הנדל"ן בדרום שוב קופא

היו כבר די סיבות להאמין שהשינוי אמיתי, שתושבי שראל גילו סוף סוף את הנגב

בשלוש השנים האחרונות הוביל מחוז הדרום את התנופה המדוברת כל כך בנדל"ן למגורים בישראל. התחלות הבנייה בדרום הכפילו את עצמן בין השנים 2009 ל-2011 (מ-3,715 ל-7,374 יח"ד), לעומת עלייה בשיעור צנוע בהרבה ביתר המחוזות.

במחוז צפון, המקבילה הפריפריאלית, התחלות הבנייה רשמו אפילו ירידה קלה בשיעור 1.5% באותן שנים. למעשה, בשנה שעברה היה מחוז דרום השני בגודלו בנפח התחלות הבנייה בישראל, שני רק למחוז המרכז ולפני מחוזות תל אביב, צפון, חיפה וירושלים.

היו הרבה סיבות להאמין שהשינוי בדרום הוא אמיתי: התשתיות החדשות - כבישים ורכבות - שנמתחו דרומה וקירבו את הדרום למרכז, המחירים המטורפים במרכז הארץ, הדיבורים על עשרות אלפי אנשי קבע שיירדו בקרוב לדרום בעקבות מעבר בסיסי צה"ל, וראשי רשויות נמרצים (כמו רוביק דנילוביץ' בבאר שבע), שגרמו לרבים להאמין שסוף סוף ישראל גילתה את הנגב.

רק שברקע היו גם החששות שזה לא בדיוק כך. שהביקוש לא באמת יתמוך בהיצע. שהתחלות הבנייה הן פשוט פונקציה של עתודות הקרקע הבלתי נגמרות בדרום הארץ, שהכול בגלל שלא אפשרו כמעט שלוש שנים לתכנן במרכז (החלטת ממשלה מ-2008 שבוטלה ביולי 2010), שהמחירים הזולים הביאו בשנות הגאות אלפי המשקיעים שלא יכלו לקנות דירה במרכז, ושאנשי הקבע, ודאי הבכירים שבהם, ממילא מקבלים רכב מהצבא והם לא יעזבו את החיים המפנקים במרכז, גם אם הבסיס החדש שלהם יעבור ליד ירוחם.

לפחות על פי נתוני התחלות הבנייה לרבעון הראשון שהתפרסמו בימים האחרונים, יש סימנים לכך שהאופטימיות אכן הייתה מוגזמת.

למרות התשתיות, למרות עיר הבה"דים, למרות המחירים במרחבי גוש דן, מחוז הדרום בצלילה: ברבעון הראשון התחילו לבנות שם 1,016 יח"ד - 10.5% מסך התחלות הבנייה בישראל, לעומת שיעור של 16.4% מהעוגה בשנה שעברה. במחוז צפון, למשל, התחילו לבנות ברבעון הראשון כמעט פי שניים - 1,963 יח"ד.

חלון ההזדמנויות לא יישאר פתוח

איך שזה נראה כרגע, דרום הארץ שוב שוקע בקיפאון. רשויות המדינה ודאי ימשיכו לדחוף שם קרקעות, כי המלאי אינו מוגבל והפיתוח בחולות הנגב לא יקר במיוחד (רק היום אמר מנהל מינהל מקרקעי ישראל, בנצי ליברמן, כי "בירת הנגב מהווה מגנט לכלל המרחב הדרומי", וכי בכוונת המדינה לשווק 40 אלף יח"ד על קרקע מדינה בבאר שבע "ועוד עשרות אלפי יחידות פוטנציאליות למגורים"), אבל כוחות השוק כבר לא ממש נוהרים.

הצניחה בהתחלות הבנייה היא ללא ספק איתות ראשון ומדאיג לכך שחלון ההזדמנויות - שיהפוך את דרום הארץ לאלטרנטיבה אמיתית עבור תושבי המדינה (בעזרת חינוך, תעסוקה, תמריצים שונים ואיכות חיים כללית) - לא יישאר פתוח עוד זמן רב.

כשעיר הבה"דים תתחיל להתאכלס ב-2014, היא עלולה מאוד בקלות להיות סתם עוד בסיס ענק בנגב - כמו צאלים או עוד אחד מהבה"דים שבסביבה. גם הרכבת המהירה - שמהקיץ הקרוב תעשה ב-55 דקות את הדרך מתל אביב לבאר שבע, לעומת 76 דקות היום - עלולה לשכנע יותר אנשים לעשות את הדרך מהבית במרכז לעבודה או לבסיס בבאר שבע. ואז שוב נאמר שפספסנו את ההזדמנות להרים את דרום הארץ, עד הפעם הבאה.