לקראת טקס פרסי התיאטרון: קבלו את ההימור על הזוכים השנה

באווירת נכאים כבדה, בצל משבר כלכלי חמור הפוקד בשנה החולפת כמה מהתיאטראות הרפרטוארים המובילים (בראשם בית לסין והבימה), יתקיים ביום שישי הקרוב טקס פרסי התיאטרון במהלכו יחולקו פרסים לשחקנים המצטיינים והמבטיחים, וכן היוצרים המובילים של השנה החולפת בתחומי המחזאות, הבימוי, ההלחנה ועיצוב התאורה והתפאורה. ההצגה חייבת להימשך? לא בהכרח (לפחות בתיאטרון בית לסין), ועדיין טקס זה טקס ובסופו יהיו זוכים. מה שאומר שלפניו יש הימורים. למרבה הצער, בהעדר יצירה בימתית סוחפת מקורית חדשה שהתעלתה מעל כולם בשנה החולפת, הבחירה ברוב הקטגוריות היא בראש לשועלים ולא לאריות. בכל זאת, ניסינו לגבש מאין טבלת הימורים לקטגוריות החשובות. גזור ושמור.

שחקן מבטיח: נדב נייטס על "אחים בדם" (בית לסין). העיבוד העברי החדש למחזמר המצליח זכה, ברוב המקרים, לביקורות אוהדות ובצדק. הכול שם עבד כמו שצריך, כלומר כולם מחו דמעה ברגעים הנכונים, ועדיין נייטס האלמוני יחסית הצליח להפתיע ולרגש תוך שהוא מתבגר על הבמה מילד היפר אקטיבי בן שש לצעיר דועך, מסומם ומיוסר.

שחקנית מבטיחה: יעל איתן על "למה לא באת לפני המלחמה" (תיאטרון באר שבע). קטגוריה קשה לפיצוח, אבל אם חייבים לבחור אחת אז נהמר על איתן ההופכת מילדה לצעירה על סף שירות צבאי, תוך התמודדות תמידית עם החיים לצד אם קשוחה ושתקנית ניצולת שואה. ביצוע אמין ורגיש.

מוזיקה: שלומי שבן על "סוף טוב" (הקאמרי). כי הוא הצליח להפוך את זהרירה חריפאי לזמרת רוק, והאופציה היא לתת פרס שלישי לקרן פלס.

מחזאי: ענת גוב על "סוף טוב" (הקאמרי). הלב יוצא אל "יוליסס על בקבוקים" מאת גלעד אברון, אבל הראש מכריע לטובת הקומדיה השחורה שכתבה ענת גוב בהשראת התמודדותה עם מחלת הסרטן.

במאי: יבגני אריה על "יונה ונער" (גשר). "אוכלים" שביים מיקי גורביץ' לא עורר תהודה מספקת, עמרי ניצן ואודי בן משה כבר קבלו בשנים האחרונות, והגיע הזמן להיזכר שלמרות מאבקי האגו והתלונות על ניתוק ואליטיזם יבגני אריה עדיין במאי ענק שהצליח להפוך רומן פיוטי מאת מאיר שלו לחזון בימתי סוריאליסטי נוגע ללב.

שחקן משנה: נורמן עיסא על "אמנות" (תיאטרון חיפה). גדי יגיל ויגאל נאור יתנו פייט קשה, ועדיין אם יש צדק הפרס ילך לנורמן עיסא הגונב את ההצגה בלי למצמץ מנתן דטנר ואוהד קנולר במחזה המופתי מאת יסמינה רזה. מי שצפה במונולוג בו הוא מסביר מדוע אחר לארוחת הערב לא ישכח את החוויה. תזמון קומי במיטבו.

שחקנית משנה: זהרירה חריפאי על "סוף טוב" (הקאמרי). הדיוות חריפאי וחנה מרון ילכו ראש בראש, מה גם שמרון חוזרת לבמה אחרי היעדרות ממושכת, ועדיין הראשונה זוכה לעדיפות בהופעה סוחפת כאישה בערוב ימיה, הנחושה להביס את מחלת הסרטן ולצאת מהעולם בדרכה שלה. עדיין בשיא הכושר.

שחקן ראשי: איתי טיראן על "קברט" (הקאמרי). מחזות זמר סובלים, לרוב, מדימוי נחות לעומת דרמות ואפילו קומדיות. עדיין, ולמרות מפגן ראווה מרהיב של חליפה נטור ב"יוליסס על בקבוקים", אי אפשר לקחת מאיתי טיראן את הקרדיט על ביצוע מדהים לדמות מנחה מועדון הלילה המוביל את הקהל בנבכי ברלין הדקדנטית ההופכת ללב המאפליה בתחילת שנות ה 30' של המאה שעברה.

שחקנית ראשית: שירי גולן על "למה לא באת לפני המלחמה" (תיאטרון באר שבע). תלך ראש בראש מול ענת וקסמן המככבת ב"סוף טוב", ועדיין מגיעה לגולן ההכרה על ביצוע קורע לב כאם ניצולת שואה הנחושה להסתיר מבתה המתבגרת את הזוועות שעברה. דווקא המשחק הנוקשה והמאופק הופך את האימה למוחשית ואפקטיבית בהרבה.

מחזמר: "קברט" (הקאמרי). רבים תהו למה להמר שוב על מחזמר מיושן שכבר נטחן אינספור פעמים ברחבי העולם, אבל הבמאי-מנהל אמנותי עמרי ניצן לא ויתר והפך את העיבוד הנוכחי למפגן ראווה המביט לבכירי ברודווי והווסט אנד בעיניים ולא ממצמץ ראשון. ההיעדרות של אולה שור סלקטר, המגלמת את סאלי בולס, מקטגוריית השחקנית הראשית היא המינוס הגדול של הטקס השנה. שאפו.

קומדיה: "שם פרטי" (בית לסין). בעיצומו של ויכוח על לגיטימיות הפקות בידור מסחריות בתיאטראות רפרטוארים הגיע העיבוד העברי לקומדיה צרפתית על ארוחת ערב, במהלכה משפחה מתפרקת לרסיסים בגלל מתיחה המאבדת פרופורציה. פתאום גילינו שבידור איכותי שווה לכל נפש, המאפשר לצחוק עד דמעות ולשמור על איכויות כתיבה ומשחק טוטאליות, בהחלט אפשרי. המונולוג של יעל לבנטל בסיום הוא קלאסיקה בהתהוות.

מחזה מתורגם: "גלילאו" (תיאטרון באר שבע). הבמאי עידו ריקלין לקח קלאסיקה באורך ארבע שעות של ברטולד ברכט וקיצר אותה לסיפור מהודק ויעיל של שעה וחצי, בלי לוותר על המסר העדכני להפליא לפיו כל ניסיון לשנות סדרי עולם נידון להמיט כליה על מייסדו.

מחזה: "סוף טוב" (הקאמרי). בחירה קשה במיוחד השנה. "אורזי מזוודות" זו קלאסיקה של חנוך לוין, ומצד שני כמה כבוד אפשר לתת לו (עם כל הכבוד). "יונה ונער" מצטיין יותר ביצירת אווירה ועיצוב במה. ל"יוליסס על בקבוקים" הכי מגיע, אבל הוא פוליטי ושמאלני ולוחץ על יותר מדי נקודות רגישות. סביר שהבחירה תהיה בסיפורה של שחקנית מצליחה חולת סרטן, המחליטה לוותר על טיפולי כימותרפיה לטובת מוות בכבוד, עם ההומור הציני ומשפטי המחץ המדויקים של ענת גוב במיטבה.

טקס פרסי התיאטרון יתקיים באולם נגה ביפו, יצולם לערוץ הראשון וישודר ביום שישי הקרוב (ה-11 בחודש) בתשע וחצי בערב.