הרפתנים זועמים: "אנחנו לא נושכים, עד שמנסים לפגוע בנו"

לרפתני המושבים נמאס: שנה לאחר חוק החלב נחת על ראשם מתווה לוקר, שמשמעותו פשוטה: לגדול או לחדול ■ זו "זריית חול" כי המחיר לצרכן לא ירד

בימים האחרונים לרפתנים אין שום חשק לצחוק. הסיבה לכך היא "מתווה לוקר" - על-שם מנכ"ל משרד ראש הממשלה - שעבר בשבוע שעבר בממשלה ושעניינו הוזלת מחירי החלב; הוזלה שתושג באמצעות הפחתה הדרגתית של המחיר שבו מוכרים הרפתנים את החלב למחלבות, מה שמכונה מחיר המטרה. "מתווה לוקר זה אונס קבוצתי", אומר ורפל שנשמע כעת הרבה פחות משועשע.

מחיר המטרה עומד כיום על 2.34 שקלים לליטר חלב (כולל 5 אגורות היטל למועצה), וההפחתה הצפויה תסתכם ב-25 אגורות בתוך 4 שנים, שכוללות הפחתה פורמלית של 11 אגורות, בתוספת התייעלות של 2% מדי שנה שדורשים מהרפתות.

מאחורי מילת הקסם "התייעלות" עומדת החלטה שייאלצו לקבל רפתות משפחתיות קטנות, בסדר גודל של כ-400 אלף ליטרים חלב בשנה: אם לגדול או לחדול. מי שיחליט לחסל את הרפת יקבל מהמדינה פיצוי בדמות של 2.8 שקלים על כל ליטר חלב ממכסת החלב שלו, והמשמעות המעשית היא פיצוי של 2-1 מיליון שקלים לרפת. מי שיחליט להגדיל יצטרך להשקיע כסף שאין לו.

"האוזניים שלי שורפות מרוב טלפונים שאני מקבל מרפתנים", אומר אלון קמה, רפתן של 900 אלף ליטרים בשנה, ממושב אביגדור, המחזיק בעשרות רפתות גם במזרח אירופה ובמזרח הרחוק. "הסיפורים מסמרי שיער. מה רוצים מאנשים בני שישים שרפת זה מה שהם יודעים לעשות כל חייהם? שיהיו עכשיו נהגי מוניות?".

- אבל נותנים פיצוי.

"עכשיו בואי תראי מה קורה: הם רוצים לתת את הפיצוי ומבטיחים פטור ממס למי שישקיע באפיקים פנסיוניים. כלומר, אתם רוצים שאקח ואשקיע בקרנות פנסיה כדי שאחר כך יעשו לי תספורת. אני רוצה לעשות עם הכסף הזה מערכת סולארית. אבל שם אני לא מקבל פטור ממס".

ביום ראשון השבוע כבר יצאו הרפתנים לרחוב וקיימו הפגנה מול משרד ראש הממשלה. "אנחנו נלחמים על הבית", מבהיר קמה, "את לא תוציאי מושבניק לרחוב אם הוא לא מרגיש מאוים, ולנו נמאס שמאיימים עלינו. גמרנו עם זה. אם נתקפל כאן, בעוד כמה שנים יבואו עם גזירה חדשה. עשו מאיתנו זבל".

"אנחנו כמו בעלי החיים שלנו", מוסיף הרפתן ורפל. "אנחנו אוכלי עשב, לא נושכים, עד שמנסים לפגוע בנו. קראתי בסוף השבוע על ערבי שניסה לשחוט פרה. היא השתוללה והרגה אותו. צריך לזכור גם את זה".

הממשלה לא עומדת במילה

מתווה לוקר נחשב עדין יחסית למתווה של ועדת קדמי, בראשות מנכ"ל משרד התמ"ת, שרצתה לפתוח את שוק החלב ליבוא מסיבי. אבל את מרבית הרפתנים זה לא מנחם. המתווה, לשיטתם, מציב לפניהם שוקת שבורה: אם יחסלו, ברמה הפרקטית יגדעו את מקור פרנסתם; ברמה הרגשית, ייעקרו ממרכז חייהם. לעומת זאת, אם יחליטו לגדול, יידרשו להשקיע סכומי כסף משמעותיים ברפת כדי להעלות את תפוקתה. רבים מהם עוד לא סיימו להחזיר את ההשקעות הקודמות, שנדרשו מהם בעקבות רפורמת החלב, לפני מספר שנים.

מעבר לכך, הם לא סומכים על הממשלה: רק לפני שנה נחקק חוק החלב, שהסדיר את היחסים בין כל הגורמים בענף, ונקבע בו מחיר מטרה שהיה אמור לעמוד על תלו. והנה, במחי מתווה אחד, מחיר המטרה העתידי מטלטל. "ברגע שהממשלה לא עמדה פעם אחת במילה שלה, ופגעה במחיר המטרה, מי יודע למה לצפות מחר?", אומרים הרפתנים.

"אני רוצה לגדול, אני רוצה שילדיי ייקחו את הרפת", אומר עוזי דובלין, 55, רפתן מרמת צבי, אב לשישה, שהוריו הקימו את הרפת לפני למעלה משישים שנה, "אבל כדי לגדול אני צריך להשקיע חצי מיליון שקל, והאמת, אני חושש לעשות את זה. אני חושש להתחייב, כי שמו אותנו על הכוונת".

- מה תעשה?

"אני אובד עצות. כלכלית, זה צעד בלתי הגיוני. אם הייתי הולך עם הנתונים לכלכלן הוא היה אומר לי שאני משוגע להמשיך. אבל להיות בעל רפת זה סנטימנטלי: אני יודע מי הפרה הראשונה ומי השנייה, וכמה שנים הוריי נתנו לכל פרה ופרה, איזה חבלי לידה הם עברו".

ארנון אשרי, 55, מכפר ויתקין, אב לארבעה, מחזיק רפת המפיקה 630 אלף ליטרים בשנה. לפרות שלו הוא קורא בשמות של מילים עוקבות בשירים - זו הסיבה שלפעמים אפשר למצוא אצלו פרה העונה לשם מילות היחס "לפני" או "את", או שם הכולל את ו"ו החיבור. הלוגו של הרפת שלו הוא ציור של יצור כלאיים: ראש של פרה וגוף של דבורה - ארץ זבת חלב ודבש או לא? "בפרה יש משהו עוצמתי, היא מדיטציה מהלכת", מתפייט אשרי. "יש בה מוצקות ועוצמה, ומצד שני עדינות ורגישות".

- אפשר להתפרנס מזה יפה?

"יש פה משכורת ממוצעת. אבל אני לא מפרנס יחיד. אם הייתי לבד, אין מצב. אנחנו לא נוסעים לחו"ל בכל שנה, וכל ההשקעות שאני עושה זה מההכנסה שלי".

השנה עוד נאלץ לספוג קנס של 42 אלף שקלים, כי חרג ממכסת הייצור המותרת. וכעת, הוא אומר, הפגיעה העתידית במחיר המטרה תפגע בשכר שלו. חד וחלק. "יש העדפה ברורה לטייקונים בישראל", הוא נחרץ. "יש פה כמה משפחות ששולטות וכל השאר אוכלות את החרא".

- בוא נצא מהסיסמאות.

"יש כאן עניין עקרוני: מחיר המטרה נקבע בחוק החלב, שחוקק לפני שנה. אם עכשיו באים ומשנים את מחיר המטרה, מי לידי יתקע שיעמדו בזה? יש רפתנים עם חובות למרכזי מזון. כמה עוד אפשר לחלוב את ה'פרה' הזו?".

"הכול זריית חול"

לשמשון תנחלסון, 60, ממושב אלי עד שברמת הגולן, יש רפת בינונית, ואף שהיא רחוקה אך במעט מהגודל המאפשר זכות קיום לפי מתווה לוקר - 700 אלף ליטרים - תנחלסון אינו מתכוון לגדול; הוא בקושי עומד בהלוואות שלקח כדי להרחיב את הרפת שלו בזמנו, בהיקף של מיליון שקלים. "אני ממחזר התחייבויות שלקחתי לפני שש שנים, ואני לא עומד גם בזה", הוא מבהיר. "אין לי תאילנדי, אני עובד עם ישראלי, ואני לא יכול לשלם לו יותר משכר מינימום".

הרפת שלו, כך תנחלסון, מקיימת אותו בכבוד מאז 1985. אבל הוא מרגיש שתש כוחו. "אני חי ברמת הגולן, קילומטר וחצי מהגבול עם סוריה. בכל כמה שנים יש תקנות חדשות שכופים עלינו תחת הכותרת 'התייעלות'. לפני כמה חודשים הורידו לנו את מחיר המטרה, כי מחירי התשומות ירדו. עכשיו כשמחירי התשומות עלו, אנחנו צריכים לספוג את זה. למרות זאת, מחיר החלב לצרכן לא ירד, מה שמראה שאין קשר בין מחיר המטרה למחיר לצרכן. זה הכול זריית חול".

- מה אתה מתכוון לעשות?

"לחסל. אם אני אגדל, ארוויח מה שאני מרוויח כיום, אז בשביל מה לי להשקיע? חוץ מזה, מי שלא עומד במילה שלו בפעם הראשונה, לא יעמוד בה גם בפעם השנייה. אני לא מתכוון עכשיו שיתחילו למרוח אותי. לא עשיתי כלום לאף אחד: נלחמתי ביום כיפור כדי שתהיה מדינה. הם עם הציונות המזויפת, אולי סוחרים טובים, אבל לא מבינים מה זה מבנה של משק משפחתי. את הסבא שלי שהיה רצוען בליטא, שמו מול התעלה וירו בו. אנחנו חשבנו שאנחנו יכולים להקים מדינה שיש בה קצת חקלאות, אבל טעינו. מסתבר שכולנו חוזרים להיות סוחרים. הכול עניין של מספרים".

- מה תעשה עם הפיצוי?

"אחסל את החובות שלי. בניתי מערכת סולארית על הגג של הרפת, השקעתי, אני לא איזה מצ'וקמק. אני אכסה את המערכת הסולארית ואחיה מהחשמל. מס הכנסה ייקח לי 50%, אם לא יעלו את זה בדרך ל-60%. אני מקווה שעל האוויר לא ייקחו ממני כסף. מנסים לתת לנו את המכה הסופית, שלא נרים ראש, שלא ננשום. זה עצוב. אנחנו כבר אנשים גדולים, התרגלנו שממשיכים קדימה. אני לא אחד שיתאבד. אני אאסוף את עצמי, אבל חבל שבזבזתי שישים שנה".

"הכי טוב במצב הנוכחי"

התאחדות מגדלי הבקר אמורה להצביע ביום ראשון הקרוב על מתווה לוקר, וקשה לומר שיש תמימות דעים. ההתאחדות מייצגת הן את הקיבוצים והן את המושבים, וביניהם יש ניגוד עניינים: בעוד שההסכם יחסל את הרפתות המושביות הקטנות, הרי הוא יחזק את הקיבוציות, שיקבלו את מכסות החלב שיתפנו עם חיסולן של כמאתיים רפתות מושביות קטנות. גורמים בקרב המושבניקים מביעים תרעומת על כך שבמשא ומתן על המתווה, לא היה אף נציג למושבים. עם זאת, הם יודעים לספר שהקיבוצים הבטיחו כי אם המושבניקים כולם כאחד יתנגדו - הרי הם לא יתמכו בהסכם, מתוך סולידריות.

קשה היה למצוא השבוע את תומכי מתווה לוקר. מי שתומך - התחמק. מאיר צור, מזכיר תנועת המושבים, ומי שאמור להיות הנציג הכי אותנטי של הרפתנים המושבניקים, לא מחזיר צלצול. יעקב בכר, מנכ"ל התאחדות מגדלי הבקר, סירב לשתף פעולה ואמר לי ש"זה לא מתאים השבוע. אנחנו עוד צריכים להצביע על ההסכם ולא כולם מסכימים". הרפתן ישראל בלוך מנהלל, התומך בהסכם, לא הסכים לדבר.

איציק שניידר, מבית אלעזרי, המשמש כמנכ"ל ארגון מגדלי הצאן, היה בין היחידים שהסכימו להסביר למה מתווה לוקר טוב. "במצב שבו אנחנו נמצאים, זו האלטרנטיבה השפויה ביותר שניתן לבחור בה", הוא אומר. "כמי שמייצגים את המגדלים אנו צריכים לוודא שהם יישארו במסלול של גדילה. מבחינת אלה שיצטרכו לסגור, ההסכם מטפל בהם יפה מאוד. הממשלה שמה 200 מיליון שקלים כדי לתמוך ברפתנים שתרמו למדינה ולאפשר להם לפרוש בכבוד".

- הרפתנים לא רגועים כמוך.

"אני מכיר את ציבור הרפתנים שתמיד חושש משינויים, אך אני בטוח שהחשש מוגזם ורוב היצרנים הקטנים יישארו ויתייעלו. אני באמת חושב שהרפת היא הפנים היפות של המדינה. כל שר שיוצא לחו"ל, דבר ראשון שואלים אותו על חקלאות ועל הרפת. אנו מצפים שמעבר לזה נראה את זה גם במעשים, ונמשיך להיות חוד החנית של החקלאות".

גם אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, שהיה אחד משושביני המתווה, מצדד כי "במצב הנוכחי זה ההסדר הטוב האפשרי".

- למה?

"אובייקטיבית יש בעיה. מחיר המטרה יוצר פער בין גדולים לקטנים בעוד הממוצע המשוקלל יוצא יחסית גבוה. אין כמעט מדינה בעולם שיש לה כזה מבנה של משק החלב. ועדת קדמי הציעה להוריד את מחיר המטרה לגובה שלדעתם יהיה תחרותי. המשמעות הייתה שמתוך 800 רפתות, 600 היו מתרסקות. החלום הרטוב שלהם זה מה שקרה בענף הפטם, שם פתחו את הענף לתחרות, השתלטו אינטגרציות ענקיות ויש כאוס מוחלט. לכן כשהתחלנו לדבר עם לוקר הבהרנו שאם פותחים את זה ליבוא, מחסלים את הענף. במתווה הנוכחי אנו מאפשרים לרפתות הקטנות, שאין להן בן ממשיך, להיסגר בהסכמה. הם מקבלים בין 2-1.5 מיליון שקלים. הם לא משלמים על זה מס ויכולים לסגור בקרן פנסיה. זה מאפשר לאחרים להגדיל מכסה ולהגיע ל-700 אלף. זה לא יהיה בלי כאבים המהלך הזה, אך זה הגיוני. כל הכלכלנים אמרו שזה הסדר טוב וסביר בנתונים של מדינת ישראל".

"מחר אמכור חלב 'שחור'"

רוני מגרו, 50, אב לארבעה ממושב אחיסמך, גם הוא דור שני לרפת, מספר: "לפני מספר שנים הרפת הייתה כושלת, אך באמצעות ליווי ניהולי והלוואה של מאות אלפי שקלים, השתפר פלאים הפוטנציאל שלה". עכשיו הוא שוב מבולבל: "אין לי ברירה, אחרת לא יהיה לי ממה לפרנס את הילדים שלי".

- תוכל לקחת על עצמך עוד השקעה?

"הרבה יותר מורכב לסגור את הרפת. מי יחזיר לי את ה-400 אלף שקל שהשקעתי? לא היינו בחו"ל בחיים. אנחנו לא נוסעים לסופי שבוע".

- אתה מצטער על הדרך שבה בחרת?

"בכלל לא. קשה להסביר את זה, את העבודה עם בעלי החיים ואת העבודה באדמה. אנחנו אנשים חרוצים, נורמטיביים, משלמים בזמן. לא ביקשנו, לא בכינו, אבל אני רוצה להגיד לך, שהם יביאו אותי למצב שאני מחר אמכור חלב 'שחור', ואני לא היחיד. אני רוצה לראות את השופט שיגיד לי לא להביא פרנסה הביתה".

הכתבה המלאה - במגזין G

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988