החל מאתמול (ד') בבוקר שאול מופז הוא יו"ר אופוזיציה. הוא יתבשם מאוויר פסגות ויאכל תבשילי מטוסים. הוא יצחקק עם הילארי קלינטון, יצטלם עם קתרין אשטון, יסעד עם סרקוזי וייפגש בארבע עיניים עם מרקל. זה לא יכול להזיק למי שרוצה להוות אלטרנטיבה לראש ממשלה.
על הנייר יש לו הכל: הוא מזרחי, צמח מלמטה, היה רמטכ"ל, שר ביטחון, והספיק לעבור במשרד התחבורה. יש לו ניסיון ניהולי, והוא ביטחוניסט במלוא מובן המילה. אם ליברמן יודע לדבר עם הערבים, מופז מבין ללבם של האיראנים. זה יתרון משמעותי בימים אלה.
גם אם זה לא נראה ככה, הוא יודע לגעת באנשים. בניגוד לקודמתו, הוא מאמין בעבודת צוות, יודע להתייעץ ולהקשיב, וגם יודע לבחור את האנשים הנכונים. (קשה להאמין שאנשיו היו מחליפים את עורם כאנשי לבני דקה לאחר התבוסה).
הבעיה הגדולה היא שמופז לא נתפס כמנהיג, די לראות את החיקוי שלו ב"ארץ נהדרת" כדי להבין את זה. נראה שהמכשול של מופז הוא בעיקר תדמיתי. הוא יצטרך למצוא דרך לשדרג את מעמדו לראש ממשלה פוטנציאלי. צפויה לו עבודה קשה, אבל לא בלתי אפשרית.
כדי שזה יקרה, הוא יצטרך לבנות לקדימה תדמית אחרת, עם סדר יום כלכלי-חברתי מגובש, כזה שיסחוף ליכודניקים-לייט, כאלו שנכוו מגזירות נתניהו אבל חשבו שלבני היא שמאלה מדי בשבילם, או מפוחדי פייגלין, שחוששים שהליכוד הלך ימינה מדי. מופז אולי יאבד את השבט הלבן לטובת יחימוביץ' ולפיד, אבל אם יצליח לגנוב קולות מהימין, הוא יגדיל את סיכויו לשמש שובר שוויון בתוך גוש השמאל.
לבני טעתה כשהפקירה את השטח. מופז עבד קשה, אבל הוא נכנס לוואקום שלבני יצרה. היא עשתה לו את העבודה מבלי שבכלל התכוונה. היא טעתה שוב כשהעניקה למופז את תפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון. זה התפקיד שאיפשר לו לעשות מיילג' פוליטי על הגב של נתניהו, אבל גם על הגב של לבני.
ולמרות זאת, אם הוא קורא נכון את המפה, את המיילג' שלו כיו"ר אופוזיציה, מופז צריך לעשות בקמפיין חברתי-כלכלי נגד נתניהו, אולי כיו"ר ועדת הכלכלה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
