דריסת רגל באסיה

כיל אינה יצרנית הדשנים היחידה שבה מחזיקה פוטאש . כאסטרטגיה, הענקית הקנדית רכשה במשך השנים מניות בחלק ממתחרותיה, ובהן יצרנית הדשנים הירדנית. אולם נראה כי כיל מהווה יותר מהחזקה פיננסית. השתלטות על כיל תחזק את פוטאש הקנדית בייחוד באסיה. לכיל מכירות גבוהות בהודו ובסין, בעיקר בזכות הקרבה הגיאוגרפית אליהן. לנוכח הריחוק הפיזי מאותן מדינות, אין לפוטאש דריסת רגל מהותית בהן, שכן היא פעילה בעיקר ביבשת אמריקה ואירופה. הודו וסין נחשבות לשווקים בצמיחה מהירה בעיקר בכל הקשור לביקושים.

יתרון משמעותי נוסף של כיל על פני מתחרותיה הוא ביעילות הייצור שלה. תהליכי הייצור בכיל נחשבים לפשוטים יותר לעומת חברות אשלג אחרות בעולם, בשל יתרונות ים המלח. בנוסף, כיל יכולה לאחסן לאורך זמן את המלאי בעלויות זולות בסדום, ונהנית מהטמפרטורה הגבוהה ומהיובש באזור. ואכן, בתקופות חלשות בשוק האשלג, ממשיכה כיל לייצר בתפוקות גבוהות ומאחסנת את עודפי הייצור. כך מגיעה החברה מוכנה וערוכה כשתקופת הגאות חוזרת.

היגיון כלכלי ועסקי מאחורי העסקה יש, אך לא סתם היא לא יצאה אל הפועל עד כה. מיזוג בין כיל ופוטאש צריך לעבור כמה משוכות רגולטוריות. אמנם באוצר נשמעים מרוצים מהעסקה, אבל ודאי נשמע גם קולות ולחצים לא להעביר משאב טבע יקר וחשוב כל כך לידיים זרות.

שליטה בכיל היא לא רק שליטה על משאבי טבע, אלא גם התמודדות מול רגולציה הולכת ומתהדקת. לכך יש להוסיף שכיל היא מוקד תעסוקה מרכזי בדרום. האם תאגיד אגרסיבי כמו פוטאש יצליח לנהל מערכת יחסים רגישה עם העובדים? העובדים בוודאי לא יישבו בחיבוק ידיים, וידאגו לזכויותיהם לפני העסקה.

סוגיה נוספת: ענף האשלג הוא מאוד ריכוזי, בשל מחסומי הכניסה הגבוהים לשוק זה. הוא כה ריכוזי, שיצרני האשלג הגדולים שולטים על המחירים באמצעות ויסות כמויות הייצור. האם מיזוג בין יצרנית האשלג הגדולה בעולם והחמישית יעבור את מבחן ההגבלים העסקיים? גם זה לא טריוויאלי בכלל. אז האם הפעם סוף סוף תגשים פוטאש חלום ישן ותשתלט על כיל? הדרך עדיין מאוד ארוכה.