רפי פרסקי מכין אוכל מיליון דולר במסעדת דים סאם

רפי פרסקי שומע את ניל יאנג. בועז כהן מ-fm88 מספר שיאנג מוציא תקליט חדש עם ה"קרייזי הורס" הנצחיים שלו. עוד תקליט. בן 67 האיש. מאיפה יש לו כוח להוציא כל-כך הרבה תקליטים.

אחר כך הוא משמיע את דייוויד בואי. נדמה לי שפרסקי מזמזם איתו לרגע.

ג'טרו טול אמרו פעם שהם: Too old for rock'n'roll and too young too die.

מצד שני היה זה הרי ניל יאנג עצמו שאמר פעם: Rock'n'roll will never die.

רפי פרסקי עוד לא זקן מדי בשביל רוק'נ'רול. ליד יאנג הוא ילד.

אבל בכל זאת, כנראה, שפרסקי - אחד מזמרי הרוק הכי מקוריים, סימפטיים וגם, מה לעשות, מפוספסים שהצמיחה הסצנה כאן - ספר יותר מדי פעמים עד עשר ושום דבר לא קרה.

נדמה לי שזה הרגע להפסיק עם קלישאות הרוק הלעוסות ולספר את הסיפור.

לפני כמה שבועות פתח רפי פרסקי מסעדת דים-סאם.

בעצם קצת מצחיק לכנות את החור הקטן ששכר פרסקי בפאתי שכונת פלורנטין בשם מסעדה. כוך או חמארה יתאימו יותר. הבעיה היחידה היא שאין כאן בירה, ענייני רישיון פרוזאיים, ולכן זו לא חמארה.

ארבעה שולחנות עגולים קטנים ומשומשים כפי הנראה, עשרה כיסאות, שתי מנורות יפניות, אחד פסל חתול מוזהב מנופף לשלום בידו ואחד ברוס לי בשחור לבן ענק על הקיר. זה הכול.

אה, כן, אחד רפי פרסקי עומד במטבח ומכין לך דים-סאם.

עכשיו נסו לדמיין את עצמכם אוכלים דים-סאם אצל ניל יאנג.

פרסקי עושה הכול לבד במסעדונת המקסימה שלו, מקום שהיה ראוי לתשומת לב גם לו היה עומד בו אדם אלמוני לגמרי, ולו רק בגלל צניעותו המופלגת ושובת הלב, צניעות שמזכירה מאד את דמותו הרוק'נ'רולית של פרסקי עצמו.

הוא מבשל, מגיש וכנראה גם שוטף את הכלים לבדו. שום דמות אחרת לא נראתה במסעדה בצהרי היום שבם ביקרתי בה. אולי בערב יש לו עזרה. לא שאלתי.

פרסקי עוד מופיע מדי פעם, כך אני מניח ומקווה, למרות שבטח קשה לו להתחיל עכשיו הופעה לפני 23:00 בלילה בהתחשב בעובדה שהמסעדה פתוחה עד 22:00.

אבל כל יום, חוץ משבת, מחצות היום ובטח קצת קודם, הוא עומד כאן ומכין דים-סאם.

את אמנות הכופתאה הסינית הזו למד פרסקי בסין עצמה שבה טייל.

ארבעה שיעורים, הוא מודה בחיוך, לקח לו לתפוס את טכניקת הבצק הלא ממש פשוטה של הדים-סאם. אותו בצק שכפי שיודע כל מי שאכל פעם דים-סאם, הוא אבן הנגף המרכזית בדרך למנה טובה. כנראה שפרסקי הוא תלמיד טוב. הבצק שלו הוא אחד הטובים שמישהו הכין כאן אי פעם, אם לא למעלה מזה. אוורירי, קליל, נעים למגע בחיך. נהדר.

נגיעות קטנות בלב

ביום שבו הגעתי היו במצאי ארבעה סוגי דים-סאם. שלושה מתוך החמישה הקבועים ועוד אחד מיוחד של ברווז. הזמנתי את כולם. חוץ מהברווז, הגיעו גם דים-סאם של בשר מאודה, צמחוני וצמחוני מבצק אורז וטפיוקה. כולם, גם הבשריים, הכילו תועפות של ירקות כמו כרוב, פטריות, בצל ירוק, גזר, ג'ינג'ר ועוד. כולם היו מצוינים. אם יכולה הייתה להיות לי טענה אחת, ואין לי כי ויתרתי עליה, הרי הייתה זו בוודאי ששתי כופתאות הבשר, זו של הבקר וזו של הברווז, לא היו בשריות כל-כך בטעמן.

אבל הבצק שבה את ליבי והירקות הרגיעו את קיבתי כך שוויתרתי בחפץ לב על הטענה הזו. הדים-סאם הוגשו על ערמת חסה חתוכה לרצועות, בצלחת לבנה רגילה עם סכין ומזלג שהונחו בכוס יחד עם המפיות. פרסקי מוותר על גינוני הצ'ופ סטיקס, ואת כלי האידוי מהבמבוק הוא שומר למטבח עצמו. לצד הדים-סאם, הוא מגיש רוטב צ'ילי חריף (אבל במתינות) ורוטב מוזר של ואסבי וטחינה שהמציא בעצמו. ובקבוק סויה קטן. זהו. לקינוח טעמתי פודינג טפיוקה בחלב קוקוס ווניל עם אגס מבושל. לפרסקי לא הייתה שום בעיה להודות שלא הכין אותו בעצמו. בעתיד אולי יביא לכאן גם דים-סאם של שרימפס. ויאטנמי. קפוא. שוב, לא הייתה לו בעיה להודות שאין לו כוח להתעסק בעצמו עם פירות הים. מה שהוא עושה בעצמו עם הדים-סאם שהוא מגיש בינתיים כבר מזכה אותו בתעודת הוקרה כחסיד אומות עולם הדים-הסאם.

דים סאם 33, זהו שמו של המקום, שוכן באחת הפינות היותר נידחות של שוק לוינסקי, מוקף בחנויות בגדים סיטונאיות. גם מי שמכיר טוב את השוק, אני למשל, לא בטוח שאי פעם עבר כאן. כולי תקווה שהמיקום הנידח לא ינצח את המקום המקסים הזה.

פירוש המילים דים-סאם בסינית הוא "נגיעות קטנות בלב". כמו במוזיקה המיוחדת שלו, גם בדים סאם מצליח פרסקי לגעת בלב.

יאללה פרסקי, אם לא מיליון דולר, לפחות פרנסה טובה. אמן, כן יהי רצון.

דים-סאם 33: רחוב מזרחי 33 (פינת וולפסון) תל-אביב. 054-2019792. א'-ו' 12:30-22:00

מחירים:

שלושה דים-סאם - 33 שקל

דים-סאם ברווז - 16 שקל

קינוח טפיוקה - 16 שקל