התקשה להיפרד מהתעלול הפיסקלי שרקח

הייסורים היו קשים, יובל שטייניץ התקשה להיפרד מהבייבי שלו, התקציב הדו-שנתי. התעלול הפיסקלי שרקח כשעמד בראש צוות מאה הימים של בנימין נתניהו מיד לאחר הבחירות, הסב לו מאז אינספור רגעים של התענגות וקורת רוח.

יספר לכם כל עובר אורח שנקלע לכנסת במהלך הקדנציה, על נאומיו עתירי הפאתוס של שר האוצר בעודו מהלל את יציר כפיו. איך מנה את מעלותיו הנשגבות של תקציב השנתיים שהגה, וסיפר על עמיתיו המשתאים במדינות המערב שמתים לשכפל את הפטנט הישראלי.

בינתיים לא שמענו על עוד מדינות שאימצו את התקציב הדו-שנתי, אבל ראינו גם ראינו כיצד כאן אצלנו החלו לעלות ספקות כבדים ביחס ליתרונותיו.

ידע לשמור על הכיסא

ההודעה הרשמית מראשית השבוע אישרה את הדיווחים שהתפרסמו באחרונה בעיתונות הכלכלית וגם את ההערכות שרווחו בירושלים מאז נודע על ביטול הבחירות: תקציב המדינה הבא יהיה חד-שנתי - חוזרים למתכונת המוכרת. שר האוצר אמנם רצה שגם התקציב הבא, כמו שני קודמיו, יהיה לשנתיים, ואף נחפז להכריז על כך בפומבי. ראש הממשלה חשב אחרת וכפה עליו תקציב חד-שנתי ל-2013 בלבד.

שטייניץ, כמו אב משוחד, סירב כנראה עד לרגע האחרון להבחין בכשלים הנובעים מהתקציב הדו-שנתי. הפער בגביית מסים ביחס לתחזיות האוצר בעת שהכינו את התקציב, אי שם במחצית 2010, והגירעון המעמיק בתקציב לא הרשימו אותו. מדי בוקר מתפרסמות ידיעות חדשות על גזירות והתאמות שהאוצר שוקל להטיל עוד השנה כדי להתאים את התקציב לצרכים המשתנים, ועדיין - לו רק יכול, רוצה היה להחליט עכשיו איך ייראו הוצאות הממשלה בעוד שנתיים וחצי.

בשבועות הקרובים ייתקל בשני אתגרים סבוכים, התקציב הוא אחד מהם, והשני הוא דוח המבקר הבלתי נגמר על השריפה בכרמל. שניהם, אם להתנבא, יסבכו עוד יותר את מצבו הלא פשוט בדעת הקהל. האחד יהיה תקציב גזירות לא פופולרי שעלול לקומם את עליו את הציבור, והשני, דוח שיתאר אותו כאיש הרע שמנע תקציבים משירותי הכיבוי.

תסמכו על שטייניץ שידע לשמור על הכיסא גם מול הסערות שבדרך. הרי כבר כשפורסמה טיוטת הדוח של לינדנשטראוס דאג להצטייד בהבטחה מנתניהו שמעמדו מובטח, ואחר-כך וידא שהיא גם תפורסם. וממילא עוד לא שכחנו באיזו נחישות מיגר את הסכנה כשהאדמה תחתיו רעדה בראשית מחאת הקיץ הקודם.

איש לא ייטול את חסרונותיו

יציבותה של הממשלה הופכת את כהונתו של שטייניץ באוצר לאחת הארוכות שהיו כאן. למעשה, מאז בייגה שוחט בממשלת רבין לא היה שר אוצר שכיהן במשרד זמן רב כל-כך (והשעון עוד דופק). כן, כן, שטייניץ, האיש שעורר בנו תימהון כשמונה, שגרם לנו לצחקק במבוכה כשהישיר מבט אל המצלמה במאמץ להפגין מנהיגות כלכלית בוטחת, השר שאפילו אנשי "ארץ נהדרת" לא הקדישו שחקן לגילום דמותו והסתפקו בעציץ מדבר במקום - האיש הזה מסתמן, בלי ששמנו לב, כאחד משרי האוצר המשמעותיים שהיו כאן ב-25 השנה האחרונות.

איש לא ייטול ממנו את חסרונותיו ומבקריו ישמחו ודאי למנות אותם. הוא אינו נתפס כבר-סמכא, נסמך יותר מדי על הפקידים הבכירים וכשהם פורשים מתקשה לאתר מחליפים תחתם, נוטה להאדרה עצמית ותלוי לחלוטין בראש הממשלה (שמצדו לא מהסס להשפילו מדי פעם?).

ועדיין, במספר מהלכים שביצע הצליח להבטיח שאת הקדנציה שלו יזכרו. תחילה בא התקציב הדו-שנתי: למרות חסרונותיו אי-אפשר להקל בתרומה שהייתה לו ליציבות הקואליציונית (הנה עצה לשר האוצר הבא: לך על תקציב תלת-שנתי, למה להזיע בכנסת כל שנתיים), אחר-כך באו רפורמת המיסוי ע"ש ששינסקי, מסקנות ועדת הריכוזיות (שטרם יושמו); ושורה ארוכה של הסכמי עבודה חדשים - כולם צעדים שהשפעתם יכולה להיות ארוכת טווח.

ואחרי כל זה - לא בטוח שמשהו מזה יעמוד לזכותו כשהציבור ייוודע להיקף הגזירות שמתוכננות עכשיו. תקציב לשנה עם היקף קיצוצים של שנתיים.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10