הנקראות ביותר

"בברלין אפשר לעסוק ביצירה ולא רק בהישרדות קיומית"

אמנים ישראלים, שחיים בברלין, יעלו בשבוע הבא את יצירותיהם בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר ■ בשיחה ל"גלובס" הם מסבירים את ההחלטה להמשיך ליצור בישראל - "השייכות לא דועכת"

"מי שחושב שיגיע לברלין לעשות אמנות, ובתוך כמה ימים כל מה שהקשה עליו בארץ יהפוך לקל וזורם - חי בסרט", כך אומר הבמאי-יוצר אריאל אפרים אשבל החי בשנתיים האחרונות בברלין ובימים אלה עובד על המיצג השאפתני Giant, שיועלה בשבוע הבא במסגרת הצגות התחרות בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר.

אשבל, יוצר מוערך ופורה בתחום הפרינג' ואמנות המיצג בארץ בשנים האחרונות, הוא שם אחד ברשימה מתארכת של אמנים מקומיים שהעתיקו בשנים האחרונות את משכנם לבירת גרמניה. כמוהו גם הילה גולן, שתביים בפסטיבל עכו את "פוליו", הפקה שיצרה במשותף עם קבוצת ישראלים החיה בברלין וכוללת בין השאר את ניבה דלומי ואריאל ניל לוי המשחקים ושותפים איתה בכתיבה, והמעצבת תמר גנתי שעברה לברלין לפני כמה חודשים.

"כל אחד מאיתנו עשה החלטה משיקולים אישיים שלו", מבהירה גולן. "לא עזבנו את ישראל בטריקת דלת, וזו ממש לא הבעת מחאה לחיות במקום אחר. אני אוהבת את הארץ, המשפחה והחברים שלי פה, אני מרגישה מחוברת ושייכת למה שקורה כאן הרבה יותר ממה שקורה בגרמניה. המעבר הזה הוא תוצר של כמה שיקולים, בין השאר כלכליים.

"העשייה האמנותית שלנו נחשבת בארץ לשוליים, ומאחר שעלות המחייה כל-כך גבוהה זו בעיה אמיתית. בברלין השוליים האמנותיים רחבים בהרבה יותר מול עלות מחייה נמוכה יותר, וזה מאפשר לעסוק ביצירה ולא בהישרדות קיומית".

אשבל: "לומר שבברלין אני יכול לעשות אמנות לא מתפשרת שלא יכולתי ליצור בארץ זו שטות גמורה. אני לא מאמין בגבולות כאלה. כל דבר אפשר ליצור בכל מקום, השאלה היא איך מתקיימים מזה. מעבר לזה, יש כרגע בברלין כור היתוך מאד מפרה. את Giant יצרתי במשותף עם אמנית בשם איזבל לואיס שהגיעה מניו יורק, וקורות החיים שלה זהות כמעט לחלוטין לאלו שלי".

גנתי: "יש המון מקומות להופיע בהם בברלין, כולם מסוקרנים לגבי העשייה של כולם, ובסופו של דבר נפגשים אחרי הופעות ומחליפים מחמאות ופרטים, ומפה לשם אתה מוצא את עצמך עובד על הפרויקט הבא מול מישהו שהיצירה שלו הדליקה אותך".

הזרות כזרז יצירתי

ניבה דלומי מציינת פן נוסף שתורם לעשייה האמנותית בעיר זרה. דלומי: "יש חשיבות גדולה לתחושת הזרות ולמה שהיא עושה לך כאמן. אני מאמינה שזה זרז מעצים ליצירתיות להיפרד אחת לכמה זמן מכל מה שנתפס בעיניך כמוכר ובטוח, מעל הכול - מקום ושפה".

ניל לוי: "אני חי באירופה כבר 12 שנה, ועברתי כמה ערים בגרמניה לפני שהשתקעתי בברלין, אז עבורי דווקא ביקור בארץ והעלאת עבודה חדשה בעברית היא הזרז אותו יוצרת תחושת הזרות. מצד שני, השייכות לישראל לא דועכת לעולם".

גנתי: "גם בפראג וגם בברלין ישראלים מגיעים לחיות לתקופה, ורוב הזמן מקטרים כמה רע להם בארץ. אני סולדת מזה. אין דבר פחות יצירתי מתלונות".

- עד כמה מרגישים בברלין את הנוכחות של מהגרים ישראלים?

אשבל: "זו עיר מאד קוסמופוליטית, מרגישים את כולם. אני יכול רק לומר שברגע שזה נהיה טרנד 'להיות אמן בברלין', קהילת היוצרים החיה שם את הדבר האמיתי מגיבה בספקנות גדולה. מטרנד לא עושים יצירה בעלת ערך ממשי".

- יהיו מי שיגידו: "הם אפילו לא חיים בארץ, מה הזכות שלהם למתוח ביקורת בהצגות שהם מעלים כאן"?

גולן: "אני זוכרת את עצמי שורצת במרכז לתיאטרון אחר בעכו מגיל 15, כך שעבורי להעלות מופע בעיר זה לחזור הביתה. אף אחד לא יגיד לי מה לומר, כי זו לא רק זכותי אלא חובתי כאמנית למתוח ביקורת על מה שקורה כאן".

דלומי: "העולם ממילא הופך לכפר גלובלי גדול, וגם אם מנסים להתעלם מהתהליך - לא יצליחו למנוע אותו. בסופו של דבר, לעיר שבה אתה בוחר לחיות פיזית כבר לא יהיה שום קשר לזהות וליצירה שלך. רק האמירה תישאר".

פסטיבל עכו יתקיים בין ה-1 ל-4 באוקטובר במתחם העיר העתיקה בעכו ובאולמות ברחבי העיר. פרטים מלאים באתר: www.accofestival.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות