אורי יוגב: "לא קיים יותר נפוטיזם ברכבת; אדרעי ישרה"

כשאורי יוגב עזב לפני 8 שנים את ראשות אגף התקציבים במשרד האוצר, הוא קיבל החלטה שבצד פעילותו הפרטית - עסקית ומשפחתית - הוא יקדיש יום בשבוע לפעילות ציבורית. עד השבוע שעבר זה עבר לא רע: ב-2009, כשבנימין נתניהו הרכיב את הממשלה ויוגב שימש יועצו הקרוב, הוא, ולא האוצר, תפר יחד עם נתניהו את עסקת החבילה מול ההסתדרות והתאחדות התעשיינים. יוגב היה כה משמעותי במשוואה הזו, עד שראש אגף התקציבים שכיהן אז, רמי בלינקוב, עזב על רקע התנגדותו לעסקה שגובשה. יוגב מצדו המשיך להיות מחוזר ונענה לפניית נתניהו לשמש יו"ר רכבת ישראל.

אבל בשבוע שעבר, הוא הפך מיו"ר מחוזר ליו"ר מודח, לאחר ששר התחבורה ישראל כץ הדיח אותו במפתיע - כץ הודיע לו על כך בטרם כינס את דירקטוריון הרכבת, דקות ספורות לפני שיצאה ההודעה לעיתונות. את שר האוצר הוא לא עדכן, וגם לא את ראש הממשלה, שיוגב נמנה עם אנשי אמונו הקרובים. ההסבר שנתן כץ למהלך הפתאומי הוא שהרכבת זקוקה ליו"ר פעיל בעוד שיוגב מלא עיסוקים כרימון, וגם לא מוכן להיות יו"ר פעיל. "הייתי שמח אם הוא היה יכול למלא את התפקיד באופן מלא", אמר כץ בראיון לגלובס, "אבל לצערי הוא לא רצה או לא היה יכול".

בישיבה סוערת שנערכה ביום שני השבוע, אישר דירקטוריון הרכבת את ההחלטה של כץ, ובחר במועמד השר, דורון וייס, לתפקיד היו"ר - אף שבינתיים רשות החברות נכנסה לתמונה ובודקת את תקינות ההחלטה.

- אורי יוגב, הציעו לך להיות יו"ר פעיל וסירבת?

"לא".

- ואם היו מציעים לך, היית מסכים?

"יכול להיות שהייתי מסרב, אבל לא הציעו לי. אני רק יכול לומר שמידת המעורבות שלי הייתה הרבה מעבר למידת המעורבות של יו"ר לא פעיל".

- מאיפה זה בא פתאום, ההדחה?

"אני לא יודע ולא זכיתי להסבר".

- ביקשת?

"כן".

- אתה קונה את הטיעון של כץ, שעכשיו, כשהרכבת יוצאת לדרך חדשה, הוא רוצה יו"ר במשרה מלאה?

"באופן בסיסי, כמנהל עסקים, אני לא מאמין ביו"ר שמקדיש את כל זמנו. יש מנכ"ל, מעליו צריך להיות יו"ר. במקרה של האפיזודה הספציפית, המוסדות המתאימים יחליטו מה שנכון וזה מה שיהיה".

- ראית את זה מגיע או שגם עליך ההודעה נפלה כרעם ביום בהיר?

"הופתעתי, אבל לא חשבתי, גם לא לפני שנה, שאני נמצא במעמד בטוח כזה או אחר. עשיתי את התפקיד כמו שהוא, אבל אפילו אני שמתי לב שהוא (הכוונה לכץ) לא חותם על המינוי שבעה חודשים".

- לא משפיל לחטוף כזה זובור? בכל זאת, לא באת משום מקום לתפקיד.

"תחושת השליחות והתרומה מפצה. דבר שני, מי שלא מוכן לקבל את הביקורת הזו, שלא יתערב בסביבה. בכל מקרה, אני דירקטור ברכבת ישראל. הקדנציה שלי נגמרת ביוני בשנה הבאה ואני אמלא את הקדנציה עד הדקה האחרונה, עם טייטל, בלי טייטל - אני אשפיע".

- ציפית מנתניהו שיטיל את מלוא כובד משקלו וימנע את ההדחה?

"לא, למה שתהיה לי ציפייה כזו? באתי לעזור. לא באתי למשרה, ואני לא חושב שראש הממשלה צריך להתעסק בעניינים כאלה".

הרבה הסברים תיאורטים צצו בימים האחרונים באשר לסיבה שגרמה לכץ להדיח את יוגב: החל מכך שיוגב לא שיתף פעולה עם מינויים שכץ ביקש לעשות ברכבת, דרך סברה שלפיה כץ כעס על יוגב משום שזה השאיר אותו לספוג את האש מכיוון העובדים, שהגיבו בעוצמה לכוונות הרפורמה של הנהלת הרכבת; ועד לתזה שבאה מכיוון אחר לגמרי ולפיה יוגב, שלא בטובתו, נקלע למאבק פוליטי בין כץ לבין נתניהו, שעבר ביניהם חתול שחור במאי האחרון. זה היה לאחר שראש הממשלה התבזה בוועידת הליכוד ולא הצליח להתמנות לנשיא הוועידה כפי שביקש. בסביבתו של נתניהו האשימו את כץ כי חבר לפייגלינים ו"מכר את הליכוד לימין". מאז, טוענים במערכת הפוליטית, כץ זוכה לכתף קרה מנתניהו.

על-פי אותה התיאוריה, כץ ביקש להבהיר לנתניהו שממנו לא מתעלמים, וזאת בחר לעשות באמצעות שני מהלכים שיגרמו לנתניהו אי-נוחות: האחד, הדחת מקורבו יוגב, והשני, הכרזה על מדיניות שמיים פתוחים - מדיניות שנתניהו מתנגד לה.

בסביבתו של כץ דוחים את כל התיאוריות הללו ומדגישים כי היחסים עם נתניהו חמים ואישיים כתמיד. כתימוכין, הם מציינים כי באחרונה הייתה לכץ פגישה אישית עם נתניהו, שנמשכה לא פחות מארבעים דקות, ועוד בביתו של ראש הממשלה. ליוגב אין תשובות, או שהוא מעדיף לשמור אותן לעצמו. הוא ודאי לא רוצה להסתבך באמירה שתסבך את ראש הממשלה.

- נקלעת לקו האש בין שני בעלי השררה?

"אין לי מושג. אני נוהג לחשוב בצורה אינסטרומנטלית ופוזיטיבית. אין לי מושג על כל מיני דברים שאולי קורים מאחורי הקלעים, והדבר האחרון שאפשר לומר עליי זה שאני מרגיש פגוע. אני לא פגוע. אני עושה את זה כדי לתרום. בתחומי העשייה האלה, כשיש הרבה אינטרסים, אז גם רועש ולא תמיד סימפטי".

- אתה חושב שכץ הרגיש חשוף בצריח כשהשארת אותו להתמודד מול ועד הרכבת?

"לא שמעתי את זה מעולם ממנו. אני חושב שמי שבחר לצייר את התמונה הזו, אלה שותפים לעניין ולא משהו אחר. אני בפירוש הקדשתי את הזמן שצריך, לא חיפשתי כותרת, ובאמת בסוף לא היו חילוקי דעות. בסוף המשא ומתן (על הרפורמה) התוצאה הייתה מקובלת ב-100% על שני הצדדים".

"למרות אדרעי, לא בזכותה"

אחד האירועים שנחרטו בתודעה בתקופת כהונתו של יוגב, הוא ההפגנה שקיימו עובדי הרכבת, בראשותה של יושבת הראש האגרסיבית של הוועד דאז, גילה אדרעי, מול ביתו של יוגב במכבים. יוגב לקח קשה את ההפגנה, שבמהלכה, לדבריו, הייתה גם אלימות: "לא במקרה עשרה אנשים היו במעצר באותו לילה. אני חושב שהדבר הזה הוא ממשפחת הדברים שהם מעבר לקווים האדומים, אבל הקבוצה שהייתה שם, היא קבוצה לא גדולה של עובדים שחלקם לא נמצאים בחברה ושחלק מהם הודחו מתפקידיהם".

- יש לך סימפטיה למאבק שהובילה אדרעי?

"שני הצדדים נתנו פה הרבה. העובדים נתנו הסכמה למיקור חוץ, לרפורמה דרמטית בתחזוקה, להקמת חברה בת במטענים, לחברה בת בנדל"ן ולמתן יכולת הרבה יותר גדולה לנהל את החברה. מאידך, הם קיבלו רשת ביטחון תעסוקתית חזקה ותוספת שכר. בסוף-בסוף, זה יביא לכך שלעם ישראל תהיה רכבת יותר טובה".

- וגילה אדרעי?

"במה שניתן לפרגן, פרגנתי. למיטב ידיעתי היא ישרה, אך יש לי ביקורת חריפה על סגנון ההתנהלות. אני חושב שבסופו של דבר הרפורמה ברכבת הושגה למרות ההתנהלות שלה ולא בזכותה, וזה בזכות ההסתדרות ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי".

- ולכן היה צריך להדיח אותה?

"אני לא יושב בתפקיד יו"ר ההסתדרות, אבל אני מניח שהייתי מסיים את זה יותר מוקדם".

- ומה לגבי המהלך של הפיטורים שלה?

"בסוף, ההסתדרות ויושבי ראש הוועדים, צריכים לדאוג לטובת עובדיהם, והם צריכים לדעת מדי פעם להשתמש בכוח, כשצריך ובמידה. צריכים לזכור, במיוחד בשירותים חיוניים, שאסור להוריד את השלטר, פשוט אסור. אני לא זוכר שבחברת חשמל הורידו את השלטר, וגם לא קרה שלא שתינו מים בגלל עובדי מקורות, אבל כולנו זוכרים שלא נסענו ברכבות, וזה מעשה שלא ייעשה".

- איזו מציאות מצאת ברכבת כשנכנסת לתפקיד בינואר שעבר?

"התופעה של נפוטיזם הייתה מאוד מפותחת ברכבת, כמו בלא מעט מונופולים ממשלתיים אחרים. התופעה הזו הופסקה על-ידי חקי הראל ולא קיים יותר נפוטיזם ברכבת ישראל".

- וההתנהלות?

"רוב רובם של עובדי הרכבת הם עובדים מצוינים. הם טובים, הם רוצים מאוד בהצלחה של הרכבת. יש מיעוט בעייתי ויש גם הרגלי עבודה שלא באשמת העובדים - כשמאפשרים למשל לעובדי תחזוקה לקחת מונית כדי לנסוע מצד אחד של המוסך לצד השני, זו לא אשמת העובדים אלא אשמת מי שאישר להם לעשות את זה. יש הרבה מאוד דברים לא תקינים שאנו מנסים לתקן, אבל להאשים בזה עובדים זה לא נכון".

*** הראיון המלא - במגזין G