ביבי, קרר את הצנטריפוגות

נראה שהקו האדום מצליח להוציא את ראש הממשלה משיווי-משקלו ולשבש את שיקול-דעתו. הוא, נתניהו, רוצה שארה"ב תציב לאיראן קו אדום, אם בתחום התאריך ואם על-פי התהליך, כפי שהגדיר יפה פרשן החוץ של ערוץ 2, ערד ניר.

ישראל חושבת שהצבת יעדים לאיראן נחוצה, חיונית אפילו. הילארי קלינטון חושבת אחרת. לדבריה, אין תוחלת בקו אדום, ולכן ארה"ב לא תציב יעדים או תאריכים לאיראן. נתניהו בוודאי היה מעדיף תשובה אחרת. אבל לומר ש"הילארי קלינטון מאיצה את הצנטריפוגות האיראניות באמירות פומביות שגויות"? עוד מעט נתניהו ישגר אליה צוות חיסול, כמו זה שפגע במדענים שבנו את הצנטריפוגות.

חרב פיפיות

כתבתי כאן לפני כמה ימים (3.9.12) כי "הקו האדום הוא מפלטם של הפחדנים, החששנים והמתלבטים, הוא המקלט של מנהיגים שלא רוצים, או אינם מסוגלים - להחליט. הקו האדום נקבע כדי שהוא, הקו האדום, יחליט בשבילם". אולי זה גם הרציו של העמדה האמריקנית. חשוב שיובן שקו כזה, כלומר קביעת יעדים האמורים להיות ייהרג ולא יעבור, עלול להיות חרב פיפיות.

אין ספק כי מדובר בחרב שגורמת ללחץ - אבל לא רק על הצד שכנגד. לפעמים קו כזה מוביל את מי שמשרטט אותו לנקיטת צעדים מוטעים ושלא בעתם. זה קו המוציא את השליטה על האירועים לא רק מידי היריב, אלא גם מידי בעל הקו.

החליל הפרסי

אני מרשה לעצמי להניח שבדיונים על כך בבית הלבן נאמר, בין השאר, כך: אנחנו, ארה"ב אדונים לגורלנו ולהחלטותינו. אנחנו יכולים לתקוף את איראן בכל זמן שייראה לנו. אבל אם אנחנו מציבים יעדים, אנחנו מפקיעים מעצמנו את הגמישות הזאת. אנחנו מחויבים לפעול על-פי קווי היעד, ובכך אנחנו מעבירים למעשה את ההכרעה לאיראנים. הם יוכלו להחליט אם לקיים את תנאי היעד - ומתי. ואנחנו, האמריקנים, נצטרך לרקוד על-פי החליל הזה.

למה נתניהו כל כך רוצה את הקו האדום? כדי למסמר. לא רק את איראן, אלא גם את האמריקנים. למה? מכיוון שהוא חושש להחליט - וזו ממש לא בושה, יותר גרוע אם מנהיג אינו חושש מהחלטה כזאת. אבל אין שום סיבה שאובמה יהיה שותף למשחק הזה. הוא לא רוצה להיות כפוף לקווים ותאריכים. הוא לא מוכן לאבד את חופש ההחלטה. אני חושב שבמקום להתלהם על עמדת ארה"ב, שזה מהלך גרוע בכל מקרה, צריך לכבד את זה.

אובדן קור הרוח

נראה שככל שעובר הזמן מאבד נתניהו את קור רוחו. זה מצב לא טוב למדינה אם העומד בראשה מאבד את עשתונותיו בעיצומה של תקופה קשה וגורלית. אז תרגיע, ביבי. במקום להפעיל את לשונך, כרה את אוזניך, ותקשיב. קרר קצת את הצנטריפוגות שלך.