"33 וריאציות" מאת המחזאי האמריקאי, יליד ונצואלה, מויזס קאופמן, לוקחת את הצופה אל וינה של ראשית המאה ה-19. היא עושה זאת באמצעות מסעה של ד"ר קתרין ברנדט (יונה אליאן-קשת), מוזיקולוגית אמריקאית, אל ארכיון בטהובן בבון שבגרמניה. מסע שרובו ככולו מאמץ אינטלקטואלי כן לפענח את שורשי ההשראה של המלחין הקלאסי. מסע שבו מבקשת החוקרת להבין מה גרם לבטהובן, מגדולי המלחינים בהיסטוריה, לבזבז זמן יצירה יקר כל-כך על כתיבת וריאציות לוואלס הפשוט של דיאבלי; מו"ל וינאי שביקש מעשרות מלחינים לכתוב כל אחד וריאציה אחת על הוואלס שלו, כדי שיוכל לכרוך אותן יחדיו ולעשות קופה נאה.
בטהובן, שבריאותו הפכה רופפת ושמיעתו אבדה לו כמעט לגמרי באותן השנים, הפך את הוואלס הקטן לאובססיה גדולה ולא שקט עד שהוציא ממנו 33 וריאציות. יצירה מפוארת.
מה היה שם שעורר את השראתו של הגאון? ברנדט, שהמסע לבון הפך גם למסע האחרון בחייה, מאחר שחלתה במחלת ניוון מוטורית סופנית (ALS), מקלפת אט-אט את התעלומה, ועל הדרך מתקלפת בעצמה, על יחסיה הטעונים עם בתה קלרה (מיכל לוי). כמו במקרה של בטהובן, המחלה אולי גוברת על הגוף, אבל לא מכניעה את הנפש.
מעט מדי השראה
אל הקתרזיס הצפוי מוביל הבמאי משה קפטן בבטחה, אבל באותה נשימה צריך לומר שהוא עושה זאת גם בשמרנות שרחוקה מלהתכתב עם התעוזה האמנותית של הגאון המוזיקלי שאליו התבקשנו. הבימוי אמנם מדויק וכמוהו גם התפיסה האסתטית את הבמה הרחבה - מהתפאורה דרך הווידיאו-ארט ועד לתלבושות, אבל בסטריליות הזו נותרה מעט מאוד השראה, משהו מפתיע שיסדוק את המבנה הקבוע של היצירה לטובת מה שגיל שוחט מתאר במאמר שלו, המופיע בתוכניית ההצגה, כבטהובן פראי ומהפכן - מטורף מוזיקלי.
הפספוס בולט בעיקר משום הביצוע המבריק ומלא הפוטנציאל של יצחק חזקיה לדמותו של בטהובן. דמות שכל הזמן כמו מתחננת להתפרץ, לשרוף את הבמה ולשבור את החוקים, כמו שעשה בטהובן ביצירותיו שלו. אבל בכל פעם שזה כמעט קורה, והנה מגיעה ההיסחפות שתיקח את הנפש אל הרגע המזוקק של שגעון היצירה והגדלות, ההצגה כמו מסרבת להרפות את לפיתתה. חזקיהו הנהדר יכול היה להוציא עוד כל-כך הרבה וריאציות מבטהובן שלו.
ועדיין, בתוך כללי המשחק המוכרים, "33 וריאציות" מספקת את הסחורה שהמנוי מורגל בה. יונה אליאן-קשת עוברת תהליך מרשים על הבמה, ומשכנעת בדבר אכזריות המחלה הניוונית. מיכל לוי ודני גבע, כבת קלרה ובן הזוג מייק, מבצעים את תפקידם היטב, וכך גם יניב לוי שמגלם את דיאבלי וצביקי לוין בתפקיד עוזרו הנאמן של בטהובן. מעל כולם (זולת בטהובן-חזקיה) גונבת את ההצגה פנינה
ברט-צדקה בתפקיד שובה-לב כאחראית ארכיון בטהובן, שהופכת לחברתה הטובה של החוקרת ברנדט. לסיכום, הבחירה להציג את "33 וריאציות" ראויה מאוד ואף אמיצה במרחב התיאטרון המסחרי. הביצוע, לעומת זאת, נותר במרחב האינטלקטואלי ואינו מצליח לסחוף.
"33 וריאציות" מאת מויזס קאופמן, תרגום: שלמה מושקוביץ, בימוי:
משה קפטן, תיאטרון בית ליסין
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
