עדיף "נכבה" על "נעבעך"

הפלסטינים המיטו על עצמם את "אסון" הנכבה - וממשיכים להמיט אסונות נוספים

הנהלת אוניברסיטת תל-אביב נתנה את אישורה לקיום טקס לציון יום הנכבה, היום (ב'). מיד סערו הרוחות, כמו שקורה בכל עניין הקשור עם המילה הזאת. הימין דורש לא לאפשר כל אזכור, בוודאי לא טקסים. השמאל השמאלני (להבדיל מהשמאל המרכזי, שהוא רוב השמאל) - בעד מתן אפשרות לקיום הטקס הזה. כך, למשל, הביעה האגודה לזכויות האזרח את העמדה שכל ניסיון לחסום או לבטל את הטקס באוניברסיטה, או בכל מקום אחר, מהווה ניסיון להגביל את חופש הביטוי הפוליטי.

פוליטי? האם אפשר להגדיר את הנכבה כאירוע פוליטי? יש הרואים בה מעין יום זיכרון לנופלים הערבים במלחמת העצמאות, וזה בסדר גמור. גם אם אותם נופלים עשו זאת תוך כדי ניסיון לא מוצלח להשמיד אותנו - עדיין הם זכאים להתאבל.

נכבה של יהודים

אבל הפלסטינים מדביקים לנכבה את המונח שואה, מעין משקל נגד לשואה היהודית, שזה כמובן מופרך ומעורר סלידה. שבע מדינות ערב מתנפלות על ישראל כדי לסכל את החלטת האו"ם על הקמתה, וכאשר הן מפסידות במלחמה - זו שואה? אם בכלל, אז היהודים צריכים לחגוג את הנכבה, כלומר את התבוסה הערבית, לציון היום שבו ניצלו מהשואה, שבוודאות הייתה פוקדת אותם לו הערבים ניצחו.

אסון של מי?

מושג מקומם אחר שהפלסטינים הדביקו לתבוסתם הוא "אסון". לו דיברו על האסון שפקד אותם - ניחא. אבל רבים מהם, כולל מנהיגיהם, מדגישים שהאסון הוא הקמת מדינת ישראל. אם זה עניין פוליטי, אז קריאת אחמדינג'אד להשמדת המדינה, גם היא פוליטית. למרות זאת, צריך לאפשר טקסים אלה - באום אל-פחם, למשל. אבל באוניברסיטת תל-אביב? במוסד של המדינה שאת קיומה הם מבכים?

טוב למות בעד נאורותינו

מוזר, שלא לומר ביזארי, שיש ישראלים יהודים המשתתפים בטקסים אלה. האם אנשים אלה שואלים עצמם מה היה קורה אם הנכבה הייתה הולכת לכוון הנגדי? הם מבינים שלו ניצחו הערבים המתייפחים היום, הרי שהם, הישראלים המתאבלים איתם, היו כבר מזמן "שש אמות באדמה"? הם, הוריהם, בניהם וכל השאר? לולא תחושת הנאורות, להבדיל מנאורות אמיתית, טמטמה את חושיהם, הם היו מבינים שאז, במלחמת העצמאות, הברירה הייתה בין "נכבה" לבין "נעבעך".

לא פוליטי. מנטלי

אם התרחש אסון, הרי שהפלסטינים הביאו אותו על עצמם. לו השכילו לכלול את האלמנט העובדתי הזה בטקסי הנכבה שלהם, היה לכך ערך גם מבחינתם. אבל הפלסטינים כמו הפלסטינים - הם, רובם ככולם, לא רואים עצמם אחראים לאסונות שהם מביאים על עצמם (ועל אחרים). משום כך הם אינם מפיקים לקחים, ומשום כך הם ממשיכים להמיט על עצמם (ועל אחרים) אסונות נוספים ומתמשכים. זה לא עניין פוליטי, אלא מנטלי.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988