עם סגירת הגיליון: על העיתונים בישראל שנסגרו בעבר

"מעריב", שיחיה, לא לבד וכנראה שגם לא האחרון ■ לא מעט עיתונים ישראליים נסגרו בשנים האחרונות. הנה כמה מהם

סוף החדשות // 11.1993

את הקמת "חדשות" במארס 1984 על-ידי עמוס שוקן היו מי שייחסו לרצונו להראות לאביו, גרשום שוקן, ש"גם הוא יכול", אבל היה מאחוריו גם היגיון עסקי: לאפשר לרשת שוקן לנגוס בנתח הקוראים של עיתוני הערב. "חדשות" נכנס בסערה לשוק העיתונות ושינה אותו בצורה ניכרת. בעקבותיו הושם דגש על תמונות צבעוניות גדולות וכותרות קצרות, סגנון הכתיבה הפך לצעיר ומעודכן יותר, והעיתונאים עברו לחוזים אישיים. אבל מבחינה עסקית העיתון כשל, ונסגר פחות מעשור לאחר שהוקם.

עולם הולך ונעלם // 12.1993

"העולם הזה" נוסד ב-1937 (בשם "תשע בערב"), אך את עיקר השפעתו הוא רשם החל מ-1950, אז נרכש על-ידי אורי אבנרי ושלום כהן. סיסמתו הייתה "בלי מורא, בלי משוא פנים", והוא בלט בקו האנטי-ממסדי שלו. לצד עימותים עם הממסד הביטחוני, התאפיין העיתון - שזכה לתפוצה נרחבת - גם בקו עריכתי סנסציוני שכלל פרסום תמונות עירום. בסוף שנות השמונים הגיע העיתון לפשיטת רגל ונמכר לאיש העסקים אריה גנגר, שמכר אותו בהמשך לקבוצת מוניטין. באחרית ימיו שמו שונה ל"שישי" והוא צורף ל"גלובס", עד שנסגר לבסוף.

נפל על המשמר // 3.1995

ביטאונה של תנועת השומר הצעיר הוקם ב-1943. במהלך השנים צמחו בו עיתונאים רבים שעד היום הם מהמשפיעים ביותר בתחום, וביניהם אמנון אברמוביץ', סבר פלוצקר ומוטי גילת. גם יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', החלה בו את דרכה העיתונאית. היחלשותה של התנועה הפוליטית עליה נשען העיתון, יחד עם ירידת קרנם של העיתונים המפלגתיים, קירבו את "על המשמר" לסוף דרכו. לאחר שגם קיבוצי השומר הצעיר לא חויבו עוד לרכוש אותו, ותפוצתו הידרדרה עוד, הוחלט להפסיק את הוצאתו לאור.

אין דבר // 5.1996

העיתון שנוסד על-ידי ברל כצנלסון ב-1925 נחשב בעשורים הראשונים לקיומו לכלי תקשורת רב השפעה, בהיותו ביטאונה של הנהגת היישוב ומפלגת מפא"י. במהלך השנים התפרסמו בו "הטור השביעי" של אלתרמן, המדור הסאטירי" דבר אחר" (שעבר בהמשך ל"ידיעות אחרונות"), ועיתונאים כנחום ברנע ואמנון דנקנר החלו בו את דרכם. לאחר המהפך ב-1977, נחלש גם העיתון. בסוף ימיו, בניסיון להצילו, שונה שמו ל"דבר ראשון", אך גם הניסיון הזה כשל.

טלגרף קצר במיוחד // 5.1996

מה קורה כשהקונצרן הגדול במשק מחליט שהוא צריך עיתון כדי לשרת אג'נדות אישיות ועסקיות? ב-1993, כשני עשורים לפני הסיבוב של אי.די.בי ב"מעריב", החליטו ראשי קונצרן כלל, אהרון דברת ז"ל ויצחק שרם, להקים עיתון כלכלי שיתחרה ב"גלובס", שהעסיק אז את העיתונאי יואב יצחק, שנוא נפשם. 3 חודשים לאחר הקמת ה"טלגרף" הונפק העיתון בוול סטריט לפי שווי של 17 מיליון דולר, ובשיאו הועסקו בו למעלה מ-100 עיתונאים. אך הקוראים לא היו שותפים להתלהבות של שוק ההון, והעיתון נסגר לאחר ש"שרף" כ-20 מיליון דולר.

הצופה שהורדם // 12.2008

ביטאונה של תנועת המזרחי שהוקם על-ידי הרב מאיר בר-אילן ב-1937 נותר בשנות ה-90 העיתון המפלגתי היחידי הפעיל בשפה העברית, למעט העיתונים החרדיים. ב-2003 מכרה אותו המפד"ל לשלמה בן-צבי ורון לאודר, וב-2007 הוא מוזג לתוך העיתון "מקור ראשון", אף הוא בבעלות בן-צבי, והמשיך להופיע כמוסף בסופי השבוע. בסוף 2008 נסגר גם המוסף השבועי ו"הצופה" הגיע לסוף דרכו.

הרייטינג דועך // 9.2011

מגזין הבידור "רייטינג" נוסד על-ידי יובל נתן, בשנת 1999, ונועד להיות אנטיתזה למגזין הבידור היחיד שפעל אז, "פנאי פלוס", ובמובנים רבים הצליח בכך. העיתון התאפיין בגישה ביקורתית ונשכנית, גידל שורת כותבים צעירים שחלקם הפכו לדמויות בולטות בשדה התקשורתי, ובשנותיו הראשונות היה רווחי. לאחר כ-6 שנים הוא עבר לבעלות מלאה של "מעריב", וכמו שאר מפעלות העיתון, גם הוא סבל מקיצוצים חוזרים ונשנים. בחודשיו האחרונים הוא צורף לעיתון סוף השבוע, ולאחר תקופה קצרה נסגר.