השנה רשימת ההמלצות שלי ליינות לכבוד החג ההולך וקרב אינה מרחיקה לכת אלא דווקא מצניעה. ברוח המשבר הכלכלי בעולם והקיצוצים, החלטתי ללכת דווקא קרוב, עד למרכול השכונתי, ולערוך טעימה של היינות האדומים הכי נגישים שיש - על מדף הסופרמרקט. פה ושם קצת עצמתי עין והרחבתי מעט את גבולות הגזרה, אבל לא יותר מדי.
כל היינות שתפגשו ברשימה באים מיקבים גדולים מאוד, כאלה שמייצרים מיליוני בקבוקים בשנה, אלה שמכונים יקבים מסחריים, בניגוד ליקבי הבוטיק. כל היינות אדומים, כשרים ועולים פחות מ-100 שקלים. נותר לי רק להצטער על שאין אצלנו יותר יינות ראויים גם בפחות מ-50 שקלים. אבל אולי זה לא הוגן לדרוש זאת במקום שבו הכול יקר כל-כך, לא רק היין. ואף מילה על מס הבירה החדש. למה להרוס את החג.
אם יש לי איזושהי מסקנת ביניים מהטעימה הקצרה והלא מחייבת הזו, הרי היא שכנראה יש בכל זאת טעם בכל החיפושים הזניים שמנהלת תעשיית היין הקטנה אבל המפוארת שלנו. כן, אפשר כבר להצמיד לה את שם התואר הזה מבלי לצאת דביל מושלם. ככל שהלכה הטעימה והתקדמה נוכחתי לדעת שלפחות לטעמי, ומבלי להעליב את הקברנה סוביניון שלנו, העתיד טמון בעבר; ובעוד פזילה קטנה הצדה. זן הקריניאן ההיסטורי במקומותינו, זנים כמו קברנה פרנק או מלבק - לכולם יש מקום וטעם, ולא רק לקברנה סוביניון הלעוס או למרלו הבעייתי (אצלנו), ואפילו לא רק לשיראז, שהפך כאן לכוכב גדול. חג שמח וטעים.
קברנה סוביניון 2010, יקב הרי גליל. מספרם הקטן יחסית של המתחרים בגזרת המחיר הזו מאפשר לקברנה סוביניון של יקב הרי גליל לשמור על מעמדו הבכיר בקטגוריה, כאחד היינות הטובים ביותר במחיר שאינו עולה על 50 שקלים לבקבוק. במהלך הקריירה המפוארת שלו איבד היין משהו מהחומציות המצוינת שהייתה לו בתחילת דרכו, אך למרות זאת הוא ממשיך להיות אחד היינות היותר מאוזנים, גם אם לא ממש חמוצים - בכל זאת קברנה סוביניון, לא פינו נואר - לא רק ברמת המחיר שלו אלא בכלל. יין יומיומי נהדר. 48 שקלים, כשר
שיראז D 2010, יקב דלתון. השיראז של נעמה סורקין המוכשרת מיקב דלתון הוא דוגמה מצוינת ליכולתה הגבוהה ליצור יינות טובים, מכובדים ומענייניים בכל רמת מחיר. השיראז אולי אינו מצליח לטפס לגבהים ולרמות התחכום של יינות אחרים ביקב הסימפטי הזה, אבל הוא בהחלט בחירה טובה מתוך מדף השיראזים ההולך וגדל אצלנו. יין עולם חדש קלאסי, פירותי מאוד וכבד גוף, אבל מבלי להעיק. 63 שקלים, כשר
קברנה סוביניון 2011, יקב תשבי. אל תחפשו כאן קברנה סוביניון גברתן וכוחני. גם אין צורך. נאמנים למסורת שהם מטפחים כבר לא מעט שנים ביינות הפשוטים יחסית שלהם (יש כמובן גם אחרים), ממשיכים אנשי יקב תשבי לייצר יינות יומיומיים, נגישים, לא יקרים ובעיקר שמחים. אין כאן שום טעמי עץ, רק פרי, פרי ועוד פרי. לא פרי שחור עמוס, אלא פרי אדום, טרי ומלבב. מי שאוהב יינות צעירים ופשוטים (אני למשל) ולא מפחד לקרר את היין שלו לפני השתייה, ייהנה עד מאוד. 48 שקלים, כשר
קברנה סוביניון שיראז, הסדרה האזורית 2007, גליל עליון, יקבי כרמל. הסדרה האזורית של יקבי כרמל היא אחת מסדרות היין המעניינות ביותר בישראל. אתה אף פעם לא יודע איזה עוד שפן היא תשלוף מהכובע. השפנים אינם יינות הרפתקניים או ניסיוניים חלילה, אלא יינות מיינסטרים קלאסיים, עם טוויסט קטן ברקע. ליאור לקסר, היינן הראשי, מצליח בכל שנה ללכת עוד קצת מהפרי ומהאלכוהול לכיוון האלגנטי והמאופק. בחרתי בקברנה-שיראז רק בשל זמינותו הגבוהה. כל יין אדום אחר בסדרה מהנה באותה מידה. 65 שקלים, כשר
קריניאן, רזרב 2010, יקבי בנימינה. אחד היינות היותר מעניינים בטעימה הזו. ייננים רבים רואים בזן העבר הזה, לפחות במונחים מקומיים, דווקא את עתידה של תעשיית היין המקומית. רק הזמן יוכיח אם הם צודקים או נסחפים מעט. בינתיים לא נותר לנו אלא להתענג יחדיו על יין, שגם אם אינו הקריניאן הטוב ביותר בישראל, הרי מה שהוא מביא איתו - מעט אדמתיות ותחושה מאובקת אפילו, לצד הפרי והעץ (פלוס גדול לטעמי) - הופכים אותו ליין מרתק. 94 שקלים, כשר
פינו נואר, גמלא 2010, יקבי רמת הגולן. אם לא תתעקשו להשוותו ליינות ממולדת הפינו נואר, מחוז בורגון הצרפתי - וזו טעות לא רק בנוגע ליין הזה אלא לכל פינו נואר שאינו מגיע משם - תישארו עם אחד היינות הישראליים הכי סימפטיים שיש. לפחות לשיטתו של מי שמעדיף את היין שלו חמצמץ ולא מתקתק, קליל ולא מכביד, ובקיצור יין ששותים, לא רק טועמים. בניגוד לאחיו הבכור, הפינו נואר מסדרת ירדן, הגמלא מצליח להיות כל אלה ואפילו קצת יותר. יופי של יין. 62 שקלים, כשר
מרלו, מרום גליל 2009, יקב סגל. איכשהו הפך זן המרלו מחביב הקהל זה שנים רבות לשק החבטות שלו. ברור כמובן שמה שמתואר במשפט הקודם מתייחס בעיקר למבקרי היין ול-5,000 חובבי היין הקשים, אבל אלה קובעים לעתים טון, שהוא מסתייג למדי במקרה של המרלו הישראלי. המרלו עצמו לא שינה דבר ממנהגו. הוא פירותי מאוד, כבד ועשיר. גם זה של |אבי פלדשטיין מסגל אינו חורג מהשטנץ, רק מוסיף לו איזו בת קול אינטליגנטית למדי, הדהוד רחוק ולא מוגזם של אדמה ושל עץ. לחובבי הז'אנר הבומבסטי אך המדויק. 50 שקלים, כשר
פינוטאז*, רזרב 2010, יקב ברקן. הפינטואז' הוא זן דרום אפריקאי במקורו, הכלאה בין זני הפינו נואר הבורגוני המיוחס ובין זן הסינסו הלא ממש מיוחס. יקבי ברקן הם הראשונים בארץ שעשו בו שימוש, והם עדיין בין הבודדים המייצרים ממנו יין במקומותינו. הפינוטאז' של ברקן מצליח לשמור על אופיו המתובל של הזן ומציג ללוגמיו יין עשיר בטעמים מורכבים, לחובביה הרבים של גישה זו. 65 שקלים, כשר
מלבק, טרה 2010, יקב טפרברג 1870. זן המלבק מוכר כיום לחובבי היין בעיקר כיין זני עשיר במיוחד, המגיע מכרמי ארגנטינה הרחוקה. אבל מקורו של הזן הוא בבורדו, שם שימש כאחד הזנים האדומים הקלאסיים. במכורתו כמעט נעלם, ורק בחבל קהור בדרום צרפת הוא עדיין מככב ביינות אדומים כבדים במיוחד ונהדרים. יקבי טפרברג 1870 הם חלוצי המלבק בישראל, והם מציגים יין מאופק למדי, עתיר בחומציות טובה, ולא רק פרי אדום בשל, כוח ועץ. יופי של יין. 70 שקלים, כשר
קברנה פרנק, רזרב 2010 יקב רקנאטי. מי שמחפש יין אדום קליל ושובב כמו אלה שמגיעים מחבל הלואר הצרפתי, שבו מככב זן הקברנה פרנק כיין זני - יתאכזב. מי שכבר נחשף לסגנון המקומי של הזן הזה ישמח לפגוש את אחד הנציגים המוצלחים ביותר שלו, לטעמי. גורו היין רוברט פרקר שיבח את בציר 2009 של רקנאטי. בציר 2010 מוכיח שהייננים גיל שצברג ועידו לווינסון אינם נחים על זרי הדפנה, ויוצרים יינות בממדים אנושיים ונעימים לשתייה. שילוב מושלם של העולם הישן החומצי יותר עם יינות העולם החדש האקספרסיביים. 99 שקלים, כשר
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
