כתר של דולרים

השבועון הפיננסי "בארונס" ניסה פעם את כוחו ביצירת כדור-בדולח לחיזוי תוצאות בחירות. מאחר שהכסף יענה את הכול - הכול, הכול - אין צורך אלא לחשב את כמות המזומנים בקופתו של כל מועמד ערב שלב הגמר במערכת הבחירות.

בספטמבר 2006 חזה כדור הבדולח של בארונס ניצחון רפובליקאי בבחירות הממשמשות ובאות לקונגרס. הוא בדק ביסודיות את הקופות במדינות האינדיבידואליות וב-435 מחוזות הבחירה לבית הנבחרים, והודיע כי יהיו הסקרים אשר יהיו, לרפובליקאים מובטח ניצחון. הייתה חסרה רק הודעה, שהם, עורכי בארונס "יאכלו בשר-עורב" (eat crow), אם תחזיתם תתבדה.

האחרונים שהבטיחו "לאכול בשר-עורב" בנסיבות כאלה היו עורכי ה"וושינגטון פוסט" ב-1948, כאשר חזו בביטחון מלא את תבוסת הנשיא הארי טרומן. טרומן ניצח, וביום השבעתו, בניין הוושינגטון פוסט התקשט בכרזה "ברכות, אדוני הנשיא, מאוכלי בשר-העורב".

גם עורכי בארונס אכלו עורבים במוצאי יום הבחירות. הדמוקרטים נחלו ניצחון עצום והחזירו לעצמם את השליטה גם בבית הנבחרים, גם בסנאט. כדור הבדולח של בארונס התנפץ. אבל שבריו נאספו חיש קל.

ההתפתחות החשובה ביותר של מערכת הבחירות לנשיאות בארצות הברית נרשמה בשבוע שעבר: בפעם הראשונה, מטה הבחירות של מיט רומני הצליח לגייס יותר תרומות בחודש אחד ממטה הבחירות של הנשיא אובמה. לא סתם יותר, אלא הרבה יותר. רומני אסף 76.8 מיליון דולרים; הנשיא אסף 60 מיליון דולרים. בחודש אחד. סכומים קצת מבהילים, אבל הבית הלבן עשוי לעלות הפעם מיליארד דולרים, אולי יותר, למנצח.

מעניין ש-60 המיליון של אובמה הם עלייה גדולה לעומת החודש הקודם, 43 מיליון דולרים באפריל. אבל דמוקרט, אפילו הוא נשיא מכהן עם הילת העוצמה ועם כוח השכנוע, אינו מסוגל לעמוד מול מכונת המזומנים של המפלגה הרפובליקאית. הנתון הזה העכיר את רוחם של מנהלי מסע הבחירות של הנשיא אפילו יותר מנתוני התעסוקה העגומים שהתפרסמו חמישה ימים קודם.

הכסף שמשח את אובמה

האומנם הכסף יענה את הכול? לא בדיוק, אבל בערך. עובדה, הכסף ענה כמעט את הכול בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית ב-2008. להילרי קלינטון היו מנגנון אדיר של איסוף תרומות ורשת שנטוותה על פני כל אמריקה במשך שנים. מכבש הפיננסים שלה היה טעם מרכזי שהיא נחשבה למנצחת הוודאית, לפחות עד שלהי 2007. מטה הבחירות שלה התחיל לפרסם את נתוני התרומות החודשיות בתרועות ניצחון, בציפייה שהמספרים המוחצים יסירו את מועמדות-הרפאים של ברק אובמה מסדר היום אחת ולתמיד. ואו-אז התברר כי כל שיא חדש שקבעה קלינטון נשבר מיד על-ידי אובמה.

הכסף עצר את הקטר שלה, הכסף גזל ממנה את הילת ה"בלתי-נמנעת"והכסף הוא שמשח את אובמה. הכסף הגיע בסכומים גדולים מהוליווד, ובסכומים קטנים, לפעמים קטנים מאוד, מצבא עצום ונאמן של תורמי אינטרנט. לא היה מסע איסוף מבריק מזה בהיסטוריה האלקטורלית של אמריקה.

זה מה שקורה כאשר הדמוקרטים מתאמצים מאוד. מאוד, מאוד. לרפובליקאים זה בא בקלות מפתיעה. אחד המועמדים החיוורים ביותר שהניבה המפלגה במאה השנה האחרונות נושף עכשיו בצווארו של הנשיא בכל סקרי דעת הקהל. שורר ביניהם שוויון סטטיסטי. במצב כזה יתרון כספי יכול בהחלט להכריע את הכף.

אין סיבה להניח שיתרונו הפיננסי של רומני יצטמצם בחמשת החודשים הבאים. למען האמת, סימנים לחולשת הנשיא ניכרו זה זמן מה. הוא אינו מעורר אותה התלהבות אצל תומכיו הקטנים, חלק מתומכיו הגדולים נשרו (למשל, איל-הסרטים והמוזיקה דייוויד גפן, שהיה מאדריכלי ההצלחה הפיננסית של אובמה ב-2008), והכסף של וול סטריט אינו מגיע אליו אלא במשורה.

"חלפני הכספים בחצר המקדש"

אובמה מוחזק עכשיו כאויב וול סטריט, כרודף האנשים העשירים, כמי שזומם להטיל עליהם מסים ולהחמיר את ההגבלות על זכותם להתעשר. מקצתו של הדימוי הזה אמת, אבל רובו מזכיר את הפאניקה של עשירי אמריקה בשנות ה-30 של המאה שעברה, כאשר פרנקלין רוזוולט השווה את וול סטריט עם חלפני הכספים בחצר בית המקדש בירושלים (דימוי שלילי רב כוח מכתבי הקודש הנוצרים). אז אמרו על רוזוולט שהוא "בוגד במעמדו", מהיותו בן האליטה הפיננסית של ניו יורק.

אובמה אינו שייך לאליטה, מצד הגנים שלו או מצד הכנסותיו, בוודאי לא מצד הביוגרפיה שלו. פוליטית הוא כנראה איש הנוטה אל המרכז הרבה יותר ממה שנדמה. אבל הנסיבות העמידו אותו שמאלה יותר מכל נשיא דמוקרטי אחר ב-75 השנה האחרונות.

בבחירות האלה, אנשים עשירים מאוד גמרו אומר להתגונן מפני התקפה על עושרם. מעניין לראות את המהירות ואת הנחישות שבהן הם התלכדו סביב רומני, עוד בזמן המקדימות הרפובליקאיות, כאשר נמתחה ביקורת על הקריירה העסקית שלו. רומני עשה את כספו בהון סיכון. הוא קנה חברות כושלות על מנת למכור אותן ברווח. לפעמים הוא שיקם אותן, לפעמים הוא חיסל אותן, כמעט תמיד הוא הרוויח הרבה כסף. "קפיטליזם ערפדי", קרא לזה ניוט גינגריץ', בזמן שהיה נדמה כי יצליח למנוע את מינויו של רומני למועמד המפלגה. ההתקפה עלתה לגינגריץ' ביוקר רב. הוא הואשם בכך שפנה עורף לקפיטליזם, חטא בלתי נסלח אצל הרפובליקאים.

עכשיו אובמה מנסה את כוחו בתזכורות על הקפיטליזם הערפדי. מעניין להיווכח, שאפילו בעידן הכלכלי הזה, שבו הובאש ריחו של הסיכון בעולם הפיננסים, ההתקפה על עושרו של רומני מעלה את האליטה הפיננסית על הבריקדות. ההיערכות הזו היא מקור השראה לסטריאוטיפים קלאסיים: אמריקה בידי הפלוטוקרטים, דמוקרטיה למכירה, אינטרס עצמי לא-נאור.

זמנים כאלה מזכירים לנו עד כמה הדמוקרטיה האמריקאית אינה דומה כמעט לשום דמוקרטיה אחרת. בינה ובין אירופה מפריד לפעמים יותר מאוקיאנוס אטלנטי אחד.