המחיר של ניר גלעד בחברה לישראל

ניר גלעד יסכם בימים הקרובים שש שנות כהונה כמנכ"ל החברה לישראל. סביר להניח כי משפחת עופר, בעלת השליטה בחברת ההחזקות, לא מינתה את גלעד לתפקיד רק כדי שיציף ערך בהשקעותיה המסורתיות: בזן, צים, טאואר או היהלום שבכתר, כיל. כל אלו מופקדות בידי מנהלים ותיקים ומוערכים בתחומם. גם ההשקעות החדשות יותר, בתחומי האנרגיה והרכב, הן יזמויות המזוהות בעיקר עם בעל השליטה בחברה, עידן עופר.

כמי ששימש קודם לכן כחשב הכללי באוצר וכבכיר בחברת הביטוח מגדל, גלעד הובא לתפקיד בעיקר הודות למומחיותו בניהול קשוח של משא ומתן, וכדי להתוות את ההתנהלות הפיננסית של החברה. בנוסף, ובדומה לקודמו בתפקיד יוסי רוזן, משפחת עופר ציפתה ממנו בוודאי לנצל את קשריו הטובים במסדרונות השלטון לניווט מושכל של ענייני החברה לישראל שם. בתמורה הפכה המשפחה את גלעד לשכיר העשיר בישראל עם עלות שכר שהגיעה אשתקד ליותר מ-20 מיליון שקל (ראו גרף בתחתית הכתבה).

מו"מ קשוח של יותר משנה

לפני כשנה וחצי, נקרתה בפני גלעד הזדמנות יוצאת דופן להשפיע על עתיד עסקיה של החברה לישראל לשנים רבות: חוזה ענק של יותר מ-8 מיליארד דולר לרכישת גז טבעי שישרת את עסקי האנרגיה השונים של הקבוצה (בית הזיקוק בחיפה ותחנות הכוח במישור רותם ובמפעלי ים המלח). כחברת החזקות שתחתיה פועלות צרכניות אנרגיה מהכבדות במשק, נהנית החברה לישראל מיתרון מובנה לגודל, שאמור היה לשפר את מעמדה במו"מ. את המגעים ניהל גלעד מול שני ספקים פרטיים: ספק מקומי (מאגר "תמר" שבשליטת נובל אנרג'י וקבוצת דלק), וספק זר (יבואנית הגז המצרי EMG של יוסי מימן ואמפל). בתווך שיחקו תפקיד גם האינטרסים של ממשלות ישראל ומצרים.

את המו"מ, שנמשך יותר משנה, ניהל גלעד בקשיחות תוך שהוא מנצל את חולשתם של בעלי מאגר "תמר" מול שר האוצר, שעמל באותה עת על העברת מסקנות ועדת ששינסקי בעניין גובה התמלוגים שתקבל המדינה מיזמי החיפושים.

ההמתנה למסקנות הוועדה (והאי ודאות באשר למועד תחילת אספקת הגז מתמר), אפשרו לגלעד ללחוץ על שני הצדדים להוריד את מחיר הגז, ובסוף, בדצמבר 2010, נפלה ההחלטה: החברה לישראל בחרה לקנות מידי EMG גז מצרי ב-4.3 מיליארד דולר למשך 20 שנה, עם אופציה להגדלת הכמות כמעט פי 2.

באותה תקופה נראה היה כי מדינת ישראל ובעלי מאגר "תמר" הפסידו תמלוגים והכנסות של מיליארדים, בעוד גלעד הזכיר לכולנו כי הוא מנהל קשוח וחף מסנטימנטים. אחד שחותך החלטות בלי לערב רגשות.

התעלם מהשיקולים הגיאו-פוליטיים

אלא שהביטחון העצמי של גלעד החל להיסדק תוך שבועות ספורים, עם הפיצוצים הראשונים בצינור הגז המצרי. איתות לכך ניתן בפרסום לפיו קוננו ראשי החברה לישראל כי "בעלי קידוח 'תמר' מנסים להעלות את מחיר הגז במהלך מכוער של סחטנות". הפיצוצים בצינור הגז המצרי הלכו ותכפו במהלך 2011, תוך שהם גורמים נזק עצום לצרכניו, עד לביטולו הסופי של הסכם אספקת הגז על ידי ממשלת מצרים בשבוע שעבר.

כעת, החברה לישראל, שסיכמה עם EMG על רכישת גז טבעי במחיר של 5 דולר ליחידת חום, מוצאת את עצמה בימים אלו מול יזמי "תמר", הפעם כספק גז יחיד, שרק לאחרונה קיבלה מחיר של 5.2 דולר ליחידה מחברת החשמל, וכעת לבטח לא תהסס לדרוש מהחברה לישראל מחיר גבוה יותר.

ההחלטה האומללה של גלעד להעדיף את הגז המצרי הופכת כעת את החברה לישראל לאחד הנפגעים הגדולים מביטול ההסכם, וחושפת אותה להפסד שעשוי להגיע למאות מיליוני שקלים, הנובע מהפער בין המחיר שיכולה הייתה לקבל בסוף 2010 למחיר שתידרש לשלם כעת ולבעיית זמינות גז טבעי מ"תמר".

גלעד טרם נתן פומבי לחרטה כלשהי על הדרך שבה ניהל את המו"מ לרכישת הגז, אבל גדעון תדמור, מאדריכלי החיפושים של קבוצת דלק, לא היסס לציין באחרונה כי "מי שהלך וחתם על עסקאות עם EMG אין לו להלין אלא על עצמו".

בעבר טען גלעד כי שיקולים גיאו-פוליטיים לא שיחקו תפקיד בהחלטה ההיא של החברה לישראל. בשבוע שעבר התברר שדווקא לשיקולים האלה היה צריך לתת משקל מרכזי, מה שהיה מביא להעדפת גז ישראלי.

במצב החדש שנוצר, צרכניות הגז הטבעי של החברה לישראל ייאלצו להתמודד מול מונופול גז שאינו ערוך לאספקת כמויות הגז הדרושות להן, מול היעדר חוזה גז חתום עבור תחנת הכוח במישור רותם, שאמורה להתחיל לפעול בתוך פחות משנה, ונאלצת להסתפק בינתיים בחלופות יקרות ומזהמות יותר, תוך הפרה של הדרישה הרגולטורית לעבור לגז טבעי בבית הזיקוק חיפה.

כמה אירוני: כנציג המדינה הסב גלעד נחת רבה למשקיעי החברה לישראל כשהוביל את הסכם בזן. אז, בתחילת העשור, סיכם החשב הכללי גלעד על קניית מניות בזן מהחברה לישראל תמורת 120 מיליון דולר, למרות טענות כי בזן הייתה צריכה לחזור למדינה בלא תמורה. היום, כשגלעד נמצא בצד של החברה לישראל, המשקיעים בה מגלים שלעשות עסקים עם מדינת עולם שלישי אינו מתכון להצלחה בטוחה.

 ניר גלעד