הנקראות ביותר

הסדרי חוב: לא דרושים חוקים נוספים

בידי בתי המשפט נמצאים כיום די כלים להתמודדות מול בעלי השליטה

הצעות חוק שונות, דוגמת "חוק התספורות" ו"חוק הקלון הכלכלי", מנסות לטפל באחריות בעלי השליטה לגל הסדרי החוב שמציף אותנו. הדרך שבה מנסה המחוקק לטפל בתופעה זו, באמצעות קביעת כללים גורפים מראש, מתעלמת מהכללים הקיימים, שביכולתם, בשימוש נכון מצד בתי המשפט, לטפל באופן יעיל בנושא.

בידי בתי המשפט נמצאים כיום די כלים להתמודדות עם סוגיות אלה מול בעלי שליטה, בהתבסס על הנסיבות של כל מקרה ומקרה. שניים מהבולטים שבכלים אלה הם כלל "האחריות המוגבלת" וכלל "הרמת מסך ההתאגדות".

בעלי השליטה מעגנים את זכותם שלא להזרים הון נוסף לחברה לפי כלל "האחריות המוגבלת", שלפיו אחריות בעלי המניות בחברה מוגבלת להון שהשקיעו בחברה. יתרה מזאת, גם הנושים הדורשים כי בעלי השליטה יזרימו כספים לחברה מסכימים בדרך-כלל כי בעלי השליטה אכן נהנים מהגנת כלל "האחריות המוגבלת", ואין עליהם חובה שבדין להזרים כספים נוספים, ולכן מגבים את דרישותיהם בטיעונים לבר משפטיים.

הנחת מוצא זו אינה הכרחית. כלל "האחריות המוגבלת" אינו חוק טבע ואינו בלתי מוגבל. גבולות כלל זה הם בני עיצוב, ולבתי המשפט נתונים הכלים, המאפשרים ייחוס חובות החברה לבעלי השליטה, לשם איזון הנוקשות הקבועה ב"כלל האחריות המוגבלת". הכלי של "הרמת מסך ההתאגדות" הוא דוגמה לכך.

כלל "האחריות המוגבלת" נועד לקדם מטרות כלכליות. יעילות כלכלית מושגת כשצד אחד מפנים את סך העלויות של פעולותיו. ולכן כלל זה הוא למעשה חריג, המאפשר החצנה של חלק מהעלויות מבעלי המניות לצדדים שלישיים ולכן פוגע ביעילות הכלכלית.

פגיעה ביעילות השוק

ועדיין הכלל רצוי, מכיוון שהוא מקדם מטרות (כלכליות) אחרות - שבראשן, היכולת לבצע השקעות פסיביות בחברות תוך תחימת החשיפה לסיכון. במילים אחרות, מטרתו הראשונה של הכלל היא יצירת שוק הון משוכלל שבו יכולים פרטים לבצע השקעות פאסיביות, ללא מעורבות בניהול ותוך קבלת אינפורמציה חלקית, וללא סיכון כל הונם.

רציונל זה אינו חל על בעלי שליטה המהווים משקיעים אקטיביים. הפרקטיקה מלמדת כי בעלי שליטה, בחברות קטנות וגדולות כאחת, נדרשים פעמים רבות לספק ערבויות אישיות ה"מחוררות" את כלל "האחריות המוגבלת" כלפיהם.

יחד עם זאת, כלל "האחריות המוגבלת" מאפשר לבעלי שליטה לקחת סיכונים אשר הם היו נמנעים מלקחת בלעדי כלל זה. ואכן, גבולות הכלל ביחס לבעלי השליטה צריכים להיקבע בזהירות, תוך מתן משקל לסבירות הסיכון שאותו לוקח בעל השליטה, הדיבידנדים ששולמו לבעל השליטה, ופרמטרים נוספים אשר יאזנו בין השיקולים השונים.

ועדיין, הפרשנות הנוכחית והבסיסית של הכלל, הנותנת הגנה מלאה לבעלי שליטה מפני דרישה להזרמת הון בהסדרי חוב, ואשר מתייחסת להזרמת הון מצד בעלי השליטה כפעולה התנדבותית גרידא, אינה אופטימלית.

יש לקוות כי בתי המשפט ישתמשו בכלים שנתן להם המחוקק, לשם קביעת האיזון הראוי בין קידוש כלל "האחריות המוגבלת" לבין הנכונות להרמת מסך ההתאגדות, ממקרה למקרה לגופו, בהתאם למציאות הישראלית הנוכחית, וכי המחוקק יימנע מקביעת כללים גורפים אשר יפגעו ביעילות השוק בעתיד.

הכותבים, שותפים-מייסדים במשרד פרייז, נוה בהרב (PNB), מתמחים בדיני חברות.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות