לגלות פרטים חסויים על לקוח

מי שנוהג לצפות בסדרות מתח אמריקאיות, ודאי ראה לא פעם את הסצנה המוכרת שבה עורך הדין ולקוחו, המואשם בפלילים, מתלחשים בחדר המפגשים בכלא, והלקוח מגלה לעורך הדין שהוא אכן אשם, כשחיוך שחצני על פניו, ביודעו כי עורך הדין הוא הגורם היחיד שבפניו הוא יכול להתוודות, מבלי שיהיה בסכנת הרשעה.

האיסור המוטל על עורך הדין להעיד על דברים שאמר לו הלקוח נקרא "חיסיון עורך דין לקוח", והוא חל בכל מערכת יחסים בין עורך דין ללקוחו, לא רק אם הוא מואשם בעבירה פלילית. לכן גם בהליכי גירושים לקוחות מרגישים חופשיים לשתף את באי-כוחם במידע שאינם רוצים לחשוף בפני הצד השני, מתוך ידיעה כי המידע ישאר חתום בחדר בו נאמר.

כך סבר גם ד"ר ש.פ אשר ניהל הליכי גירושים מרעייתו, ד"ר ל.פ, לפני 7 שנים. בתחילת ההליכים בני הזוג לשעבר היו מיוצגים בידי עורכי דין שונים, אך ככל שהתקדמו ההליכים, והתברר כי פני הצדדים להסכם, הבעל נאות להפגש עם עורך הדין של האישה בעצמו, ובסופו של משא-ומתן שעורך הדין ניהל בין שני הצדדים, הם חתמו על הסכם גירושים.

לאחרונה פנה ד"ר ש.פ מחדש לבית המשפט לענייני משפחה, בתביעה לשינוי הסכם הגירושים בטענות שונות, ובמסגרת ההליכים אשתו לשעבר ביקשה לזמן את עורך דינה דאז לעדות באשר לנסיבות חתימת ההסכם.

ד"ר ש.פ התנגד לעדותו של עורך הדין, וגם עורך הדין עצמו הסתייג מן החובה לתת עדות בנושא, בטענה כי בעת המשא-ומתן עורך הדין, אשר קיים פגישות עם הבעל בנפרד, ייצג באופן מעשי גם את הבעל, ולפיכך הבעל זכאי ליהנות מחיסיון.

בית המשפט דחה את טענת ד"ר ש.פ וקבע כי עורך הדין יזומן לתת עדות. פסיקתו של בית המשפט מאירה שתי נקודות חשובות בכל הנוגע ליחסי עורך דין לקוח, שהלקוחות לא תמיד מודעים אליהן, וכתוצאה מכך שמים את מבטחם בחיסיון שאינו קיים.

ראשית, בית המשפט פסק כי לא ניתן לקבוע שעורך הדין של האישה ייצג גם את הבעל במהלך המשא-ומתן, או לחילופין רק ניהל משא-ומתן מולו כמי שמייצג את האישה. נושא זה מעלה את חשיבות הגדרת מערכת היחסים בין עורך הדין ללקוח באופן פורמלי.

כאשר אדם מתנהל מול עורך דין במסגרת משא-ומתן להסכם, עליו לברר באופן חד-משמעי עם עורך הדין באיזה כובע הוא פועל - כמגשר, כבורר, כעורך דין של הצד השני או כעורך הדין של שני הצדדים, ולהעלות זאת על הכתב. בהתאם לתפקיד משתנים כללי האתיקה והחיסיון החלים על עורך הדין ביחס ללקוח.

נושא נוסף אשר עלה בפסק הדין, וחשוב להיות ער אליו, הוא היעדרו של חיסיון בין צדדים המיוצגים בידי עורך דין משותף. במקרה בו עורך דין אחד מייצג שני לקוחות, כל דבר שנאמר, נכתב או מוסכם בינם לבין בא-כוחם המשותף אינו חסוי האחד כלפי השני - גם אם נפגשו עם עורך הדין בנפרד ו"לכלכו" על הצד השני, מתוך אשליית הפרטיות שיצרה הפגישה הבלעדית.

מקרה נוסף שבמסגרתו הלקוח לא יוכל ליהנות מחיסיון קיים במסגרת התייעצות עם עורך דין באשר לעבירה פלילית חמורה שהלקוח מתכוון לבצע בעתיד. עורך דין אשר נוכח ברמת ודאות גבוהה כי לקוח עומד לבצע עבירה - חייב לדווח על כך למשטרה, לאחר שהזהיר את הלקוח מפני המשמעות של מעשיו. מאחר שניתנה אזהרה ללקוח, הוא יודע שאם יבצע את העבירה לא יוכל להנות עוד מהחיסיון, ולכן החיסיון מוסר.

סיטואציה שבה הלקוח לא יודע מראש שהחיסיון עליו בנה עלול להיות מוסר נוצרת כאשר לאחר תום ההליכים פורץ סכסוך בין עורך הדין ללקוח, בדרך-כלל סביב מחלוקות כספיות באשר לתשלום שכר-הטרחה.

במסגרת ההליך המשפטי בין עורך הדין ללקוח, רשאי עורך הדין לגלות פרטים חסויים מההליך המשפטי שניהל באמצעותו הלקוח בעבר, אך זאת רק ככל שפרטים אלה נחוצים לעורך הדין לביסוס עמדתו בנוגע לסכסוך הכספי הנוכחי.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".