"היו לי ציפיות גדולות מרדוויז'ן,קיוויתי שהיא תהיה חברה של מיליארדים"

אולי לא היה צפוי שזהר זיסאפל יהיה מסוחרר מאושר האקזיט - ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם למכירת רדוויז'ן שלו, שבה הוא יו"ר ובעל למעלה מרבע המניות, לאוויה האמריקאית, תמורת כ-230 מיליון דולרים. אחרי הכול, הוא ואחיו יהודה שועלים ותיקים בתעשייה, וכבר שלושה עשורים מקימים, מגדלים, לעתים מוכרים ולפעמים סוגרים חברות היי-טק, בקבוצת רד בינת שלהם. גם אישית, המשפחה הפכה עם השנים לאחת העשירות בישראל, ולא צפוי כי אורח חייו של זיסאפל ישתנה ולו במעט, כאשר יגיע בעוד כמה חודשים הכסף לכיסם של בעלי המניות.

אבל כן היה אפשר לחשוב שהוא לפחות ייראה מרוצה. רדוויז'ן עברה תהפוכות רבות בכמעט 20 שנות קיומה, ולאחר משבר קשה נחלצה והפכה אטרקטיבית מספיק לרכישה, בסכום לא מבוטל כלל. אבל זיסאפל נראה כמעט מאוכזב. "אני לא גאה בשום מכירה", הוא אומר בראיון בלעדי ל-G. "כל המכירות שעשיתי במהלך השנים, עשיתי בגלל שהיה נכון למכור. אבל לא בניתי שום חברה במטרה למכור אותה, ולכן אם מכרתי, את יכולה לפי הגדרה להגיד שזאת לא הצלחה. היו לי ציפיות גדולות מרדוויז'ן. חשבתי לגדל אותה בעצמי, קיוויתי שהיא תהיה חברה גדולה של מיליארדים".

אז המכירה בעיניך היא סוג של כישלון?

"זה לא כישלון מהבחינה שמכרנו מכירה טובה. אני יודע שבעיתונים נורא חשוב שעשית אקזיט. אבל אני אוהב יותר לגדל חברות, וזה מה שניסיתי גם לעשות ברדוויז'ן. זה הצליח בצורה מסוימת, החברה גדלה בצורה משמעותית, מכרה בסביבות המאה מיליון דולר בשנים האחרונות, אבל היא הגיעה לנקודה שהמכירה עצמה הייתה מחויבת המציאות".

אנקדוטה משעשעת היא, שאוויה ישראל, זרוע אחרת של הרוכשת של רדוויז'ן, גם היא קשורה איכשהו לקבוצת רד בינת. המכירה הראשונה שעשו האחים זיסאפל הייתה מכירת חברת לננט למאדג' הבריטית, ב-1995, על-פי שווי של 350 מיליון דולרים - סכום אגדי בימים ההם. אלא שתחת הנהלת מאדג' הצטמצמה לננט ונמכרה במכירת חיסול ללוסנט.

זוהי מכירה שזיסאפל אמר לא אחת שהוא מצטער עליה. לוסנט התפצלה לשתי חברות, האחת מהן היא אוויה - ואוויה ישראל, שכנה של זיסאפל בקריית עתידים, בעצם ממשיכה את הפעילות של לננט. זיסאפל סבור שאוויה תאחד בעתיד את אוויה ישראל עם רדוויז'ן. וכך, בהפרש של כ-17 שנה, אולי יתאחדו המכירה שזיסאפל הצטער עליה עם זו שהוא לא שמח לעשות.

אתה מרגיש החמצה שלא יצאה לכם חברת מיליארדים מתחת ליד?

"זה קורה כבר. עוד לא בניתי אף מייקרוסופט או סיסקו, אבל סרגון היא חברה של חצי מיליארד דולר, רד היא חברה שמוכרת משמעותית, וכך גם רדוור. אם מחברים את כל חברות הקבוצה, בשנה שעברה מכרנו במיליארד ורבע דולר. אז אני לא מרגיש שחיי היו החמצה. אני גאה במה שעשינו, ויחד עם זאת, אני עדיין רוצה להגיע לחברה בגודל מייקרוסופט. אולי זה עוד יקרה".

המכה של סיסקו

סיפורה של רדוויז'ן הוא סיפור של מעלות ומורדות, חדשנות שהקדימה את זמנה, סערות סביב תנאי שוק משתנים, התעקשות רבת שנים של הבעלים ובסופו של דבר, השלמה עם ההכרח להיפרד. החברה החלה את חייה ב-1993, והרעיון בבסיסה היה להעביר שיחות ועידה בווידיאו על גבי האינטרנט. עוד לא הייתה אז טלפוניה על הרשת, וגם התשתית עוד לא הייתה בשלה לכך. "זה היה רעיון מאוד חדשני באותה תקופה", משחזר זיסאפל. "יותר מדי חדשני. ראינו את העתיד, אבל ראינו אותו מוקדם מדי".

עוד רעיון בבסיס החברה היה שהמסכים שבחדרי הישיבות, ציוד הקצה של שיחות הוועידה, הם לא הדבר החשוב, אלא רשת התקשורת שמחברת אותם אלה לאלה, כלומר מערכת ההפעלה. בדומה למה שקרה במערכת הטלפוניה, שבה הטלפון הבודד במשרד או בבית הפך להיות מוצר גנרי, מיוצר בטייוואן ועולה דולרים בודדים, בעוד שלב העסק "נדד" אל המרכזייה שמחירה גבוה וחשוב מי היצרן שעומד מאחוריה. אלא שההיגיון שעבד יפה כל-כך עבור יצרני מרכזיות הטלפון, עבד קצת פחות טוב עבור רדוויז'ן. "מה שקרה לנו", משחזר זיסאפל, "הוא שבמשך השנים נהיינו המומחים ברשת של הווידיאו, וחברות אחרות הן שנתנו את פתרון הווידיאו השלם עבור חדרי ישיבות ועידה, ורדוויז'ן מכרה דרכן. עם הזמן הן גדלו וצמחו במכירות, בשעה שאנחנו צמחנו פחות במכירות. בהתחלה הן קנו מאיתנו את הרשת, אבל עם השנים הן אמרו 'רגע, אנחנו לא רוצות לשלם כל-כך הרבה לרדוויז'ן. נפתח את הרשת בעצמנו'. כך שאנחנו חשבנו שנהיה רשת הווידיאו של כולם, וזה לא קרה".

איפה הייתה הטעות שלכם?

"ההחלטה שלנו בתחילת הדרך ללכת על הרשת ולא על פתרון מלא היא טעות באסטרטגיה העסקית, כי לאורך זמן חברות שכן הלכו על פתרון מלא לחדרי ישיבות, יותר הצליחו. אילו תחום שיחות הוועידה בווידיאו היה מתפתח מאוד מהר, היה קורה מה שחשבנו. אבל הוא התפתח מאוד לאט, וקרה דבר אחר".

בשלב הזה רדוויז'ן הלכה דור אחד קדימה לכיוון תקשורת מאוחדת המשלבת בין וידיאו, קול ונתונים. בעקבות השדרוג במוצר ויכולתו להתאים לכל הממשקים, יכלו לעבוד עם כל חברות התקשורת הגדולות שרצו להוסיף תשתית כזאת לסל שלהן. כך עבדו עם IBM, עם מייקרוסופט, ובעיקר עם סיסקו, שהפכה להיות הלקוח הגדול ביותר של רדוויז'ן. זה היה ירח דבש, רדוויז'ן פרחה, וסיסקו הייתה הלקוח והמפיץ הגדול ביותר - כ-40% ממכירותיה.

אבל אז קמה סיסקו ורכשה, באוקטובר 2009, את אחת משתי הענקיות בתחום שיחות הווידיאו, טאנדברג הנורבגית (השנייה נקראת פוליקום). כלומר מאותו הרגע הייתה לסיסקו מערכת של שיחות וידיאו משל עצמה, ו"הלקוח הכי גדול שלנו נטש אותנו", אומר זיסאפל. "זאת הייתה הפתעה מאוד גדולה לכולם. גם לנו וגם לכל הסמנכ"לים ולמנהלי החטיבות מסיסקו שעבדו מולנו. צ'יימברס (מנכ"ל סיסקו) סגר את זה עם טאנדברג".

למה? טאנדברג הייתה יותר טובה מכם?

"סיסקו עשתה את זה לא בגלל שלא היינו טובים, אלא משיקול 'זר'. צ'יימברס מבטיח לבעלי המניות שלו כבר הרבה שנים צמיחה של בין 12% ל-17% בשנה ולא עומד בזה. יש לו בעיה, הוא בלחץ, והוא רוצה לקנות כדי להגדיל את המכירות ולצמוח באמצעים חיצוניים. הם קנו את טאנדברג ולא אותנו כי לנו היו 100 מיליון דולר מכירות וטאנדברג התקרבה למיליארד דולר מכירות.

"יש איזו נקודה עיוורת אצל המשקיעים. אתה קונה חברה, ואחרי שנה הם כבר שוכחים את זה ולא מנטרלים מהגידול שלך את הרכישה. וככה יש גרף יפה שמראה כמה צמחת. סיסקו מומחית בזה. חלק ניכר מהצמיחה שלה הגיע בדרך הזאת. היא גם עושה את זה מאוד יפה. טאנדברג היא חברה טובה, אבל הוא קנה אותה ביוקר לדעתי".

אז זו הייתה עסקה טובה לסיסקו?

"ככה-ככה. אנחנו היינו עסקה יותר טובה. היינו יותר זולים, וגם היינו כבר בתוך המערכות שלו (כך שהמיזוג לא היה כרוך בהתאמות). אבל אנחנו היינו עסקה קטנה מבחינתו, ולא יכולנו לתת לו מיליארד דולר מכירות. לפחות לא בשלב הראשון".

היה כעס?

"לא, זה לא מתאים לכעוס. אלה עסקים. אבל ללא ספק הייתה לנו אכזבה גדולה, קיבלנו מכה קשה ביותר".

"המניה שלנו צללה, ובצדק"

אחת המסקנות של זיסאפל הייתה ההכרה ש"הרעיון שלנו למכור דרך אחרים, לא עובד", ושעל רדוויז'ן, בניגוד לחזון הראשוני שלה, להציע פתרון שכולל גם את ציוד הקצה, כלומר המסכים בחדרי הישיבות. בתחילת 2010 קנתה רדוויז'ן חברה איטלקית בפשיטת רגל בשם אאטרה, שמייצרת את הציוד הזה ויושבת באנקונה שבמזרח איטליה. לדברי זיסאפל, הזיווג עלה יפה, וגם האיטלקים מרוצים, שכן איש לא פוטר ואף נשכרו עובדים חדשים. אולם אף שלדבריו זו הייתה "עסקה נהדרת", היא ומהלכים אחרים שנעשו אמנם הוציאו את רדוויז'ן מהבוץ, אך לא גרמו לה לפרוח כבעבר.

מאז שסיסקו הפסיקה לעבוד איתכם, פרחו מדי פעם שמועות על מגעים למכירת רדוויז'ן.

"כשסיסקו רכשה את טאנדברג ועזבה אותנו, היה גל של התעניינות, כי אחרים הבינו שאם סיסקו קנתה חברה בתחום הווידיאו, גם הם צריכים להיכנס לתחום. בנוסף לכך, לצערי המניה שלנו צללה - ובצדק - אז היינו הזדמנות גם מבחינת המחיר".

בין היתר התפרסם שקיבלתם הצעת רכש מ-HP, בסכום גבוה יותר מזה שמכרתם את רדוויז'ן עכשיו. דובר על 250 מיליון דולרים.

"הייתה קבוצה ב-HP שבאה לדבר איתנו על הצעת רכש. זה אף פעם לא נראה לי רציני, ובדיעבד התברר שלא היה להם שום גיבוי מההנהלה שלהם והדבר הראשון שקרה לאחר שהעניין התפרסם זה שפיטרו את כולם".

מתי הבנת שתצטרך למכור את רדוויז'ן?

"בהדרגה נאלצנו להסתכל למציאות בעיניים. ראיתי שאמנם השלמנו, באמצעות רכישת אאטרה, את הפתרון שאנחנו מציעים ללקוחות, אבל אנחנו מתחרים בשוק שבו שולטות שתי חברות גדולות פי כמה מאיתנו, ויש עוד חברה בערך בגודל שלנו, וזה לא מצב טוב. ובנוסף לכול, השוק הזה הולך לכיוון של מוצר כולל של תקשורת, שווידיאו הוא רק חלק ממנו. וזה היה גדול עלינו, משחק שהוא מעבר ליכולתנו בבירור ויכולים לשחק בו הגדולים באמת, כמו סימנס, IBM, מייקרוסופט ואוויה".

בנסיבות הקיימות, אתה מרוצה מהעסקה?

"כאמור, בניגוד להרבה אנשים סביבי, אני לא רואה במכירה הצלחה. אבל מבחינת המחיר, השגנו מחיר טוב בסופו של דבר. כשהתחלנו את הדיונים איתם, דובר על רכישה לפי מחיר מניה של 4.70 דולר, ובסוף מכרנו ב-11.85 דולר למניה, שזו מכירה בפרמיה מאוד גבוהה. הם היו די המומים מזה, היה להם מאוד קשה לשלם את המחיר הזה. אבל שכנענו אותם. הסברנו להם מה רדוויז'ן שווה להם, ולא רק מה היא שווה היום בבורסה. חוץ מזה, גם התעקשנו".

בעבר לא הסכמתם למכור להם במחיר הזה.

"נכון שהיינו במגעים איתם גם קודם. זו חברה שנמצאת בתחום ואנחנו דיברנו איתם עוד כשהיינו עם סיסקו וגם אחרי זה. בעבר כשהם רצו לרכוש, היינו רחוקים זה מזה, גם במחיר וגם בדברים אחרים. לאחר מכן הם החליטו שהם יפתחו פתרון וידאו לבד. בינתיים לנו נפלה סיסקו והשתנה השוק והם ראו שלא כל-כך פשוט לעשות וידיאו".

כלומר כולכם נהייתם יותר ריאליים.

"כן, כולנו נהיינו יותר ריאליים, אבל גם השוק השתנה. אי אפשר לפי המחיר היום לקבוע שלפני שנתיים עשינו החלטה נכונה או לא נכונה".

מה היה קורה לרדוויז'ן אם לא הייתה נמכרת?

"היינו אולי נאלצים לקצץ בהוצאות מעט והיינו מאזנים את החברה ומביאים אותה לרווח".

"רדוויז'ן אפילו תצמח"

זיסאפל עצמו מחזיק בקצת מעל 26% מרדוויז'ן. כך שבעוד חודשים ספורים, כאשר תגיע הסגירה הסופית של העסקה, הוא ישלשל לכיסו סכום המוערך בכ-60 מיליון דולרים, בעוד אחיו יהודה, שחלקו בחברה קטן יותר, יסתפק הפעם בכ-15 מיליון דולרים בלבד. "במשך השנים", מסביר זיסאפל, "הגדלתי את אחזקתי בחברה, קודם כול מפני שהאמנתי בה, ושנית, מפני שהחברה עברה הרבה פעמים משברים שהתבטאו במחיר המניה באופן שלדעתי היה מוגזם".

האם נכנס להשקעה הזאת גם השיקול לעזור לחברה ולהזרים לה כסף בשעות הקשות?

"כן, אבל לא בטיפשות גמורה. זה לא היה פילנתרופי . חשבתי שתפקידי כיו"ר לעזור לחברה, אבל גם האמנתי בה. חשבתי שנכון להביע את אמוני בצורה קונקרטית".

באחת החברות שלכם, שבה אין לך תפקיד ניהולי, רדוור, דווקא מכרת לפני כשנה מניות בלמעלה מ-20 מיליון דולרים.

"את המניות המקוריות שלי ברדוור מכרתי לפני המון שנים. כאשר מחיר המניה היה מאוד נמוך, בסוף 2008, קניתי מניות של החברה - לצד הרבה מאוד מניות אחרות שקניתי. קניתי אז מניות של כל החברות שלנו, וגם של הרבה חברות שאינן שלנו, כמו אלומיי קפיטל ואלוט תקשורת, שבינתיים היא השקעה יותר טובה מכל האחרות שעשיתי בתקופה הזאת. באופן טבעי לאחר זמן-מה מכרתי חלק מהמניות שקניתי".

לעתים קרובות, כאשר חברה נמכרת, לא ברור האם היא תישאר בארץ, ובאיזה היקף. יש לך מושג מה יקרה לרדוויז'ן בהקשר הזה?

"יש לי מושג טוב מאוד. זה היה חלק מהתנאים שלי לעסקה. לא רק שאוויה מתכוונת להשאיר את רדוויז'ן בארץ, אלא שהיא גם מתכוונת להעביר אליה את כל פעילות הווידיאו של אוויה, כך שרדוויז'ן אפילו תצמח".

ממש במקביל לעסקה שלכם, נודע על עסקה אחרת, שבה סיסקו רכשה את NDS, חברה בבעלות משקיעים זרים שמושבה בירושלים. שם דווקא שמענו על עובדים מודאגים.

"הרכישה של NDS היא בסכום מאוד גבוה (5 מיליארד דולרים), אבל אין שם שום בעל מניות ישראלי, כך שכסף מהעסקה לא יוזרם לישראל. יש ב-NDS כך וכך עובדים, ואנחנו יכולים לקוות שהם יישארו, ושסיסקו לא תצמצם את מצבת כוח האדם. בעבר, סיסקו לא כל-כך הרחיבה פעילויות שלה בארץ, אבל אני לא יודע מה זה אומר לגבי NDS".

"לא צריך עזרה ממשלתית"

עסקת רדוויז'ן ועסקת NDS חברו לכמה וכמה אקזיטים של הזמן האחרון, ויצרו תחושה של חיות חדשה, שיש תחייה להיי-טק הישראלי בתקופה האחרונה. אלא שזיסאפל לא רואה זאת כך. "למרות שבעיתונים כל אקזיט נחשב הצלחה, העובדה שחברות נרכשות, גם אם זה במחירים גבוהים, זו דחייה ולא תחייה של ההיי-טק הישראלי. אבל אני גם לא חושב שההיי-טק ירד. אני חושב שהוא עובר מתחום לתחום, וכך זה גם צריך להיות, כל הזמן צריך לחפש את התחום החדש".

ההיי-טק עדיין קטר הצמיחה שלנו?

"כן. אבל צריך לחפש בו כל הזמן תחומים חדשים. היום רואים יותר פעילות באינטרנט בתחום הסטארט-אפים מאשר בתחום תשתית התקשורת. התחומים שאני נמצא בהם באופן מסורתי כבר לא כל-כך תחומים קוסמים לסטארט-אפים".

למה?

"בגלל שאלה תחומים שצומחים לאט יותר, וסטארט-אפים מתאימים לתחומים שצומחים יותר מהר. עדיין יש בתחומים שלי דברים שאפשר להתחיל בהם חברות חדשות, אבל המצב שלי שונה קצת, בשל הידע, התשתית והניסיון. אם תשאלי משקיע הון סיכון, הוא יגיד שלא מעניין אותו להשקיע בתחום".

יזמים רבים נמשכים לאינטרנט ולאפליקציות שונות. האם מזה יכולה לבוא בשורה מישראל?

"אני לא רואה איך. אני רואה המון חברות בתחום הזה. אני מלמד באוניברסיטה ובמסגרת הקורס חצי מהסטודנטים מגיעים עם אפליקציות לרשתות חברתיות. כולן נראות הגיוניות, וקשה לראות מי יצליח. זה שוק לא קל, ומישראל הוא עוד יותר קשה כי רשתות חברתיות הן עניין תרבותי, והחברות שבאמת הצליחו הן בארצות הברית.

"נכון, יש כאלה סטארט-אפים קטנים שנמכרים ב-30-20 מיליון דולר ומדי פעם אחד מהם נמכר ב-300-200 מיליון - נחמד לראות את זה, אבל אני לא רואה איך מפיתוח אפליקציה לאייפון, יכולה לצמוח חברה גדולה. למעשה, אני בכלל לא רואה אותם מנסים להצמיח חברה גדולה. מצד שני, לא מזמן קראתי ראיון עם מנכ"ל קונדואיט והוא אמר שהוא לא רוצה למכור ולא להנפיק, אלא להגדיל את החברה. אני מאוד מקווה שהוא יצליח".

לפני שנה וחצי - שנתיים יצאו פה בתרועות בתוכנית משותפת לאוצר ולתמ"ת לקידום ההיי-טק הישראלי. לפי מה שראית, יצא מזה משהו?

"ראיתי דבר אחד חיובי, חוק האנג'לים, שמאפשר לאנשים להשקיע בהיי-טק ושזה יוכר להם כהוצאה. לא ראיתי דברים אחרים, אבל זה בסדר, היי-טק הוא תעשייה גדולה. הוא לא צריך עזרה ממשלתית. הוא זה שצריך לעזור לממשלה, והוא עושה זאת. מה שהוא כן צריך, זה שהממשלה תשקיע בחינוך. חינוך הוא הדבר שהכי מדאיג אותי".

shlomitlan@globes.co.il

"סגירה זה תמיד קשה"

זיסאפל לא ממהר להרים ידיים

לצד סדרת ההצלחות, המכירות וההנפקות של הקבוצה יש גם, מטבע הדברים, חברות שבהן צריך לתמוך יותר, לעתים יותר ממה שהתכוונו מלכתחילה. חברה כזאת היא וויזאייר, שמפתחת שבבי תקשורת להעברת תוכן בתקן ה-Ultra Wide Band (פרוטוקול USB אלחוטי). ויזאייר, שחגגה כבר עשר שנות קיום, מתקשה להמריא. עד כה השקיעו זיסאפל ושאר המשקיעים בחברה למעלה מ-70 מיליון דולרים. זיסאפל הודה בראיון ל-G בעבר כי "בחיים לא הייתי מנחש שהסכום יגיע אפילו למשהו קרוב לזה". זה קרה לפני כשנה, ובינתיים אין בשורות מכיוונה. "היא מתאוששת, אבל ללא ספק היא בנויה על שוק שלא מתרומם", הוא מספר. "זה לוקח יותר זמן ממה שחשבנו שזה ייקח".

אתה לא מרים ידיים.

"לא, היא חברה טובה. לפעמים דברים מתפתחים יותר לאט. אני משתדל לא לזרוק דברים, אבל היו חברות שסגרתי".

מה החברה האחרונה שסגרת?

"רדלייף. זו חברה שניסתה לעשות מערכת שמע לשיחות ועידה ברמה מאוד גבוהה. כיום איכות השמיעה בשיחות כאלה מאוד גרועה, וחשבנו שזה רעיון טוב. אבל לא הצלחנו בפיתוח, ובמקביל חברות אחרות יצאו עם אותם דברים שכן הצלחנו לפתח".

אתה יכול להתנחם בכך שגם אחרים לא הצליחו יותר מכם בפיתוח.

"אני לא מתנחם. סגירה זה תמיד קשה, בעיקר כשיש עובדים והם צריכים ללכת הביתה ולא תמיד מוצאים עבודה באותה רמה. ובכלל, קשה כשיש לך איזה חלום והוא נגוז".

"לא מלחמת מעמדות"

זיסאפל על המחאה החברתית

זהר זיסאפל רואה בחיוב גדול את גלי המחאה החברתית ששטפו אותנו בקיץ האחרון. "באופן פילוסופי קורה פה דבר יפה, שבא מהאינטרנט", הוא אומר. "בהרצאות שנתתי לפני 15 שנה אמרתי שאינטרנט מחליש ממשלות. כאן, הרשת אפשרה לצרכנים לנהל משא ומתן עם החברות שמוכרות להם. להגיד 'סליחה, למחירים האלה אנחנו לא מוכנים'.

"מה שפחות אהבתי הוא שחלק מזה היתרגם למלחמת מעמדות. אני לא חושב שכולם ראו את ההבדל בין מישהו שבונה משהו חדש שנהנים ממנו לבין מי שעושה את פעילותו על חשבון הציבור, בדמות העלאת מחירים של מונופולים וקרטלים".

ואיך אתה מעריך את תגובת הממשלה?

הממשלה הגיבה מאוד יפה. אומרים על נתניהו שהוא לחיץ. אני דווקא רואה את זה מאוד בחיוב שהוא נענה למחאה. תפקידו של ראש ממשלה להיענות לרחשי לב הציבור".