לאן נעלמה "העיר החרדית"

מדוע טשטש אריאל אטיאס את תוכניותיו לגבי העיר המתמקמת בעמק עירון

"המכרזים הם לכל עם ישראל. אנחנו אחראים להוביל לכך שכל גוני הקשת של החברה יוכלו ליהנות מהמכרזים של מינהל מקרקעי ישראל" (מנהל המינהל, בנצי ליברמן, במסיבת עיתונאים שנערכה אתמול במשרד השיכון בירושלים, במסגרת השקת שיווק 5,000 דירות בעיר החדשה חריש שבוואדי ערה).

במקום להציג את מצוקת הדיור האמיתית של הציבור החרדי, במקום לנמק את הטענה (הלגיטימית, אם כי שגויה לעניות דעתי) המצדדת בהקמת יישובים נפרדים לחרדים, בזבזו אתמול את מסיבת העיתונאים לטובת אשליה מופרכת של "שבת אחים גם יחד" בעיר חריש.

דובר רק על "צביון דתי"

בפברואר 2008, שבועיים לאחר שהממשלה החליטה בניסוח עמום למדי "להקים יישוב קהילתי-דתי חדש באזור עירון, בעדיפות למקום הנוכחי", ציטט מחקר של הכנסת את אילן טייכמן, ממונה תכנון באגף תכנון ערים שבמשרד השיכון, ולפיו "מעבר גרעין התיישבות שאינו חרדי לאזור זה יהיה כתקיעת טריז בלבה של העיר החרדית".

באוגוסט 2008, תחת הכותרת "הקמת העיר החרדית חריש", הוציאה דוברות משרד השיכון הודעה של שר השיכון דאז, זאב בוים, כי יחל בתכנון מהיר של 10,000 יחידות דיור לעיר החרדית חריש.

שנה לאחר מכן, בדצמבר 2009, תחת הכותרת "עיר חדשה לאוכלוסייה החרדית", פרסמה דוברות משרד הפנים את החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה להמליץ על הרחבת חריש ב-1,000 דונם. אותו משרד גם מינה באוקטובר 2007 את ניסים דהן, ח"כ לשעבר של ש"ס, רב ותושב י-ם, ליו"ר הוועדה הממונה של חריש-קציר, מה שכמובן היווה יותר מרמז לגבי עתידו של היישוב.

אבל אתמול, רגע לפני שיוצאים לשיווק 5,000 יח"ד בחריש - היצף מטורף של קרקעות שאפשר רק לחלום עליו בעיר חילונית - נעלמה "העיר החרדית" מההודעה. לכל היותר דובר על "צביון דתי", הכולל עשרות בתי כנסת ומקוואות, מוסדות חינוך נפרדים, בנייה נמוכה ותקנים נמוכים של חניה לרכבים פרטיים.

הניסיון להישאר בגבולות הפוליטיקלי קורקט הוא לא רק פתטי, אלא גם סכנה לעתידה של חריש כעיר חרדית. הניסיון מלמד שקהל מעורב והטרוגני הפך מקומות כמו עמנואל בשומרון למעין עיר מקלט נחשלת גם בעיני חרדים. ליישוב הדתי-חרדי אלעד, שנמצא ממש במרכז הארץ, כבר הודבקו ראשי תיבות כמו "אוי למה עברתי דירה", פועל יוצא של לא מעט חיכוכים בין תושבי העיר המגוונים יחסית.

הפור כבר נפל. במקום לגלגל עיניים, לדבר על "כלל עם ישראל" ולערבב בחריש יותר מדי אוכלוסיות שייגשו בטעות למכרזים, נדרש בעיקר אומץ פוליטי ומנהיגותי להכריז בפה מלא על חריש כעיר חרדית (מה שהיה קל לבוים ז"ל ולמאיר שטרית, בהיותם שרים חילונים, קשה בהרבה לשרי ש"ס הסקטוריאליים) ולהציע ל-300 המשפחות שגרות בחריש להתפנות למקום אלטרנטיבי. כדי שיהיה סיכוי שנראה בישראל עיר חרדית מודרנית ואטרקטיבית.

אחרי 20 שנה שהיה מאוד נוח למדינה שיש לה "חצר אחורית" בוואדי ערה, הגיעה הזמן שנראה אותה מסוגלת לפחות להקים עיר חרדית כמו שצריך. כזו שתביא אליה אצולה חסידית וליטאית מי-ם, מבני ברק ומברוקלין - לפני שיתקבצו בה כל נדכאי האוכלוסייה החרדית.

ואם צריך, אפשר מאוד בקלות לשכתב את ההיסטוריה.

הקיבוץ חריש, שהוקם על ידי הקיבוץ הארצי בשנות ה-80 וניסה בצורה מאוד לא משכנעת להפוך מאז ליישוב עירוני, יהפוך די בקלות לקרית חרי"ש ("חרדים יראי שמים"). אמן.