הממונה על ההגבלים אמור לשקול גם שיקולים כלכליים לגבי מיזוגים

הממונה על ההגבלים העסקיים אמור לשקול, במסגרת החלטותיו לאשר מיזוגים בין חברות או להציב תנאים למיזוגים, גם שיקולים עסקיים וכלכליים הנוגעים בכדאיות העסקה - כך עולה מפסק דינו של בית המשפט העליון, בערעור על החלטת בית הדין להגבלים עסקיים לדחות את הערר על החלטת הממונה על ההגבלים משנת 2008 להתנות תנאי לאישור מיזוגן של החברות טרפלקס קומפאונדס וכפרית תעשיות, שהן שתי החברות היחידות בישראל שעסקו בייצור תערובות PVC לשיווק. התנאי של הממונה היה שבמשך 15 חודשים יוכלו לקוחות את החברות לקבל ללא תמורה את הנוסחאות לייצור תערובות.

לדברי השופטים אליעזר ריבלין, ניל הנדל ויצחק עמית, "ספק אם יש לאמץ את גישתו הגורפת של הממונה על ההגבלים העסקיים, שכלל אין מקום לשקול שיקולים שעניינם בכדאיות העסקה. בהחלט ייתכנו מקרים שבהם מהות העסקה ותנאיה עשויים להפוך את התנאי שמוצב לאישורה לתנאי בלתי סביר".

הסכם המיזוג בין כפרית לטרפלקס כלל תנאי חריג, ולפיו טרפלקס תסכים לבצע את המיזוג גם במקרה שבו אישור הממונה יותנה בתנאים, למעט אם יוטל על-ידי הממונה תנאי מסוים אחד - שלא הוטל בסופו של דבר.

לאחר שניתן אישור המיזוג הגישה טרפלקס ערר לבית הדין להגבלים עסקיים, בטענה כי התנאי המחייב את כפרית לחשוף את נוסחאות הייצור של תערובות ה-PVC מאיין את ההיגיון העסקיע שבמיזוג, ומשכך שקול להתנגדות למיזוג.

השופטת יהודית צור, בשבתה כבית דין להגבלים עסקיים, דחתה את הערר וקבעה כי ערר זה נועד לשרת את טענותיה של טרפלקס במסגרת הליך אזרחי אחר בין הצדדים, הדן בשאלת פרשנות ההסכם והאם החלטת הממונה מקימה עילה לביטולו. עוד קבע בית הדין כי התנאי שקבעה הממונה הוא סביר ונדרש לשם "מניעת פגיעה קשה בתחרות".

טרפלקס הגישה ערעור על פסק הדין של בית הדין להגבלים עסקיים. שופטי העליון דחו את הערעור, ואולם הטילו ספקות בגישת הממונה, שלפיה עליו לבחון במסגרת המיזוגים המונחים בפניו שיקולים תחרותיים גרידא, ולהתעלם כליל מהשפעתם של תנאים שבדעתו להטיל על כדאיות העסקה שבין הצדדים.

את כפרית ייצגו עורכי הדין טליה סולומון וזיו שוורץ ממשרד פישר בכר חן וול אוריון ושות'. (ע"א 2893/10).