התקשורת ב"עמוד ענן": כך הפך רוני דניאל לכוכב בלתי מעורער

8 הימים שהם חברות החדשות השתלטו על המסך יצרו כמה אבני-דרך תקשורתיות ■ 71% ממשקי-הבית פתחו טלוויזיה מדי יום ב-20:00 ■ ניתוח מיוחד

ב-14 בנובמבר, אחרי שהתחדש ירי הרקטות לעבר ישראל, חוסל רמטכ"ל החמאס מוחמד ג'עברי. ב-8 ימי הלחימה שחלפו מאז, עד להפסקת האש שהוכרזה שלשום (ד'), נסחפה המדינה כולה למבצע "עמוד ענן".

בלי להתייחס להישגי צה"ל בקרב הזה, או ליתרון המדיני שהושג או לא, גם בתקופת לחימה זו מסך הטלוויזיה מילא תפקיד מכריע בהלך הרוח של הציבור המותקף.

אירועים חדשותיים לאומיים מתגלגלים כמו "עמוד ענן" מאפשרים לנו להביט בזכוכית מגדלת בעיתונות הטלוויזיונית, בשינויים שתוקפים אותה, בתחרות שעמה היא מתמודדת וגם בחוליים שהיא מתקשה להתנער מהם.

וכמו שאומרת הקלישאה - "תסתכלו עליהם ותראו אותנו", גם הפעם ניבט הציבור הישראלי מפניהם של הפרשנים והכתבים.

הנה כמה אבני-דרך שסימנה לעצמה הטלוויזיה הישראלית בלחימה הזו.

ואז הגיע פולי

טאלנטים חדשים נצצו באולפני החדשות בלחימה הזו: בחדשות 2 היה זה אל"מ ירון בר-דיין, בחדשות 10 אל"מ אלון גלרט, ובערוץ 1 אל"מ גילי שנהר. בעיני הצופים הם נטלו לעצמם את התפקיד המסורתי של דובר צה"ל, כפי שהונחל על-ידי נחמן שי המיתולוגי, והרגיעו את הצופים.

לעומתם, דובר צה"ל, תא"ל יואב (פולי) מרדכי, התיישב כהלכה בתפקיד דובר הצבא, כלומר הכוחות בשטח - הלוחמים ונטולי הרוך.

דובר צה"ל של "עמוד ענן" הוא גולנצ'יק עצבני שבא לתת עבודה ולהמשיך הלאה. גם ב"ארץ נהדרת" עלו במהירות על הניואנס הזה.

כשעלתה ביקורת על הטון, גם בעיתון זה, מרדכי כבר עשה שינוי קל בגישתו: הדיבור אולי נרגע מעט, אבל הידיים - הן עדיין אוחזות באבזם החגורה בזמן התדרוך.

רייטינג: 71% ממשקי-הבית צפו בטלוויזיה

אינטרנט או לא, ערוצי הברודקאסט הישראלים הוכיחו שוב את כוחם המדהים בלחימה הזו במסגרת מבצע "עמוד ענן", כשרק 29.4% מהישראלים במשקי-בית יהודיים בחרו לצפות בערוצי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין בימי הלחימה. בוועדה למדרוג ראו גידול משמעותי בסך הצפייה בזמן הלחימה, ולא רק בחדשות.

לדברי מנכ"לית הוועדה למדרוג, ד"ר יפעת בן-חי-שגב, רואים גידול משמעותי בשעות הבוקר, בעיקר כי אזרחים נשארו בבית, וכך גם בשעה 17:00 בערוצי הברודקאסט, שם החלה מדורת השבט ונכנסה לפעולה בתוכניות הפרה-פריים.

71.4% ממשקי-הבית היהודיים פתחו טלוויזיה בשעה 20:00 - נתון עצום, במיוחד לעומת 63.2% בשבוע שקדם למבצע.

30.3% ממשקי-הבית צפו בערוץ 2, לעומת נתון של 10.4% בערוץ 10 ו-5.6% בערוץ 1 - כמעט כמו בערוץ 9, שהכפיל את נתח הצפייה שלו בלחימה מנתח של 1.4% ל-3.2%.

רוני דניאל: הכוכב של המבצע

בעוד הציבור חלוק באשר למי יצא כשידו על העליונה בעימות הזה, יש תמימות-דעים באשר למנצח אחד מובהק - הפרשן הצבאי של חדשות 2, רוני דניאל.

כבר ברגעים הראשונים של נוכחותו הטלוויזיונית, דניאל הקפיד לדבר בקול שונה. כשכולם נחרדו מאזעקה ראשונה בתל-אביב, הוא זלזל בהיסטריה של עמיתיו; וכשכולם העלו את אפשרות הרגיעה, הפרשן הצבאי דרש "דאחיה" גם בעזה.

דניאל, האיש של צה"ל באולפני החדשות, אפילו לא טרח לתפוס מחסה בעת ירי טילים לעבר עמדות השידור שבהן הוצב, ושידר שהוא חסין ובלתי נגיע.

בעוד המבקרים ראו בו מי שחורג מגבולות הפרשנות ומדרבן בגלוי את מקבלי ההחלטות להעמקת התקיפה, העם בישראל נפול שדוד לרגליו והמליך אותו לדובר הרשמי של המערכה.

העובדה שהותקף בשידור על-ידי ח"כ אחמד טיבי, שקרא לו מחרחר מלחמה, רק חיזקה את הפיכתו לסמל הרשמי של "עמוד ענן".

"פתאום צילמתי בום"

עדות השטח של הציבור הרחב קיבלה אף היא תפנית בלחימה הזו. בעוד שבעבר זה הסתכם ב"הייתה אזעקה, ופתאום שמעתי בום" - היום זה כבר "שמעתי אזעקה, שלפתי את הסלולרי, צילמתי את כיפת ברזל מיירטת, פתאום שמעתי בום, ואז צילמתי את ענן העשן ושלחתי לטלוויזיה".

אל מערכות החדשות הגיעו ללא הרף עדויות מתועדות של זירת הקרב, שהייתה בעצם החצר האחורית של כל אחד מאיתנו. לרוב, צילומי האזרחים שודרו עוד לפני שהגיעו צוותי הטלוויזיה למקום.

הפסים הלבנים המרשימים שחצו את השמיים הפכו את הרשתות החברתיות להומות מפעילות של צלמים חובבים, והעמידו סימן שאלה גדול מול נחיצותו של הדיווח העיתונאי הממוסד.

המלחמה משודרת בחסות

על-פי הערכות, הפסדי 3 זכייני הטלוויזיה המסחרית בלחימה הזו עומדים על כ-50 מיליון שקל.

כולם דיברו על החשש מעימות עם איראן והשפעתו על שוק הפרסום, אבל איש לא ראה את העימות הזה מגיע, דווקא לפני מערכת בחירות, שגם לה מחיר שמשלמים ערוצי הטלוויזיה. הקמפיינים נעלמו, ברייק הפרסומות התרוקן, וההכנסות ירדו ב-20% לפחות.

ברשות השנייה כנראה יפצו על המחסור ויזכו על מחויבויות, כפי שהיה במערכות לחימה קודמות. שעת כושר אחרת לפיצוי היא בהסדר המוצע להצלת ערוץ 10, שנידון בימים אלה במשרד התקשורת.

וואלה, אנחנו לא לבד

כל מי שצופה בטלוויזיה ומכשיר סמארטפון בידו, יודע שלא אחת הוא מקבל התרעה מאחד האתרים המובילים על התרחשות, דקות ארוכות לפני שמדווחים עליה בחדשות.

"התחברו לשידור החי", אומר הטיזר שמגיע מוואלה, ynet או mako. ושם פועלות חברות חדשות, אמנם רחוקות במשאביהן מאלה של הערוצים הטלוויזיוניים, אבל כשכולם מחוברים להתרעות של פיקוד העורף ומצליחים להביא את אותם פוליטיקאים לאולפנים, זה לא אחת מספק.

ינון מגל בוואלה, יעקב אילון ב-mako והצוות הרחב של ynet עוד לא שינו משמעותית את הזירה התקשורתית בלחימה הזו, אבל הן הראו נוכחות אינטנסיבית ושינו לחלוטין את גבולות הגזרה.

איפה הנשים? הגברים מושלים בכיפה

השיח הביטחוני בישראל מדיר באחת את הנשים מאולפני החדשות. אמנם בעמדות הניצוח על הדיון אפשר היה למצוא את יונית לוי, דנה ויס וקרן מרציאנו בערוץ 2 או את תמר איש-שלום בערוץ 10, אבל בפאנלים ישבו גברים מכריסים ומקריחים (חוץ מאיתן בן-אליהו נטול הרבב, כמובן).

ארגוני הנשים והרשתות החברתיות זעמו - וכנראה בצדק - והזכירו לכולנו שהסוגיה רחבה הרבה יותר מאולפני הטלוויזיה.

צריך לזכור כי רק בשנים האחרונות הצבא החל לפתוח יותר ויותר תפקידים בכירים לנשים, ורק בעשור האחרון נשים שבו לתפקידי מפתח בניהול המדינה.

הגבר הישראלי מתקשה לשחרר את האחיזה מהגאיי מטוסי הקרב, ואולי הוא באמת זקוק לדחיפה מהתקשורת כדי לעשות זאת.

24/7: מלל אינסופי

איך להתמודד עם ירי טילים בלתי פוסק על ישראל? זו השאלה ששאלו את עצמן זכייני הטלוויזיה בשבוע וקצת האחרונים. האם לתת לציבור הפוגה עם "מאסטר שף"? האם לשבץ סאטירה שמאלנית שתעלה את חמתם של הצופים בממ"ד? ומה מחיר הפסקת השידור הרגיל: ירי לתל-אביב? הרוג?

ההחלטה הפשוטה ביותר הייתה להפקיד את השידור בידי חברות החדשות, ששידרו סביב השעון מהאולפנים ומהשטח. וכך נסחף הציבור למלל אינסופי, שעיקרו פרשנות ומיעוטו דיווח ישיר ומיידי מההתרחשות.

אל האולפן זרם כל קצין בדימוס, מהנדס בליסטי ופסיכולוג ילדים שהיה זמין לענות למפיקות. בין מצעד הקשקשת נראו, טרוטי-עיניים, הכתבים בשטח ששידרו תחת אש, ובהם תמיר סטיינמן ומשה נוסבאום, אלמוג בוקר ואור הלר, ויקו אטואן ויורם כהן - וכמובן המגישים המרכזיים שניצחו על כל ההמולה.

רייטינג
 רייטינג

צרו איתנו קשר *5988