מני מזוז: "רמת הענישה בישראל נמוכה מדי ובלתי הולמת"

"רמת הענישה בישראל היא נמוכה מדי ובלתי הולמת. לא מדובר רק בתחושה של הציבור הרחב שמקבלת ביטוי בתקשורת, אלא בבעיה אמיתית" - כך אמר היום (ב') היועץ המשפטי לשעבר, מני מזוז, בכנס לשכת עורכי הדין באילת.

מזוז ציין כי אחד הביטויים הקיצוניים לכך שרמת הענישה בישראל היא נמוכה מדי, הוא העונשים שנגזרים בעבירות רצח. "בישראל עד לפני כמה שנים אנשים שהורשעו ברצח בכוונה תחילה ישבו 12 עד 14 שנות מאסר. זה זילות של חיי אדם, ולמרות תיקון שנעשה מאז, רמת הענישה בעבירות רצח עדיין לא הועלתה מספיק", אמר מזוז.

דבריו של מזוז נאמרו בפאנל בכנס הלשכה, שעסק בחוק להבניית שיקול-הדעת בענישה (תיקון 113 לחוק העונשין) שאמור להיכנס לתוקף בחודש יולי הקרוב.

בניגוד למצב הקיים היום, החוק החדש קובע מספר שלבים שבהם יצטרכו השופטים לנקוט, בבואם להעניש נאשמים שהורשעו בפלילים.

על-פי החוק, יצטרך שופט הדן בעונשו של נאשם מורשע לקבוע תחילה מתחם ענישה כללי שאינו לוקח בחשבון את נסיבות הנאשם שמולו, ורק בשלב הבא לקחת בחשבון את הנסיבות האישיות של הנאשם.

עוד קובע החוק החדש כי גזר הדין הסופי יינתן על-ידי השופט בתוך מתחם הענישה שקבע מבעוד מועד, ובהתחשב בשורה ארוכה של פרמטרים השוואתיים לעונשים שנגזרו במקרים דומים.

מזוז, שבתקופתו כיועץ המשפטי לממשלה ניסה לקדם נוסח שונה של חוק להבניית הענישה, הביע חשש כי נוסח החוק שאושר לבסוף על-ידי הכנסת לא ישיג את המטרה של אחידות בענישה, אלא יביא דווקא לסרבול של הליך הענישה ולריבוי של ערעורים.

"אנחנו הגשנו הצעת חוק אחרת שכללה עונשי מוצא (עונש סביר או "מומלץ", לכל עבירה בספר החוקים. ח',מ'), אבל התנגדות בכנסת הביאה לכך שאושרה הצעת חוק ללא עונשי מוצא", ציין מזוז.

לדבריו, לא תוכל להיות אחידות בענישה כאשר כל שופט יקבע מתחם ענישה נפרד.

מזוז הוסיף ואמר כי לשופטים היום אין בעצם כלים להחליט איך גוזרים את הדין, והתוצאה היום היא חוסר אחידות בולט וזועק בענישה בפועל. "המציאות הזאת היא בעייתית, כי היא מעוררת תחושות קשות בציבור על כך שנאשם א' מקבל שליש מעונשו של נאשם ב', אבל החוק החדש לא יפתור את הבעיה", סיכם.

יו"ר הפאנל היה שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, שמרבה לדון בערעורים פליליים.

ג'ובראן היה תמים דעים עם מזוז כי החוק החדש לא יעזור להאחדה של רמת הענישה בארץ. "בסופו של דבר כל שופט יקבע מתחם ענישה אחר, ולכן החוק לא יביא ליותר אחידות בענישה ולא תגיע הישועה בעניין הזה. אותם שיקולים שהיו בעבר יישארו היום רק בסדר אחר", אמר ג'ובראן.

גם נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת דבורה ברלינר, דיברה על הקשיים שטומן בחובו החוק החדש. "אני מוטרדת מכך שלשופטי השלום והתעבורה, שנותנים הרבה מאוד גזרי דין, יהיה מאוד מסובך לעבוד לפי המתווה של החוק הזה", אמרה ברלינר.

לדבריה, מבין השורות של החוק נושבת החמרה, למרות שהוא אינו קובע זאת במפורש. "אם נגזור מתחם ענישה נפרד על כל מקרה ורק אחר-כך ניישם את זה על נאשמים ספציפיים, זה בהחלט צפוי להביא להחמרת הענישה", אמרה.

ד"ר עדנה קפלן-הגלר, שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב לשעבר, כינתה את חוק הבניית הענישה "פספוס גדול". "אם ילדה אינטליגנטית כמוני צריכה לקרוא את החוק הזה כמה וכמה פעמים כדי להבין אותו, אז זה חוק לא טוב. החוק הזה הוא בבחינת 'דחליל שאין עליו בגדים ראויים'", אמרה קפלן-הגלר. "בענישה אין תקדים באמת. שופט לוקח מה אומרים פחות או יותר במקרה אחר. יש עונש על אונס שהוא 3 שנים, ויש עונש של 20 ו-30 שנה, כמו שניתן לאנס בני סלע למשל. שופטים לא הסתכלו עד עכשיו על תקדימים? על נסיבות המקרה?".

עו"ד רחל תורן, מי שהייתה יו"ר הפורום הפלילי בלשכת עורכי הדין, פקפקה בהשפעה הפרקטית שתהיה לחוק הבניית שיקול-דעת בענישה, עקב העובדה שרוב התיקים הפליליים בישראל מסתיימים בהסדר טיעון.

תורן ציינה כי 85% מהתיקים בבתי המשפט המחוזיים בישראל מסתיימים בהסדרי טיעון, "ולכן התיקון הזה לחוק, ככול שהוא חשוב, יפעל בשוליים".

מי שיצאה להגנת נוסח החוק להבניית הענישה שאושר בכנסת, הייתה ד"ר עו"ד ענת הורוויץ מהאוניברסיטה העברית. "בחוק יש הבטחה מסוימת למרות הבעייתיות הגלומה בו. העונש יותאם באופן יותר מידתי לנאשם הספציפי. בנוסף, תינתן חשיבות רבה יותר לשיקולי השיקום של הנאשמים ושיקולי ההרתעה יידחקו הצידה. לא יזיק שהשופטים ייתנו קצת יותר זמן ותשומת-לב להליך גזירת הדין, שהיה 'האיבר המדולדל של ההליך הפלילי'. לא די באינטואיציה כדי לגזור דינו של אדם. אם הצעת החוק תביא ליותר חשיבה, אז מצאנו בחוק ולו מעלה אחת".

עוד השתתפו בפאנל עורכי הדין אבי עמירם וזכי כאמל.