תמ"א 38: "תוכנית לא שוויונית שמפלה את הפריפריה"

נשיא התאחדות בוני הארץ, נסים בובליל: "תמ"א 38 היא תוכנית שמתאימה רק לאזורי הביקוש והיא מחזקת בעיקר את מדינת תל-אביב. מדובר בתוכנית לא שוויונית שמפלה את תושבי הפריפריה לעומת תושבי המרכז"

"תמ"א 38 היא תוכנית שמתאימה רק לאזורי הביקוש והיא מחזקת בעיקר את מדינת תל-אביב. מדובר בתוכנית לא שוויונית שמפלה את תושבי הפריפריה לעומת תושבי המרכז ויש למצוא מודל כלכלי שיפתור את הבעיות של חיזוק המבנים גם באזורים מרוחקים. היכולת להתמודד עם איום רעידת האדמה אינה יכולה להיות מפלה והיא מחייבת התערבות של הרגולציה אל מול כוחות השוק".

את הדברים הללו אומר היום (א') נשיא התאחדות בוני הארץ, נסים בובליל, על רקע תחילתו של תרגיל העורף הלאומי 'נקודת מפנה 6', במסגרתו ידמו מערכת הביטחון וגופי ההצלה תרחיש של רעידת אדמה חזקה בישראל.

כזכור, תוכנית המתאר הארצית מספר 38 נועדה לחזק בנייני מגורים ישנים בפני רעיות אדמה. התוכנית, שאושרה בממשלה כבר לפני למעלה משבע שנים, טרם הצליחה לתפוס תאוצה ועד היום חוזקו בפועל רק מעט בנייני מגורים. כדי להתמודד עם המציאות בשטח ולנסות ולתת דחיפה לביצוע הפרויקטים אושרו כבר שלושה תיקונים לתוכנית המקורית אולם גם היום קיימים עדיין חסמים לא מעטים ליישומה. אחת הבעיות המרכזיות של התוכנית, שבסיסה הוא חיזוק שייעשה על ידי קבלנים בתמורה לקבלת זכויות נוספות לבניית דירות ומכירתן בשוק החופשי, היא חוסר היתכנותה הכלכלית מחוץ לאזור המרכז.

"תיקון 3 לתוכנית תמ"א 38 יכול היה להוות מנוף לחיזוק המבנים אולם אנו רואים מספר חסמים" מוסיף ומסביר בובליל, "ראשית, הצעתה של ההתאחדות בוני הארץ לניוד זכויות בניה בין ערים טרם התקבלה. הצענו לממשלה שקבלנים יוכלו לחזק גן ילדים בבית שאן תמורת זכויות בניה בפתח תקוה או ברמת גן. בצורה זו התוכנית תהפוך ליותר שוויונית ותאפשר לממשלה לפעול על פי סדרי עדיפויות לחיזוק בהתאם למבנים ולערים אותם יש לחזק".

בובליל גם מתייחס לנקודה נוספת המעכבת את יישום חיזוק המבנים ותוקף את הרשויות המקומיות: "הרשויות המקומיות הפכו חסם בקידום חיזוק המבנים. זה בא לידי ביטוי בתופעה של הקמת חברות עירוניות שמקימות הרשויות והן 'מלאימות' את הפרויקטים ומונעות את הפעילות של הקבלנים והיזמים בשוק. תופעה זו יוצרת ריכוזיות ונגועה בניגוד אינטרסים מובנה שכן הגוף שלכאורה יוזם את הפרויקט הוא זה שגם מאשר אותו והופך להיות גוף בעל אינטרסים כלכליים. כלומר הרשויות רואות בתמ"א 38 מנוף כלכלי ובאמצעות החברות העירוניות הן גורפות רווחים על בסיס הזכויות שניתנו לדיירים שזקוקים לחיזוק מיידי. הרשויות גם מעמיסות על הפרויקטים דרישות תכנוניות ורגולטוריות רבות שאינן ברות ביצוע כמו יצירת מקומות חניה באזור בנוי שמונעות את קידומם של חלק גדול מהפרויקטים. לדעתי נושא זה מחייב התערבות של הרגולטור או של הממונה על ההגבלים העסקיים".

חשוב לציין שכל רשות מקומית מתייחסת בצורה שונה לקידום פרויקטים במסגרת תמ"א 38 בתחומן. בעוד עיריות מסוימות, כמו רמת גן למשל, נחשבות למקלות בתחום עיריות אחרות מקשות על התנהלות היזמים והקבלנים בנושא. ראייה לכך היא כמות הפרויקטים שיוצאים לדרך בערים מסויימות לעומת קיפאון ביישום חיזוק המבנים בעיריות אחרות.

בובליל מסכם את דבריו ואומר כי על המדינה להגביר את מעורבותה בתחום: "תמ"א 38 מייצגת אינטרס לאומי מהותי ויש לפקח על קצב ואופן התנהלות הרשויות בנושא זה. על המדינה לפרסם מדדי התקדמות של תמ"א 38 הן בהיבט הכמותי והן בפיזור הגאוגרפי".