המוזיקאי ניצן חורש: "כסף הוא שטויות"

ניצן חורש בז לשיטה הקפיטליסטית, ובמקרה שלו, נאה דורש ונאה מקיים. כמי שכסף בשבילו הוא סוג של סרח עודף, הוא גר באזור התחנה המרכזית, בדירת רווקים רוקיסטית, עם ריהוט מהוה, תקליטי ויניל, דיסקים, מערכת טובה ולפטופ משוכלל ומתחזק לוק של זמר אנגלי, כולל הרזון הגבעולי, לבוש הווינטג' המתוחכם ופאות הלחיים הנדרשות. השבוע יצא הסינגל CHARGE! (סימן הקריאה במקור), מתוך תקליט אולפן חדש, שני, של הלהקה שלו, אלקטרה, שכתוב ומושר באנגלית, והוא מת מהתרגשות.

אני שואלת אם הבחירה לשיר באנגלית הייתה כלכלית והוא מסתכל עליי במיקס של בוז ורחמים: "בחרנו לשיר באנגלית כי בא לנו. רוב הדברים ששמענו והושפענו מהם היו באנגלית. את יודעת, מהות הפעילות שלנו סותרת באופן משעשע את כל מה ש"גלובס" מתעסק בו. אני לא אומר שהלהקה לא יכולה לעשות חיל. אנחנו במגמת עלייה ואנחנו שמחים שיש לעשייה שלנו ערך כלכלי, אבל גם בעיני אנובה, חברת התקליטים שהחתימה אותנו, אלקטרה היא לא משהו שאפשר לתמחר. התחלנו את זה כדי לעשות מוזיקה בשבילנו ובשביל החברים שלנו, ברצינות ובכוונה מלאה. דברים שמראש מתוזמרים ומכוונים כלכלית, לא מעניינים אותי כי זה ניגוד גמור לאמנות".

- לא תמיד.

"ככה זה בעיניי. אבל, וחשוב לי להדגיש, יש אנשים שיושבים ברגעים אלה ממש ודואגים שלפעילות שלנו יהיה ערך כלכלי ואנחנו נשמח אם זה יקרה. מצד שני, המטרה לא כלכלית. יכולנו לעשות במהלך הדרך בחירות יותר כלכליות ומתגמלות".

- כמו מה?

"כשהתחלנו לפני חמש-שש שנים, אנשים שמבינים בתחום אמרו שאין לנו סיכוי לשיר באנגלית. אמרתי שאני מוכן לעבוד בפיצוצייה או בעיתונות כדי לנטרל את האלמנט הכלכלי ולעשות מה שאני מאמין בו. מאז שאנחנו בפרופיל גבוה יותר, אני מקבל כל הזמן פניות להשתתף בתוכניות ריאליטי ומסרב".

- זה יכול היה לקצר לכם את הדרך להכרה.

"זה לא מעניין אותי, זה זול בעיניי, וזו תרבות שאני מתנגד לה ברמה הכי עמוקה. אני חושב שאם הגענו עד הלום בלי להתחשב בכללי השוק, זאת הוכחה שאפשר לעשות את זה. ופה יש לי הסתייגות, כי אני לא חושב שזה דגם לחיקוי, כי אנחנו חותרים מתחת לכלכלה. מעבר לזה, זה מצחיק, כי אני מחזיק בעמדות מרכסיסטיות. אם יש דברים שאני סולד מהם, הם תאוות הבצע והערצת ההון, ובהקשר שלי זה בא לידי ביטוי בערכים תרבותיים. ההשטחה שהשיטה כופה על התרבות ואיך שהמיינסטרים כופה את עצמו עליה".

- עם כל הבוז שלך למיינסטרים, גם אתה רוצה להגיע לקהל הכי רחב שאפשר.

"אבל זה מה שניסיתי להסביר. נעשה כל מה שנרגיש איתו בנוח, ואחרי שאנחנו מוציאים את המוזיקה, נעשה כל דבר כדי שהיא תגיע לכמה שיותר אנשים. תאהבו את זה - יופי, לא תאהבו את זה - תהיו לוזרים. אני לא בתחרות להגיע להישגים".

- ועדיין, נכנסתם לפלייליסט. נחמד, לא?

"לא צריך להיות אליטיסטיים. חשוב לי להבהיר שהכוונה שלי היא לתקשר, אבל מהמקום שלנו. זו לא התכוננות מסחרית מראש. אנחנו מין וירוס במערכת, שזה אומר לחדור אל המערכת ולנסות להשפיע עליה, ולהכניס תכנים אחרים בכלינו הצנועים".

- כלים אחרים, זה לכתוב טקסטים פוליטיים.

"הטקסטים שלנו פוליטיים ובעיניי פוליטיקה היא הכול. גם טקסטים אישיים יכולים להיות פוליטיים. אמנות לא צריכה להיות פשטנית ולהישמע כמו קלסר של דעות".

- לפני שנתיים הוצאתם את התקליט הראשון ויצאתם להופיע בחו"ל. זה לא היה מהלך כלכלי?

"לא. זה סוג של כניסה לתעשייה. יש לנו גב חזק פה, ואנשים שאוהבים אותנו שם. הופענו בפסטיבלי מוזיקה, יש לנו משרד בוקינג בארצות הברית ועשינו שם טור מאוד אינטנסיבי של קוסט-טו-קוסט. בספטמבר נופיע באירופה ובתחילת השנה שוב בארצות הברית. אין רווח כי ההוצאות וההשקעה מתאזנות עם הרווח מהן".

- עד כמה אתה מעורב בניהול מול חברת התקליטים? ובמילים אחרות, לא דופקים אתכם?

"אנובה היא פילנתרופיה. ברור שאם מישהו רוצה להרוויח הרבה כסף, עדיף שלא יקים חברת תקליטים. אני סומך על האנשים באנובה ב-100%. זה כבר לא העידן שחברות התקליטים היו מרמות את האמן ובורחות עם שק של כסף. היום, כדי להיות מוזיקאי בלהקה, אתה חייב לדעת לנהל את עצמך, לנהל תקשורת אינטרנטית עם הקהל ולהיות מעודכן".

- אתה נהנה מההתנהלות העסקית?

"אני לא מתעסק עם העניין הכספי, כי אסון להפקיד בידי אחריות כספית. כסף הוא שטויות".

- באמת?

"כן. אני צריך את מה שאני צריך לחיות. כשיש לי כסף, אני מוציא אותו".

- אתה בן 35. עד מתי תחיה כמו רוקר עני?

"זה בדיוק מה שמאפיין את התפיסה שאני לא חי לפיה. אני לא צריך לסכם בפני עצמי או בפני מישהו אחר את מה שאני עושה או לא עושה. אני לא חי אורח חיים בורגני ואני לא שואף אליו. הרוב המוחץ של הדברים שאני אוהב, כמו להקות פאנק ניו יורקיות, לא הצליחו. אז מה? כמובן שהסבטקסט הוא שכל עוד אני מרוצה ממה שאני עושה, ואני מתפתח ומעשיר את עצמי, ואני מבסוט, אז זה בסדר מבחינתי".

- נניח שהלהקה תפרוץ בחו"ל ותרוויח טוב, הרי תשדרג את אורח החיים שלך.

"אולי כן ואולי לא. אני לא דוגמתי".

- אין לך פנטזיות?

"אין לי פנטזיות בורגניות".

- איזה יש לך?

"אני לא פנטזיסט. השאלות האלה באות ממקום של הזדקקות לאישור לאגו, לצבירה של דברים, וזה לא מעסיק אותי. השיטה הרווחת היא להיות במירוץ עכברים למען מטרה כלשהי. אם יש רווח בין בניינים, צריך לנצל אותו לבנות עוד משהו. אני לא חי את הדברים האלה".

- כי אתה שוליים?

"אני לא דווקאיסט. הבחירות התרבותיות שלי לא קיצוניות. אני לא אוונגרד. מאוד לא. בגלל שהתרבות כל-כך שטוחה, כל מי שעושה משהו קצת אחר, נחשב יוצא דופן".

- אתה לא דווקאיסט ולא אוונגרד, אז מה כן?

"אני בעל מלאכה שרוצה להקליט כמה שיותר, ולהופיע כמה שיותר, כדי להגיע לאזורים יותר מעניינים ולא להנדס כל דבר. אני מאמין בלייצר הרבה, בלהיות בעשייה כל הזמן ולא לחכות להשראה. היינו חודש וחצי באולפן כל יום, כל היום, ומיד התחיל שלב המיקסים, ככה שהשירים טריים. זו עבודה אינטואיטיבית".

- ואם בדיעבד לא תאהב את מה שהוצאת בגלל שאולי התהליך לא הבשיל?

"אז אוציא עוד דיסק. אני רוצה להוציא משהו כל שנה, כי זאת העבודה שלנו בשלוש השנים האחרונות, מאז שאנחנו עם אנובה. עד אז כתבתי וערכתי בעיתונות, אהבתי מה שאני עושה, אבל ידעתי שזה זמני. עכשיו, אני קם כל יום ומנגן ועושה הכול בסטנדרטים הכי גבוהים שאפשר".

- התחלתם לשווק את האלבום החדש בחו"ל?

"יהיו רפרזנטציות בקיץ. אלה אספקטים שחברת התקליטים מנהלת".

- תגורו בחו"ל?

"לא יודע. בכיף, כבר חייתי שנתיים בלונדון. יש היום את התקשורת באינטרנט ובסיס של תנאים מפנקים שאני לא יודע איפה עוד בעולם נוכל לקבל. האולפן נגיש מתי שאנחנו רוצים, תומכים בנו".

- גם למחיה יומיומית?

"לא. כדי להתפרנס אנחנו מופיעים הרבה ואני עושה דברים קטנים כמו הופעה ב'הינשופים'".

- זה מקיים אותך?

"כן, אבל יש קורבן כלכלי. העיסוק במוזיקה חייב להיות מושתת על המון שכנוע עצמי. האם זו השקעה נבונה? לא".