130 טונות של פחמן דו-חמצני נשמעות כמו כמות נכבדה וכבדה מאוד של גז חממה, אבל זו בסך-הכול הכמות שמייצרת משפחה בדואית אחת שמתגוררת בנגב ומשתמשת בגנרטור דיזל. עם חשיבה יצירתית אפשר להפוך את הנתון הזה לנחלת העבר. איך? באמצעות "אשראי פחמני", מנגנון בינלאומי שמכיר בערך הכלכלי של הפחתת פליטות גזי חממה ומוכן לעשות שימוש בערך הזה לצורך מתן אשראי.
הקרדיט על יישום הרעיון בישראל מגיע לחברת אינטרדן ולשותפותיה ליוזמה קרן קורת ו"יוזמת האנרגיה הטובה".
בשבוע שעבר תיארנו כאן כיצד מתקשה ענף החשמל הסולארי לחדור לישראל, והצגנו את הפזורה הבדואית בנגב כאחת מבעלי פוטנציאל השוק הגדול ביותר, משום שאנשיה אינם מחוברים לרשת החשמל הארצית. העיקרון הכלכלי די פשוט: עלות הדיזל של הגנרטורים גבוהה כיום בהרבה מעלות החשמל הסולארי, כך שרכישת המערכת הופכת למשתלמת כלכלית עבור הבדואים.
הבעיה היא שמערכת כזו דורשת השקעה ראשונית גדולה ומקובל לרכוש את המערכות האלה באמצעות הלוואה בנקאית. לתושבי היישובים הלא מוכרים אין חשבון בנק וכתובת קבועה, וזה הפך את ההלוואה הבנקאית הדרושה לבלתי אפשרית.
הפתרון המימוני שגיבשו אינטרדן ושותפיה היה הקמת קרן הלוואות קטנות (מיקרו פייננס) שתתבסס על הערך הכלכלי של הפחתת פליטות הפחמן הדו-חמצני כתוצאה מהמעבר מסולר לאנרגיה סולארית. מנגנון האשראי הפחמני תמחר את העלות הזו בלא פחות מ-1,000 דולר לחודש, מה שאפשר לקרן לפרוס את החזר ההלוואות שהעניקה בהתבסס על מקור ההכנסה הזה.
מנכ"ל אינטרדן רון נזר אומר שהמנגנון מוכיח את עצמו בינתיים מעל ומעבר למצופה, ושיעורי הגבייה "עוברים את ה-100%", כלומר חלק מההלוואות מוחזרות לפני מועד פירעונן. המיזם הזה רשם בינתיים הישגים צנועים, אבל זוהי התחלה לא רעה. עכשיו צריך לקוות שמחירי הנפט יישארו גבוהים ויבטיחו שהחשמל הסולארי יישאר בגדר השקעה כלכלית נבונה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
