שלהן לסביבת עבודה גמישה לצורך גידול ילדים. כרמי סיפרה כי היא עצמה גידלה ילדה אחת בלבד, ולא היה זה ויתור אלא "בחירה חופשית".

פרופ' איש שלום מסכימה כי אכן מדובר בבחירה חופשית ולא בהכרח בתכתיבים של חברה גברית, אולם מנגד היא דוגלת בהגמשת מסלול ההתמחות כך שיקל על הרופאות לפחות בשלבים הראשונים. "ארגון הרופאות העלה אפשרות שניתן יהיה לבצע שנת התמחות אחת - מתוך ההתמחות - בהיקף של חצי משרה, וכך לפרוס אותה לשנתיים כדי שאישה תוכל להתמחות בלי להוות נטל על המערכת כשהיא צריכה או רוצה להקדיש זמן רב יותר לילדיה הקטנים או למשפחתה. לצערנו, המועצה המדעית לא אישרה את האפשרות הזו, למרות שמספר מדינות בארה"ב מאפשרות בדיוק את המודל הזה, ולמרות שגם גברים היו יכולים ליהנות ממנו".

המועצה המדעית, צריך לומר, שייכת להסתדרות הרפואית, וכך גם איגוד הרופאות. למרות הפעילות של פרופ' איש שלום וחברותיה, מעט מאוד מהאנרגיות שהושקעו במאבק האחרון של הרופאים הוקדשו לפתרונות ייחודיים עבור נשים רופאות. כך למשל, גם במסגרת ההסכם האחרון שנחתם - רופאות מתמחות מחויבות להפסיק לבצע תורנויות החל מהחודש הרביעי להריון, ומרגע זה הן זוכות לשכר הבסיס בלבד, שנחשב למצומק. גם כשהן יוצאות לחופשת לידה, קצבת הביטוח הלאומי מבוססת על אותו שכר בסיס נמוך. אפשר רק לנחש כי אילו היו יותר נשים סביב שולחן המשא ומתן, מצב זה היה משתנה. בפועל, כל ראשי ההסתדרות הרפואית שניהלו את המשא ומתן היו גברים, וכך גם באשר לראשי מאבק המתמחים, שניהלו משא ומתן נפרד לאחר חתימת ההסכם העיקרי. אמנם לאה ופנר, מנכ"ל ההסתדרות הרפואית, נחשבה לאדם החזק ביותר בצוות המו"מ, אולם ופנר כלל איננה רופאה. היא עורכת דין.

הרבה רופאות ילדים, מעט כירורגיות

פרופ' איש שלום מתנחמת בכך שגם הגברים הצעירים בדור הנוכחי מאסו בתנאי העבודה שמאפיינים את תקופת ההתמחות. "מקצוע הרפואה עדיין בנוי על עבודה 'מצאת החמה עד צאת הנשמה', ואולי מה שיציל אותנו זו העובדה שגם הגברים לא מוכנים יותר לעשר תורנויות בחודש. בהסכמים האחרונים עם הרופאים נרשמו אמנם שיפורים בהיבט הזה של הגבלת מספר התורנויות לשש תורנויות בחודש, אבל כל זמן שלא יוסיפו תקנים - ורופאים שיאיישו את התקנים האלה - השיפור יישאר על הנייר בלבד".

לדבריה, מוכרחים לאפשר "תקינה גמישה" בבתי החולים כך שניתן יהיה להוסיף תקנים למחלקה מסוימת שבה מספר נשים יצאו לחופשת לידה. היום, מסתבר, אישה שיוצאת לחופשת לידה עדיין "תופסת" תקן, ואת העומס שנוצר במחלקה מרגישים גם הרופאים האחרים וגם החולים.

אמרנו הרבה רופאות, אבל שם המשחק הוא איפה. לפי פרופ' איש-שלום, מרבית הרופאות בוחרות להתמחות ברפואה פנימית, ברפואת ילדים וברפואת משפחה. אלה מקצועות שמאופיינים בהרבה מגע עם המטופלים, אבל בלי שעות העבודה המטורפות שמאפיינות את הכירורגים. במקצועות הכירורגיה עדיין לא רואים נשים רבות, להוציא את מה שהיא מגדירה "כירורגיות קטנות" - עיניים, אף-אוזן-גרון, ובשנים האחרונות גם גניקולוגיה. בכל בית החולים רמב"ם, היא מספרת, ישנה כירורגית בכירה אחת. "אותה בכירה סיפרה לי שבימים שהיא עשתה התמחות, היא לא העזה לאבד יום עבודה אחד - גם כשהיא או הילד שלה היו חולים. הגברים שעברו איתה את ההתמחות, לעומת זאת, לא היססו לאחר לעבודה כי הם קפצו בדרך למוסך. אישה מרגישה צורך להתנצל אם הילד שלה חולה, אבל זה נראה טבעי מאוד שגבר מתעכב במוסך".

בתי"ח ממשלתיים, ללא אישה בצמרת

תקרת הזכוכית היחידה שעוד נותרה בעולם הרפואה, לפי פרופ' איש שלום, ניצבת בדרגות הגבוהות. אין מספיק רופאות בעמדות ניהול, ומספיק להתרשם מכך שמתוך 25 בתי חולים ציבוריים בישראל, רק שניים מהם מנוהלים על-ידי נשים: ד"ר חן שפירא מבית החולים כרמל בחיפה, וד"ר אורנה בלונדיים מבית החולים העמק בעפולה. בשני המקרים מדובר בבתי חולים קטנים יחסית, שנמצאים בבעלות שירותי בריאות כללית.

בבתי החולים הממשלתיים שבבעלות מדינת ישראל, אין אישה בצמרת. אם מסתכלים על בתי חולים מרכזיים כמו איכילוב, תל השומר ורמב"ם - ספק אם תנהל אותם אישה בפעם הבאה שיתחלף בהם המנכ"ל. רשימת הסגנים ארוכה, והם כולם גברים.

"אנחנו בארגון הרופאות מזכירות מדי פעם לוועדות המכרזים השונות, שהן צריכות לכלול בהרכבים שלהן גם נשים. אני מסתכלת על הוועדות האלה ולפעמים זה נראה לי כמו 'מועצת גדולי התורה', על טהרת הגברים בלבד. אבל הדבר החשוב ביותר בדרך לקידום נשים ברפואה זה קודם כל המוטיבציה של הנשים עצמן. הן צריכות להשקיע מעל ומעבר במחקר ובקידום מקצועי, ולא תמיד המוטיבציה קיימת. אישה הרבה פעמים מסתפקת בטיפול בחולים ולא שואפת לעמדות השפעה. כשהיא כבר מנסה, עדיין יש נתח של תקרת זכוכית שצריך לעבור".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988