הנקראות ביותר

נפרדים מהמחזאית והתסריטאית ענת גוב ז"ל

לאחר חמש שנים של מאבק במחלת הסרטן, התסריטאית והמחזאית ענת גוב הלכה אתמול לעולמה, כשהיא בגיל 59 ■ בראיון שהעניקה ל"גלובס", אמרה גוב: "המוות הוא אלמנט שקיים בכל המחזות שלי"

"התחלתי במוות ואני חוזרת אליו. המוות הוא אלמנט הקיים בכל היצירות שלי. במחזה 'חברות הכי טובות' הגיבורות דיברו הרבה על המוות, ובמחזה 'עקר בית' הגיבור מעמיד פני חולה סופני כדי לסחוט אהדה ממשפחתו. אני גם חושבת לכתוב ספר ילדים על המוות. לא משהו מקברי, אלא יותר עלילה שתאפשר להם להתמודד עם הדבר הזה ולהבין שהוא קיים".

דברים אלה אמרה המחזאית-תסריטאית ענת גוב ז"ל לפני כשנתיים וחצי בראיון שהעניקה לכותב שורות אלה, כמה חודשים לפני שהועלה על במת התיאטרון הקאמרי המחזה "סוף טוב", פרי עטה. וכך התייחסה גוב למחזה: "'סוף טוב' יעסוק, בין השאר, בשאלת כמות החיים מול איכות החיים. האם שווה להאריך חיים כשאתה גוסס ממחלה סופנית, או שעדיף לסיים אותם בכבוד. עם השאלה הזו אני מתמודדת מאז מות הוריי. פעם חשבתי שהתשובה ברורה: שאם אין מה לעשות, עדיף לסיים בכבוד וכמה שיותר מהר. באופן טבעי, כשזה מגיע לחיים הפרטיים שלך אתה רואה דברים אחרת. אני חושבת שזה נושא שייגע בהרבה אנשים".

גוב בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן, שבה נאבקה בחמש השנים האחרונות לחייה, בדרך היעילה ביותר שעמדה לרשותה: כישרון כתיבה עצום, הומור ציני, דעתנות נחרצת והאמונה בצורך לבטא אמת פנימית בכל רגע וללא מורא. אותו ראיון היה בדיעבד הראשון שבו התייחסה גוב ישירות להתמודדות עם מחלת הסרטן שבה חלתה לפני חמש שנים, ולדרך שבה מבטא המחזה "סוף טוב" את הדרך שבה אמור אדם לסיים את חייו: בכבוד ועל-פי בחירתו. גיבורת המחזה, שחקנית מפורסמת בשם טליה רוט (שאותה מגלמת ענת וקסמן), מגלה שלקתה בסרטן סופני והיא נזקקת לטיפולי כימותרפיה. ביקור במחלקה והיכרות עם חולות נוספות המתמודדות עם מצבן כל אחת בדרכה (את אחת מהן מגלמת כלת פרס ישראל זהרירה חריפאי, שגילתה בתחילת החזרות שחלתה בסרטן ולפני כמה ימים סיפרה בראיון טלוויזיוני על ההתמודדות עם המחלה), מוביל את טליה להחלטה להפסיק את הטיפולים ולסיים את חייה בתנאיה שלה. החלטה שענת גוב אימצה ועמדה בה עד יומה האחרון.

היא נפטרה אמש, בשנתה, בביתה ברמת השרון. זמן קצר אחרי שפורסם רשמית דבר מותה, שלושה שבועות לפני יום הולדתה ה-59, מילות ההספד הראשונות של רבים ממקורביה הביעו הערצה לדרך שבה בחרה.

"היא רצתה להחליט איך ייראה המוות שלה", אמרה ענת וסקמן, "לא הכרתי אדם כזה מעולם. היא הייתה האישה המצחיקה ביותר שהזדמן לי לפגוש. היא השאירה אחריה אנשים שלמדו להתמודד עם המוות. שראו אישה עושה את הלא ייאמן".

השחקן יוסי פולק, שכיכב במחזותיה המצליחים "עקר בית" ו"אוי אלוהים", הוסיף: "זה באמת הפסד גדול. עבדתי איתה בדיוק כשהתחילה את ההתמודדות עם המחלה והיא לא נתנה לזה מקום. לא הראתה כלום. כולם ידעו אבל אף אחד לא הרגיש. היא גיבורה גדולה". הבמאי עמרי ניצן, המנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי, שבו הועלו רוב המחזות פרי-עטה של גוב, מסר בתגובה: "הערצתי את כתיבתה כמחזאית ואותה כאישה נדירה, נדיבה, מקשיבה וחכמה. בשיא פריחתה האמנותית קולה נדם. היא משאירה חלל בלב ועל הבמה".

קריירה שפרחה במהירות מסחררת

ענת גוב נולדה בטבריה כענת מיבר, ושירתה בלהקת הנח"ל, אז גם פגשה בשנת 71' את בעלה לעתיד - גידי גוב. ניסיונה כשחקנית הסתיים, מיוזמתה, אחרי הצגה אחת בלבד. בראיון איתה על תקופת הלהקה היא אמרה: "הופעתי בהפקה של פשנל בשם 'אבא מצליח אבל עצבני' שהייתה, מבחינתי, חוויה איומה. הבנתי ששום דבר לא שווה את זה. ללהקה הצבאית נבחנתי כי אהבתי לשיר, אבל עקרונית יש בי ביישנות טבעית שאני חיה איתה בשלום. באירועים פומביים אני מעדיפה לשתוק. לומר שני משפטים במסיבת עיתונאים על המחזה הבא שלי זה משהו שהסכמתי לעשות רק אחרי שנעם סמל מנכ"ל הקאמרי הפעיל לחץ פיזי. לדבר מול יותר משני אנשים זה עבורי כמו להופיע מול קהל, כלומר חוויה שאני מעדיפה לוותר עליה".

בתחום הכתיבה, לעומת זאת, פרחה הקריירה של ענת גוב במהירות מסחררת. היא כתבה תסריטים לתוכנית המיתולוגית "זהו זה", לסדרה הקומית "כן, מה" ולתוכנית הראיונות "לילה גוב" (בשלושת הפרויקטים שיתפה פעולה עם בעלה גידי גוב). בשנת 93' עלה מחזה ראשון פרי עטה, "אהבת מוות", בתיאטרון החאן הירושלמי בבימויו של אלדד זיו וזכה לביקורות אוהדות ולהצלחה מינורית. שש שנים מאוחר יותר הגיעה התפנית הגדולה עם "חברות הכי טובות", שיתוף פעולה ראשון עם התיאטרון הקאמרי ועם הבמאית עדנה מזי"א - סופרת ומחזאית מצליחה בזכות עצמה, שביימה מאז בקביעות את כל מחזותיה של גוב והפכה לחברתה הקרובה ביותר. המחזה זכה להצלחה מסחררת, הועלה יותר מ-700 פעמים ועובד למיני סדרת טלוויזיה. בעקבותיו הגיעו "ליזיסטרטה 2000", "עקר בית", "אוי אלוהים" ו"משפחה חמה" (450 הצגות ועדיין מועלה), שביססו את מעמדה של ענת גוב כמחזאית המצליחה בישראל, מכונת להיטים והימור כלכלי בטוח.

בשיא הצלחתה, העריכו בשוק שגוב מקבלת כחצי מיליון שקל עבור כל מחזה פרי עטה. היא עצמה התייחסה למעמדה בהומור עצמי אופייני ואמרה: "הסכומים האמיתיים נמוכים בהרבה, אבל אני לא מתלוננת. בתקופה שבה מחזות שלי רצים והתמלוגים זורמים - זה בהחלט נוח כלכלית".

במקביל לפעילותה הפורה כמחזאית, טיפחה ענת גוב אג'נדה חברתית-פוליטית לא מתפשרת עם נטייה מובהקת לשמאל (למרות שבבחירות הקודמות תמכה בציפי ליבני, אז יו"ר מפלגת קדימה), שאותה לא היססה לבטא. בין השאר טענה שהחברה הישראלית העכשווית משלמת גם כיום על תוצאות מלחמת ששת הימים, והייתה מיוזמות אמנת כנרת השואפת ליצור מכנים משותפים בין שכבות שונות בציבור הישראלי, חילונים ודתיים כאחד. בניגוד לקונצנזוס שלו זכו יצירותיה הבימתיות, דעותיה עוררו לא פעם זעם רב. "ברור שאני מודעת לזה", אמרה בתגובה, "מה האופציה? לא לבטא את עצמי בכלל? שתי החלטות אישיות שעשיתי אחרי רצח רבין היו להתחיל לכתוב ולפעול חברתית, ואני לא מצטערת לרגע על הפעילות החברתית שלי".

העלאה מחודשת ל"חברות הכי טובות"

"סוף טוב", המחזה האישי והחשוף ביותר שלה, זיכה את ענת גוב בשנה שעברה בפרס ניסים אלוני למחזאות, ולפני כמה חודשים הוענק לה פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל-אביב. היא הובאה למנוחות היום (יום ב') בצהריים בבית העלמין מנוחה נכונה בכפר סבא בנוכחות מאות חברים ואמנים שהגיעו להיפרד ולנחם את בעלה גידי גוב ואת שלושת ילדיה - דניאל, יותם ורונה. לבקשתה, לא הוצב ארונה על במת התיאטרון הקאמרי ולא התקיים טקס אשכבה באולם שבו התענגו רבבות צופים מהמחזות פרי עטה. זאת בניגוד לטקסים דומים שאותם נוהגת קהילת התיאטרון המקומית לקיים ככבוד אחרון לבכיריה שהלכו לעולמם, האחרונה בהם השחקנית רוזינה קמבוס שנפטרה אף היא ממחלת הסרטן רק בשבוע שעבר.

באופן אירוני, בימים אלה החלו הכנות לעיבוד חדש ל"חברות הכי טובות", מחזה הפריצה של ענת גוב, המיועד לעלות בחודשים הקרובים כהפקה משותפת של תיאטראות הקאמרי ובית לסין. כמו כן לא ידוע האם "סוף טוב" אכן ייזכר כמחזה האחרון פרי עטה. על-פי עדות מקורביה, החלה גוב בחודשים האחרונים לחייה בגיבוש רעיון למחזה נוסף, אך לא ברור אם החלה בכתיבה והאם ניתן יהיה להשלים את היצירה. "מעולם לא הגדרתי חד-משמעית מחזות שלי כקומדיות", אמרה בסיכום אותו ראיון שהעניקה ל"גלובס", "את זה עושה מחלקת המנויים בתיאטרון, כי קהל צריך הגדרות מדויקות, אבל יוצא שהמחזות שלי מצחיקים אנשים. במהלך הכתיבה רק אני יודעת מה קורה, וכאשר מושלמת טיוטה ראשונה יש רשימה מצומצמת של מקורבים שיקראו: גידי, עדנה מזי"א ועמרי ניצן. מה שכן, אני יכולה לספר לאנשים מה הנושא הכללי ולבחון איך הם מגיבים. לרוב זה מבחן טוב".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות