מחדלים גדולים מתחת לאפנו

היכן טעינו? כיצד נוכל לשפר את דרכינו? מה יכולנו לעשות ולא עשינו?

רבים מאיתנו נדרשים לעשות חשבון-נפש ביום הכיפורים. במי פגענו? בפני מי עלינו להתנצל? היכן טעינו? כיצד נוכל לשפר את דרכינו? מה יכולנו לעשות ולא עשינו? זה אך אירוני שיום הכיפורים הפך ליום שבו אנחנו נדרשים גם לחשבון-נפש לאומי. שכן מדי שנה אנחנו נדרשים לעסוק במחדל הנורא שחל ביום זה, לפני 39 שנה - מלחמת יום הכיפורים.

וכך, בעודנו דשים ונוברים בסיבות שהביאו עלינו את המלחמה הנוראה, מבכים את האלפים שנהרגו גם בגלל זחיחותם של מנהיגים, אנחנו נוטים להתעלם ממחדלים גדולים שנעשים גם עתה, בימים אלה ממש, מתחת לאפנו. נראה, כי לא ירחק היום שבו תשב על המדוכה ועדת חקירה ציבורית שתנסה להבין איך ומדוע לא הערכנו את חומרת המצב שבו אנו חיים? מדוע לא זעקנו והתרענו ולא הרעשנו עולמות? מדוע לא עלה בידינו למנוע אסונות חדשים?

כן, הוועדה תעסוק בתקופה שבה אנו חיים היום, בתחלואיה ובמפגעיה. עניינה של ועדה זו יהיה חשבון שלנו, חשבון נפש של החברה. היא תבקש להבין ולנתח כיצד בניה ובנותיה של חברה חכמה ומשכילה אפשרה שיקומו עליה מנהיגים ששלטו בה ללא מצרים והרסו בקרבה כל חלקה טובה.

הוועדה לא תבקש את פיטוריהם ולא את הורדתם בדרגה. שכן לא זה יהיה לב העניין. כאמור, יהיה זה חשבון-נפש של החברה והוא יעסוק באחריות שלה למחדלים. באשר למנהיגים עצמם, אפשר שעיסוקם הפוליטי יהיה כבר מאחוריהם וכל מעייניהם יהיו נתונים לעסקים חובקי עולם, לאחר שהותירו אותנו עם אדמה חרוכה. הוועדה תבקש שניתן מענה בלבד, כי את עונשנו - על כיצד אפשרנו למנהיגינו להתעמר בנו כך ולהוליכנו אל עברי פי פחת - כולנו נרצה ואת החשבון הכבד כולנו נשלם.

השאלות שעליהן נתבקש להשיב יהיו רבות וכואבות:

כיצד אפשרנו למנהיגינו לתת יד לפגיעה קשה בערכים הנשגבים שלאורם ביקשו האבות-המייסדים להקים פה חברת מופת, חברה שאינה מפלה בין אזרחי הארץ על-פי דתם, מינם, תרבותם וגזעם? כיצד אפשרנו להם לבנות כאן כלכלת-שוק דרוויניסטית שאינה פועלת בשירותו של הציבור, אלא כזו שרואה בחברה סרח-עודף, כלכלה שמרחיבם פערים ומפקירה רבים, רבים מדי, לגורלם?

הפיכת חסכונות העובדים לז'יטונים

כיצד אפשרנו להם לגזול מבני הדור הצעיר, דור משכיל, מוכשר, חרוץ ונבון, את האפשרות לבנות את ביתם בארץ היפה הזו ולהבטיח בה את עתידם? כיצד אפשרנו להם להפריט ולחמוס את נכסי הציבור ולהפקידם בידיהם של מעטים שעיקר עניינם להגדיל עוד ועוד את הונם?

כיצד אפשרנו להם לפגוע בקרנות הפנסיה על-ידי הפיכתם של חסכונות העובדים לז'יטונים שבהם משחקים שועי הארץ להנאתם? כיצד אפשרנו להם להגדיל באופן מבהיל את היקפה של העבודה הקבלנית, שמנצלת בגסות-לב את העובדים, מפירה את זכויותיהם הבסיסיות ופוגעת בכבודם?

כיצד אפשרנו להם להפוך את שירותי הבריאות האיכותיים לנחלתם הבלעדית של מי שהכסף מצוי בכיסם? כיצד אפשרנו להם לפגוע אנושות בחינוך הציבורי, להפריטו ולגזול ממאות-אלפי ילדים את האפשרות לפתח את כישוריהם וכישרונותיהם למען שגשוגה של החברה שבה הם החיים, וגם למען עצמם?

כיצד אפשרנו להם לפגוע אנושות באמצעי התקשורת העצמאיים ולצמצם את המרחב הציבורי שבו מתקיים דיון ציבורי פתוח, דמוקרטי וביקורתי, דיון המשרת את האינטרס הציבורי הרחב ולא כפוף לשליטי הארץ ולגחמותיהם?

כיצד אפשרנו למנהיגינו לצחצח חרבות, לתופף בלהט בתופי המלחמה, במקום לעשות כל מאמץ, להפוך כל אבן, כדי להידבר עם שכנינו, ולפלס דרך אל ליבם?

יש רק לקוות שאת חשבון-הנפש הזה נוכל לערוך כשעדיין תעמוד לנו האפשרות לעשות תיקון עולם.

* הכותב הוא פרופ' לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון