"האח הגדול", גרסת הסטארט-אפים הישראלים בפאלו אלטו

בעשר וחצי בלילה, הרבה אחרי שפאלו אלטו הולכת לישון ורגע לפני שאחרון הברים (מתוך השלושה הקיימים) בעיירת הזהב של עמק הסיליקון רומז לבודדים שנשארו שהגיע הזמן ללכת, חוזרים הביתה קרן יניב, 29, ורועי אורון, 27, אחרי יום עבודה קשה במשרד שבו התמקמו לפני שבועות אחדים. את השלווה והשקט שאנשים עובדים בדרך כלל מחפשים אחרי 13 שעות של פגישות רצופות עם משקיעים, מחליפה בבית המולה שרק 15 איש בשנות ה-20 לחייהם יכולים ליצור. לא, לא מדובר בגרסה של בית "האח הגדול", אלא באחד מהפרויקטים השאפתניים יותר שנוצרו בשנים האחרונות עבור פיתוחים טכנולוגיים ישראליים בעמק הסיליקון.

מעבדת "אפ וסט" (Up West Labs), שהקימו שולי גלילי, לשעבר מנכ"לית לשכת המסחר קליפורניה-ישראל, והיזם גיל בן-ארצי, לשעבר בכיר ביאהו, היא חממת יזמות, שמאפשרת לחברות שנמצאות בשלבים ראשונים של פיתוח מוצר לארוז את עצמם ואת הצוות ולהגיע לשלושה חודשים של עבודה מאומצת בארה"ב. המטרה היא לפתח את הרעיון, למצוא משקיעים ושותפים ולזנק קדימה.

החממה הטכנולוגית הצברית נפתחה רק בינואר השנה, אך היא כבר נמצאת במחזור השני שלה. בהתחלה הפרויקט עורר בעיקר את תשומת הלב של הקהילה הישראלית בעמק הסיליקון, אך כעת אפ ווסט מצליחה לעניין גם אנשים מן החוץ.

המודל פשוט: אחרי סינון קפדני נבחרים חברות ויזמים שמגיעים לעמק הסיליקון, מקבלים תמיכה ממנטורים עם רקורד של הצלחה, מקום לגור בו, ומתחם עבודה ומשרדים. בתמורה הם שמים על השולחן אחוזים מהחברה ומרווחים עתידיים.

היזמים שמגיעים לאפ ווסט גרים בבית גדול ויפה בפאלו אלטו ונושמים יזמות וטכנולוגיה. הם מדברים זה עם זה על הפרויקטים השונים שלהם וגם מנסים לתת תמיכה. אם זה מזכיר לכם תוכנית ריאליטי, זה לא מקרי. "יש רגעים קשים", מודה אורון, "הרבה פעמים בתוך לחץ הפגישות, זה מרגיש שכל מה שחסר הוא חדר 'האח הגדול' שאפשר לשפוך בו את הלב. עם זאת, האינטנסיביות היא חלק מהעניין. יש בה משהו מרגש שמכתיב את הקצב, וזה מה שמאפשר להפוך רעיון לחברה מבוססת בתוך שלושה חדשים".

"אוהבים חוצפה כל עוד היא חיננית"

החברים באפ וסט, כמו ישראלים רבים כאן, רוכבים על גל העניין של העולם בישראל, שהלך וגבר בעקבות הספר "סטארט אפ ניישן". מדובר ברב-מכר, שכתבו דן סנור ושאול זינגר ושעוסק ב"פלא הכלכלי-טכנולוגי" ששמו ישראל ובנסיבות שהפכו אותה למעצמה בתחום. "היזם הישראלי נמצא כיום במקום טוב מאוד בעמק הסיליקון", מסבירה גלילי, "יש לו עבר מוכח בדמות חברות כמו צ'ק פוינט, מרקיורי אינטראקטיב ורבות אחרות שצמחו כאן. זה נותן תחושה שהיזם הישראלי לא התחיל אתמול, אלא יודע מה הוא עושה. צריך לזכור שעוד לפני 'סטארט אפ ניישן' נעשתה כאן עבודה קשה למיתוג היזם הישראלי, והשמות שצצים בראש כשמדברים על יזמות בישראל הם אנשים כמו יובל שחר, אמנון למדן או שי אגסי, שבהחלט עושים כבוד".

במה היזמים הישראלים נחשבים שונים מהיזמים ההודים, הסינים והאמריקנים?

"לרוב התכונות הן חיוביות. היזם הישראלי נחשב אמביציוזי, מקורי, יכול לעשות הרבה עם מעט והוא חדשני מבחינה טכנולוגית. אלה דברים שמאוד מעריכים כאן.

"מצד שני, יש גם דברים פחות חיוביים, כמו אגרסיביות או ישירות שעשויות להיתפס כמוגזמות", היא מוסיפה, "יש גם בעיה ביכולת לקבל פידבק. לפעמים רואים אותנו כאנשים שמתעקשים על דרך עבודה מסוימת - דבר הפוך משיתופיות, שמאפיינת את עמק הסיליקון. בתעשיות הקודמות שישראל הייתה חזקה בהן לא היה כל כך חשוב להיות שיתופי ולהבין את הפידבק. סוג המוצרים והפיתוחים אז היה כזה שבהם נחשב המהנדס למבין הגדול, והוא שהכתיב את דרך השימוש לקהל. היום, אם אתה עובד על אפליקציה כלשהי אתה מוכרח להבין איך אנשים משתמשים בה. הפידבק חייב להיות אורגני ומוטמע בתהליך, ויזמים שמגיעים מישראל פשוט לא רגילים לזה. אבל אני אופטימית, כי אנשים מוכנים ללמוד מהניסיון".

אפשר להתגבר על הפערים התרבותיים האלה?

"עצם השהות כאן כבר נותנת פן תרבותי שמתהווה בזמן התוכנית. אלה ניואנסים ששמים אליהם לב מיד, ואנחנו טורחים לתרגם אותם ליזמים שמשתתפים ולעזור להם להבחין בתהליכים. באופן אירוני, גם הפידבק על חוסר היכולת לקבל פידבק הוא לא פידבק ישיר, ואנחנו מנסים לוודא שהמסר עובר. יש לנו סדנאות שמתעסקות בתרבות, אבל בשורה התחתונה אנחנו מאוד פרגמטים ובונים תוכנית שמתרכזת במוצר, בבניית המוצר ובשוק".

תהליך הבחירה של חברות שמגיעות לתוכנית הזו ולאחרות הדומות מורכב אף הוא. "מגיעה לכאן קשת רחבה של אנשים", אומרת גלילי ,"יש לנו מנכ"לית עם 10 שנות ניסיון בשוק העבודה בארץ, שהחליטה להקים עסק משלה, ויזמים שיצאו עכשיו מהצבא או מהאוניברסיטה. אין אב-טיפוס של יזם ישראלי. מה שחשוב לנו זה צוות חזק, עם רקע טכני חזק ומוכח מהצבא או ממסגרות אחרות, ויכולת עבודה גבוהה.

"אנחנו רוצים להביא אנשים שמסוגלים לקבל על עצמם מנטורים ולשאוב מהם מידע וכישורים", היא מוסיפה, "הכוונה לאנשים שיכולים לקבל פידבק ולהסתגל לסביבה מבוססת משוב. אנחנו עובדים עם מנטורים מובילים מעמק הסיליקון ורוצים שבצד השני יהיה מישהו שמוכן לשמוע ולקבל. מעבר לזה, מובן שכעסק אנחנו מסתכלים על המוצר ועל גודל השוק. אנחנו מחפשים מוצר שפונה לשוק ענק, שיכול להתפתח למשהו גדול ושיש לו פוטנציאל לשנות משהו ולהיות מעניין.

"אבל בסופו של דבר הכי חשוב זה הצוות", מסכמת גלילי, "בשלב כל כך מוקדם בחיי החברה קשה לדעת איך יהיה המוצר, אבל ידוע שצוות חזק הוא צוות מנצח".

"בסוף הכישרון נמצא בארץ"

בין החברות שעמדו בקריטריונים השנה נמצאת "גרווידאו" (Groovideo) של אורון ויניב. יחד עם שני שותפים נוספים - גיא זיסמן ורון זוהר (גם הם משתתפים בתוכנית בימים אלה) - הם הקימו חברה המבוססת על אפליקציה, שמטרתה ליצור בתוך שניות סרטי וידאו קבוצתיים. כך, ניתן יהיה להקליט במהירות וביעילות ברכות יומולדת קבוצתיות, שמשלבות אנשים שונים ממקומות שונים. הארבעה החלו את הפרויקט בארץ, אבל קפצו על המטוס לעמק הסיליקון בהתלהבות רבה. "זה המקום הכי גדול ומוצלח בעולם לסטארט-אפים. רוב התעשייה יושבת כאן, וקל להגיע לקשרים בחברות ולמשקיעים. ההנחה היא שמכאן יהיה לנו יותר נוח לצאת לשווקים שנרצה לפנות אליהם בעתיד, כמו המזרח הרחוק", מסביר אורון.

"עם זאת, לצד היתרונות ישנם גם חסרונות בולטים", הוא מוסיף, "הכל כאן מאוד גדול ויש תחרות יותר קשה על כל דולר של משקיע אמריקני. אנחנו לא לבד בעולם. נכון, אוניברסיטת תל אביב מצוינת, אבל סטודנטים מהארוורד, וורטון וסטנפורד מתחרים מולנו על המימון, וזו תחרות קשה מאוד".

אורון ויניב טורחים בכל הזדמנות לציין עד כמה הקהילה הישראלית באזור שמחה לסייע ולהגיב לפניות מצד היזמים הצעירים. "המשפחתיות הזו היא יתרון גדול. יש כאן לא מעט אנשים שעשו את זה, ומוכנים בשמחה לפתוח את הדלת גם לאחרים ולעודד אותם", אומרת גלילי.

משפחתיות זה מצוין, אבל לגור בבית עם 15 צעירים זה לא קצת מוגזם?

אורון: "אותי אישית זה מחזיר לימי הצבא. אני מרגיש כמו בבסיס סגור. אין ספק שהכל מאוד עוצמתי בבית, כי בסוף אתה חייב להתמודד עם הדברים ואין לאן לברוח. בעולם 'רגיל', בערב כל אחד חוזר למשפחה ולעולם שלו, וכאן זה לא קורה. אנחנו כל הזמן יחד, לטוב ולרע. זה יוצר תחושה של ערבות הדדית. נכון שכל יזם וחברה כאן מקדמים את עצמם, אבל בסוף, כשאתה כל ערב עם אותם אנשים, יש לך רצון אמיתי לעזור להם. בנוסף, אנחנו לומדים על מדינות ותרבויות אחרות. ישראל היא מקום מדהים לסטארט-אפ, אבל יש דברים שאנחנו עדיין לא יודעים, וגם כאלה שהם עושים יותר טוב".

"מבחינתי זו חלק מהחוויה, אבל אין ספק שלא הייתי נשארת כאן לאורך זמן, זה לא פתרון לזמן ארוך", מוסיפה יניב, שכשהגיעה לבית באפריל, הייתה הבחורה היחידה בין 10 בנים. "האינטנסיביות הזו בריאה, אם מתנתקים מהכל ומקדישים לביזנס שלושה חודשים. יש גם משהו מעניין בלחזור לבית ולא לדעת מי יהיה שם, כי כולנו נמצאים בנסיעות או עובדים עד השעות הקטנות. אנחנו מנסים להיות כולנו בבית ביום שישי לארוחה עם קידוש, לשתף אחד את השני במה שקורה בחברות השונות, ולתעל את התחרות שיש בין הסטארט-אפים לתחרות במטבח, כדי שלפחות יצאו מזה קינוחים טובים".

בתום שלושת החודשים רוב היזמים עולים על מטוס חזרה לישראל ולא נשארים בעמק. "ליזמים אין אפשרות להישאר כאן מבחינת ויזה, הם חייבים לחזור לארץ מבחינה חוקית", מסבירה גלילי, "אך יותר מזה הם צריכים לשכור טאלנט, מהנדסים ומפתחים, וזו אוכלוסייה שחסרה כיום בעמק הסיליקון. המודל שעובד בצורה הכי טובה, ואנחנו מנסים להרגיל את החברות כאן להתארגן סביבו, הוא שצוות הפיתוח ומרכז הכובד של החברה נמצא בישראל, ותמיד יישאר בישראל, והפן העסקי יהיה איפה שהשוק נמצא, כלומר בעמק הסיליקון".

"הרבה חברות ישראליות עבדו בצורה כזו", טוענים באפ וסט, "הן יוצרות כאן קשרים שמהווים בסיס למומנטום עסקי, מה שאומר שהמנכ"ל יצטרך בהתחלה להיות על הקו ישראל-סן פרנסיסקו, ואחרי הצמיחה יקים צוות שייתן מענה לצד השיווקי כאן. זהו, למשל, המודל של WAZE, וחברות אחרות מאמצות אותו. המודל חייב להיות דואלי - צריך להיות עם רגל אחת במחקר ופיתוח, ועם השנייה איפה שהמתחרים, המשקיעים והלקוחות שלך".

אורון ויניב מסרבים להסתנוור מהשמש של עמק הסיליקון. "ישראל היא עדיין הבית", אומרת יניב בחיוך, "אין ספק שיש כאן המון הזדמנויות, אבל ממקום ציוני אני מעדיפה שהחברה שלי תהיה חברה ישראלית. כיוצאת יחידה כמו 8200, האנשים שאני באמת יכולה לסמוך עליהם ושאני יודעת שיעשו עבודה מושלמת ואיכותית נמצאים בארץ. חוץ מזה, אין ספק שישראל תתחזק. אנשים כאן מדברים בעיניים נוצצות על מה שיש לישראלים להציע - אני מאמינה שגם פייסבוק יפתחו בקרוב את הסניף שלהם בארץ ויהפכו את התהליך לנגיש יותר עבור היזמים הישראלים. אנחנו בהחלט נעשה לזה לייק!".