"חטופים" מכה שנית

"חטופים", עונה שנייה, יום ב' 22:00, ערוץ 2 קשת

שבועות ספורים בלבד אחרי הזכייה בפרס האמי היוקרתי לסדרת-האחות האמריקנית, תעלה הערב (ב') העונה השנייה של "חטופים" בישראל.

עודם חנוטים בטוקסידו ומסוחררים קלות מהניחוחות על השטיח האדום, יקוו יוצרי הסדרה וקברניטי קשת להישג דומה גם למקור הישראלי.

עוד מעט נגיע לפרק הראשון של העונה השנייה, אבל קודם עוד קצת על ההישג בהוליווד: מדובר, ללא ספק, במקבילה הטלוויזיונית למקבילה אולימפית, פרס שלא היה דומה לו בתולדות הטלוויזיה בישראל. אלא שכאן בדיוק מתחילה הבעיה שלי עם "חטופים", ולמען ההגינות עליי לציין כי לא רק כל הקולגות שלי, אלא גם כמעט כל מכריי, גמרו עליה את ההלל עוד בעונה הראשונה, כך שמה שאתם קוראים עכשיו הוא דעת המיעוט.

הנה בא הסיוט

אולי האמריקנים יכולים לעוף על סדרה רצופה פיגועים, שכול וייסורים. אולי במדינה שבה שכול הוא מה שעלול לקרות לשכן המפותח-פחות שלך (בטח אם אתה גר בהוליווד), ופיגוע הוא משהו אקזוטי שמתרחש פעם ב-10-15 שנה, אולי שם אפשר ליהנות מהתכנים של "חטופים". לי, כצופה ישראלי, זה קצת קשה.

קחו למשל את הפיגוע שמתרחש כ-5 דקות אחרי תחילת הפרק הראשון של העונה החדשה: מחבלים פורצים לבית-ספר ביום הראשון של הלימודים. בעוד ילדי הכיתה עסוקים, יחד עם הוריהם, בחוויה המתוקה של "שלום כיתה א'", מתרחש הסיוט (הרלוונטיות שלו לעלילה היא בכך שמבצע הטבח שנלכד בחיים, משוחרר מאוחר יותר במסגרת עסקת חילופיי השבויים): המורה החביבה נורית מטווח קצר, הילדים והוריהם נלקחים כבני-ערובה.

אולי יש מישהו שבשבילו זה בידור, המוח שלי דוחה את זה על הסף. את הסיוטים שלי אני רגיל לראות גם כך, במינון גבוה מדי, קורמים עור וגידים במהדורות החדשות, והתחושה היא מספיק מחורבנת גם בלי שאצטרך להיבהל מסיוט נוסף, מבוים בצורה ריאליסטית ומשוחק להפליא.

אז בהחלט, אם מה שראיתם בשירות הצבאי שלכם או במהדורות החדשות היומיות שלכם, לא מספיק לכם ואתם זקוקים למנה נוספת של אפוקליפסה עכשיו, בבחינת היום היה רע - ויהיה גם מחר, אתם מוזמנים לחבק בחום גם את העונה השנייה של "חטופים".