על הגועל ועל הנפש

מאז ליל הבחירות ב-1996, שבו הלכו אזרחי ישראל לישון עם פרס וקמו עם ביבי, לא היה עוד לילה שכזה. אזרחי ישראל שהלכו לישון עם הקדמת הבחירות - התעוררו לבוקר של ממשלת אחדות לאומית, ולא רק הם.

גם מערכות החדשות נאלצו להתמודד, בן-לילה (תרתי משמע), עם חדשה שמצריכה פרשנות, דיונים והערכות. זו משימה לא פשוטה מחד, אך מנגד, מדובר בנשמת אפה של העבודה העיתונאית. בקרב הזה, שיהיה ברור, ניצחו חדשות 10 בנוק-אאוט, והבהירו למה חשוב לשמור על הערוץ הזה בחיים.

בעוד בערוץ 2 הסתפקו עם פתיחת השידורים בבוקר ברינה מצליח, הכתבת המומחית לתחום, וביועץ רוני רימון כדי להוסיף פרשנות משלו - הרי שאצל אורלי וגיא (ללא אורלי שנעדרה מהאולפן) כבר נכחו סביב השולחן יותר חברי כנסת מאשר בישיבה ממוצעת של מליאת הכנסת. גם בחירת האורחים הייתה טובה, עם תמהיל מוצלח של אנשי ליכוד, קדימה, פרשנים כדן מרגלית ופוליטיקאים לשעבר כמו יוסף פריצקי.

גם עבודת המטה שלהם התבררה כמצוינת: מהר מאוד נשלף דף פייסבוק של שאול מופז מלפני ההתמודדות מול לבני, שבו הוא מכנה את נתניהו וממשלתו בביטויים קשים ומסיים כי לעולם ותחת שום תנאי לא יצטרף לממשלתו. עוד פרק בעלילותיו של מי ששלח לבוחרי הליכוד מכתב אישי שבו הבהיר ש"בית לא עוזבים", בעוד הוא קובע את ביתו החדש ב"קדימה". שאפו לערוץ 10 על ההסתייעות בגולשים כדי למצוא את הפוסט המביך הזה.

לוחמת גרילה

לרגע מסוים היה נדמה שבעוד ערוץ 10 מתייחס לנושא כהזדמנות להראות את המיומנות שלו בלוחמת גרילה ומשיק סירות קומנדו קטנות, הרי שבחברת חדשות 2 מתנהלים בנינוחות של מנצחים מראש, כמו נושאת מטוסים ענקית ומנומנמת.

ובכל זאת, קו דק אך ברור היה מתוח בין שני האולפנים, או ליתר דיוק בין נדב פרי, הכתב הפוליטי של ערוץ 10, לעמיתתו רינה מצליח מערוץ 2: מעולם לא נראו כתבים, אפילו לא כתבי פלילים, שהביעו תחושת גועל שכזאת מהמערכת שאותה הם מסקרים.

אני לא חולק על זכותם להביע דעה ברורה על המתרחש, אלא שקשה היה שלא לתהות האם אין כאן גם נימה של תסכול אישי. שהרי אם למרות כל ההערכות והפרשנויות שלהם, נותרה המערכת הפוליטית משהו שיכול לסגור דיל לילי מאחורי גבם - אזי בשביל מה אני, הצופה, זקוק להם?