נאוה בן-אור סירבה לפסול עצמה מלדון בתביעה נגד קרן ירושלים

שופטת המחוזי בירושלים, נאוה בן-אור, הודתה כי היא חברה קרובה של עו"ד תמי בן-דוד, חברת הוועד המנהל של הקרן לירושלים, ואולם סירבה לפסול את עצמה מלדון בתביעה נגד הקרן, מאחר שבוועד המנהל יש 20 חברים

שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, נאוה בן-אור, מסרבת לפסול את עצמה מלדון בתביעה שהוגשה נגד הקרן לירושלים, וזאת על אף קשריה החבריים עם הנהלת הקרן, לרבות חברת הוועד המנהל של הקרן, עו"ד תמי בן-דוד.

אחת ממייסדות הקרן היא רות חשין, רעייתו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס מישאל חשין, ובהנהלת הקרן מכהן גם דוד ברודט, ואולם לטענתה של בן-אור - אין לה קשרי חברות כלל עם השניים הללו. זאת, בניגוד לטענת החברה התובעת, שביקשה את פסילתה של השופטת. בהנהלת הקרן מכהנת גם פרופ' רות גביזון, הנחשבת חברה קרובה של השופט בדימוס חשין.

השופטת בן-אור מונתה לבית המשפט המחוזי ב-2007, כ-3 שנים לאחר שפרשה מכהונתה בפרקליטות, שבה כיהנה 23 שנים והגיעה עד לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, בתקופת כהונתה של עדנה ארבל כפרקליטת המדינה.

בן-אור נחשבה לאשת-סודה של ארבל, ובזירה המשפטית הירושלמית היא נחשבת עד היום למקורבת מאוד לארבל, לשופט חשין ולנשיאת העליון בדימוס דורית ביניש, שאף שימשה המאמנת שלה בתקופת ההתמחות.

לאחר פרישתה מהפרקליטות נקלטה בן-אור לתקופת מה כעמיתה במכון הישראלי לדמוקרטיה וכמרצה באוניברסיטה העברית, תפקידים שעזבה עם מינויה לכס השיפוט.

פגישות קבועות בבית-קפה

בקשת הפסילה הוגשה לבן-אור במסגרת תביעה של חברת "ק.נ.ת. השקעות" נגד הקרן לירושלים, על סך 5.6 מיליון שקל, בנוגע לסכסוך שהתגלע ביניהן בנוגע לנכס נדל"ן, שהתובעת שכרה מהקרן בטיילת ארמון הנציב בירושלים.

לפי כתב התביעה, לאחר חתימת החוזה בין הצדדים התברר כי לא ניתן לעשות שימוש בנכס כמסעדה או כחנות, ולא ניתן לקבל היתר שימוש חורג לשם הפעלתו כאולם אירועים או כנסים. תיק התביעה קבוע להוכחות בפני השופטת בן-אור לינואר 2013.

לאחר הגשת התביעה ולאחר שהתיק הועבר לטיפולה של השופטת, גילה מנכ"ל החברה התובעת, יותם בר-חמא, כי בן-אור נוהגת להיפגש בקביעות עם חברתה, עו"ד בן-דוד, בבית-קפה הנמצא ליד ביתו, ברחוב הפלמ"ח בירושלים.

לדבריו, השופטת מקיימת קשרי חברות גם עם רות חשין ודוד ברודט, ואולם הוא אינו יכול להוכיח זאת. לדברי בר-חמא, "נמסר לו מידע מבוסס וחד-משמעי שבתקופה לאחר הגשת התביעה, בן-אור ובן-דוד ישבו מספר פעמים, בשעות הערב, לשיחות ממושכות בבית-הקפה".

"חשש כבד למשוא-פנים"

בן-אור סירבה כאמור לפסול את עצמה, אף שהודתה בקיום קשרי חברות עם בן-דוד, החברה בוועד המנהל של הקרן.

"אכן יש לי קשרי חברות טובים עם עו"ד בן-דוד", כתבה בהחלטתה שלא לפסול את עצמה,משלשום (א'), "אולם אין לי קשרי חברות עם גברת חשין ומר ברודט. אינני יכולה להוציא מכלל אפשרות שנודע לי אי-פעם מפיה של עו"ד בן-דוד כי היא חברת הוועד המנהל של הקרן, אולם עובדה זו לא הייתה כלל בתודעתי בעת שהוקצה התיק הנדון לטיפולי ובמהלך כל הדיונים שהתנהלו בו עד כה. רק בקשתה של התובעת לפסילתי הביאה למודעותי בפועל את העובדה הנדונה".

נציגי החברה התובעת טענו כי הקרן פועלת באמצעות האורגנים שלה, וחברי הוועד המנהל - ובן-דוד בתוכם - הם חלק מהאורגנים, ומכאן שבן-דוד מהווה למעשה חלק מהקרן, שהיא צד להליך המשפטי.

"המותב הנכבד איננו יכול להכריע בתיק נגד הקרן לירושלים, כאשר חברה של המותב יושבת בהנהלת הקרן ונפגשת עם המותב בפגישות חבריות פרטיות לאחר הגשת התביעה", נכתב בבקשת הפסלות, "דומה כי הדברים פשוטים ומובנים מאליהם. במשפט הישראלי לא ייתכן מצב שבו שופט ייפגש לפגישות פרטיות בארבע עיניים עם חבר הנהלה בבעל דין המצוי בהתדיינות מולו. זהו מקרה מובהק של חשש כבד ביותר למשוא-פנים".

מבחן השפעה על זכויות

נציגי הקרן התנגדו לבקשת הפסילה, בנימוק כי בן-דוד היא רק אחת מ-20 חברי הוועד המנהל של הקרן, וכי היא עצמה אינה צד לתביעה ואינה מעורבת בה.

השופטת בן-אור הייתה שותפה לעמדה זו: "על-פי המבחן המהותי של השפעה על זכויות או על אינטרסים, עו"ד בן-דוד איננה מהווה צד להליך, וכך גם אין הקרבה שביני לבינה מהווה 'קירבה ממשית' במובן של חשש ממשי למשוא-פנים", כתבה. "אינני רואה כיצד חברותי עמה עשויה להשפיע על שיקול-דעתי, לא מבחינה סובייקטיבית ולא מבחינה אובייקטיבית, בעת שאדרש לבחינת טיב הסכם ההתקשרות ואופן עמידת הצדדים בו, עניינים הנוגעים לניהולה השוטף והיומיומי של הקרן".

על החלטת בן-אור שלא לפסול עצמה אפשר שיוגש ערעור ישירות לנשיא העליון, אשר גרוניס.

בשולי הדברים, יצוין כי הערת השופטת, על כך שרק בקשת הפסילה הביאה למודעותה את דבר כהונתה של בן-דוד בהנהלת הקרן, יוצרת קושי: אם עצם כהונתה בוועד המנהל היא חסרת חשיבות, כפי שבן-אור נימקה בהחלטתה, מדוע היה צורך להדגיש שהדבר לא היה בתודעת השופטת, כשקיבלה את התיק? ואם מדובר בנתון משמעותי, כיצד תוכל השופטת להמשיך ולדון בתיק ללא חשש ממשי למשוא-פנים, כעת כשהמידע הזה מצוי בתודעתה? (ת"א 23147/07/10)

עו"ד תמי בן-דוד: אשת-סודו של אולמרט

עו"ד תמי בן-דוד (62) נחשבת למקורבת במיוחד לכמה שחקנים מרכזיים בזירה העסקית, המשפטית והפוליטית. היא נחשבת לאשת-סודו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, ואף נחקרה באזהרה בזמנו על חלקה כביכול בפרשת מכירת גרעין השליטה בבנק לאומי, תיק שבסופו של דבר נסגר ביחס לכל המעורבים בו. בן-דוד שימשה, על-פי החשד, אשת קשר מטעם אולמרט לאיל הממון פרנק לואי, ששקל להתמודד במכרז.

לאורך השנים הקפידה בן-דוד שלא להיחשף לאור הזרקורים. היא משמשת יועצת בכירה במשרד עורכי הדין גרוס-קלינהנדלר-חודק ושות', שאותו הקים פרופ' יוסי גרוס, שבתו נשואה לבנו של אולמרט.

בן-דוד שימשה גם חברה בוועדת טירקל לבחינת מינויים בכירים בשירות הציבורי, הבוחנת את כשרות מינויים של הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה ובעלי תפקידים בכירים נוספים מבחינת טוהר המידות. בעבר שימשה בן-דוד גם יועצת משפטית במשרד האוצר, ולאחר מכן כיהנה כמנהלת רשות החברות הממשלתיות.