גרוניס: העליון יאשר דיון נוסף בהרכב מורחב רק במקרים נדירים

נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, מאשר כי מירוץ ההתיישנות בהגשת תביעת נזיקין מתחיל רק בעת שנודעו לתובע עובדות המהוות את עילת התביעה, וזאת מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. אותו גילוי מאוחר יכול להתייחס לרכיב ההתרשלות בפעולתו של המזיק, ולא בהכרח לעוולה שאותה עשה.

עמדה זו עומדת בבסיס החלטתו של הנשיא גרוניס לדחות את בקשת המדינה לקיים דיון נוסף בפסק דין שבו קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של תובע שתבע בנזיקין את המדינה, בטענה כי התרשלותה גרמה לו לחלות במחלת הגזזת.

עוד עולה מהחלטתו של גרוניס כי מדיניותו היא לאשר קיומו של הליך דיון נוסף בהרכב מורחב רק "במקרים נדירים", על אחת כמה וכמה כאשר פסק הדין הקודם ניתן בעליון פה-אחד.

"אחד השיקולים הנשקלים בהליך של דיון נוסף הוא הצורך בניצול יעיל של המשאבים המוגבלים העומדים לרשות בית משפט זה", כתב גרוניס. "כשמוגשת עתירה לדיון נוסף בפסק דין שניתן פה-אחד, קיים סיכוי נמוך יותר שהרכב מורחב ישנה מן התוצאה או מן ההנמקה שנתקבלו בפסק הדין נשוא העתירה, ביחס למקרים שבהם נחלקו השופטים בדעותיהם. העובדה שפסק הדין ניתן פה-אחד אינה מהווה טעם יחידי לדחייה על הסף של עתירה לדיון נוסף, אך היא בהחלט נכנסת למסגרת השיקולים הצריכים לעניין".

לפני כחודשיים קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של יעקב מולהי על פסק דינו של השופט נעם סולברג, שניתן בשבתו בבית המשפט המחוזי בירושלים. סולברג דחה על הסף תביעת נזיקין שהגיש מולהי נגד המדינה, וזאת מחמת התיישנות.

מולהי, שעלה לישראל מתימן בשנת 1950, עבר בילדותו טיפולים בהקרנות נגד גזזת. לטענתו, עשרות שנים לאחר מכן הופיעו אצלו גידולים בראש ובבלוטת התריס. תביעת נזיקין ראשונה שהגיש נגד המדינה נדחתה, ואולם בהמשך נקבע כי על המדינה חלה חובה ליידע את מי שעברו הקרנות נגד גזזת כי הם נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בסרטן. בעקבות זאת הגיש מולהי בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המדינה, בטענה כי המדינה הפרה את חובתה ליידע את הציבור על הסיכון המוגבר לסרטן כתוצאה מההקרנות.

תביעה ייצוגית זו הפכה בהמשך לתביעת נזיקין רגילה, וזו נדחתה על-ידי השופט סולברג בשל התיישנות. השופט קבע כי "מועד תחילת מירוץ ההתיישנות, לגבי מולהי, הינו לכל המאוחר בשנת 1995, הוא המועד שבו נודע לו על המחלה שבה לקה. התביעה נדחתה על הסף משום שהוגשה בשנת 2006, למעלה מ-10 שנים לאחר אירוע הנזק".

שופטי העליון אסתר חיות, ניל הנדל ועוזי פוגלמן קיבלו את ערעורו של מולהי על פסק דינו של סולברג ופסקו בשאלת ההתיישנות לפי "כלל הגילוי המאוחר". לפי כלל זה, "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

העליון קבע כי במקרה זה הגילוי המאוחר חל לא לגבי המועד שבו נודע לתובע על עצם המחלה, אלא על התרשלותה של המדינה. המדינה ביקשה לקיים דיון נוסף בשאלה זו, ואולם הנשיא גרוניס אישרר את קביעותיהם של חבריו לעליון. (דנ"א 2393/12).