מבקר המדינה היוצא, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, תכנן את הפרישה שלו בקפידה. הוא רצה להשאיר חותם, ולחצות את קו הסיום באותה דרך שבה ניהל את הקדנציה הסוערת שלו: כשהוא אקטואלי ורלבנטי מתמיד. ב-2012, שנת הפרישה שלו, הוא עשה הכול כדי שהחותם שלו לא ידהה והמורשת שלו תנחה את הבאים אחריו עוד שנים ארוכות, והוא כנראה גם הצליח. פרסום דוח אירועי השריפה בכרמל כעשרה ימים לפני פרישתו מהתפקיד, והגדרתו על-ידיו כ"דוח הקשה ביותר שהוצאתי אי-פעם", היו הדרן שיהדהד בתודעה הציבורית שנים רבות.
בדוח קיבע לינדנשטראוס את האני מאמין שלו: מבקר המדינה אינו צופה מן הצד, מתעד בדיעבד את האירועים המתרחשים, וממליץ כיצד לתקן. תפקידו הוא לגעת בעצבים הכי רגישים של המדינה כשהפצע עדיין פתוח, ולעצב סדרי שלטון מחדש. לא פחות. כך הוא ניסה לעשות כשטבע מונח חדש בדוח אסון הכרמל: "האחריות המיוחדת" החמקמקה, שהוטלה על שר האוצר שטייניץ ועל שר הפנים ישי. בניסיון אחרון לחנך את נבחרי הציבור שלנו, כתב לינדנשטראוס כי "אף אחד לא יכול להתחמק מאחריות".
ב-500 עמודים וכ-180 אלף מילים ניסח לינדנשטראוס כתב אישום חריף נגד כ-ו-ל-ם: הממשלה, השרים, מערך הכבאות, המשטרה, שב"ס ועוד. הדוח, שמתייחס לשריפה שהתרחשה כשנה וחצי קודם לכן, יצא בעיתוי תקשורתי מושלם וזיכה את לינדנשטראוס בכותרות ענק בכל כלי תקשורת אפשרי. בעיתוי לא פחות מושלם, שבוע קודם לכן, הוא פרסם את הדוח החריף בנוגע לכשלי משט המרמרה, שבו חשף תהליך קבלת החלטות לקוי של הדרג המדיני באשר להשתלטות צה"ל על הספינה, והצביע על האחראים המרכזיים לכשלים: ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק.
במהלך השנה לינדנשטראוס גם טפטף לציבור אמירות קצרות ולקוניות על הדוח החריף האחרון שהוא היה אמור לפרסם, על פרשת מסמך הרפז ועל סאגת "יחסינו לאן" של אהוד ברק ושל גבי אשכנזי. הרכילות הייתה עסיסית: ברק דיבר לא יפה לאשכנזי; אשכנזי לא שיתף את ברק במידע; והלאה רינונים. זה היה אמור להיות המסמך האחרון שיצא תחת ידיו, ואף חוקק חוק מיוחד בהליך חקיקה מזורז כדי לאפשר לו להשלים את הדוח במשך שלושה חודשים לאחר פרישתו, אבל המשימה לא הושלמה ואת הדוח הזה ישלים כבר מחליפו בתפקיד, השופט בדימוס יוסף שפירא (ראו מסגרת).
זה לא מוריד מהמורשת שמותיר אחריו לינדנשטראוס; מורשת של מבקר שגרם לנבחרי הציבור שלנו לקסוס ציפורניים בלחץ בכל פעם שדוח שלו עמד להתפרסם; אדם שחרף הביקורת שספג על האגו הגדול שלו, על רדיפת הפרסום ועל הפלישה שלו לתחומים לא לו, המשיך לפעול על-פי אותה הצהרה שהצהיר בהשבעתו שבע שנים קודם לכן: "אפעל למיגור השחיתות". בכל הדוחות שלו ניסה לינדנשטראוס להעביר מסר למקבלי ההחלטות, שלפיו סמכות אינה רק כיסא ולשכה נוחה, אלא גם אחריות כבדה.
מקורות השראה
כשהיית קטן, מה רצית להיות כשתהיה גדול?
"מאז שאני זוכר את עצמי ומאז שעמדתי על דעתי, תחום המשפט עניין אותי. זה התחום שאהבתי ועסקתי בו מילדות. כתלמיד תיכון, נהגתי ללכת ללא אישור המחנכת וההורים לבית משפט השלום בחיפה לצפות בדיונים. בימי הורים זה היה אחד הדברים שתמיד עלו. המורים היו מתלוננים שאני נמצא יותר בבתי המשפט מאשר בכיתה".
מה הייתה העבודה הראשונה שלך?
"הייתה בתקופת לימודי התואר הראשון במשפטים בירושלים. קיבלתי תפקיד ביצועי במועצת פועלי ירושלים, כממונה על קשרי עיתונות מטעם המועצה. זו למעשה הייתה ההסתדרות בירושלים, ואני שימשתי כדובר מועצת פועלי ירושלים, וכיהנתי גם כמנהל משפט החברים של ההסתדרות".
מי היה מודל החיקוי שלך?
"המודל שלי לחיקוי היה מאז ומתמיד נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ' אהרן ברק. ראיתי בו ואני רואה בו עדיין כגדול המשפטנים היהודים. כשהייתי מבקר המדינה הייתה לנו גם גישה משותפת שאמרה שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהמחנה יהיה טהור".
מי פתח לך את הדלת לעולם ביקורת המדינה?
"הכנסת פתחה לי את הדלת לעולם ביקורת המדינה. היא בחרה בי ברוב גדול מאוד, כאשר לא היה כלל מועמד נגדי. אבל העידוד המרכזי ללכת לכיוון היה שלי עצמי. כשהתפנה התפקיד של מבקר המדינה אמרתי לעצמי 'אני נשיא של בית המשפט המחוזי בחיפה, שהיה פעיל מאוד. יש לי 26 שופטים מאוד פעילים ועשיתי עבודה מאוד טובה עד כה. הגיע הזמן להתקדם, ואני מאוד מתאים לתפקיד'. אני מקווה שחברי הכנסת שמינו אותי לא התחרטו. כשהם בחרו בי האמירה הייתה שהם חשבו שהם קיבלו פודל, אבל בפועל הם קיבלו בול-טרייר".
מיהו איש השנה שלך ל-2012?
"בתחום הכלכלה פרופ' סטנלי פישר, שלפי דעתי אנחנו צריכים להודות על כך שהאיש הזה מסייע בניווט המדיניות הכלכלית של המדינה".
המבקר החברתי
האג'נדה של המבקר הנכנס יוסף שפירא
שלושה סיבובי הצבעה נדרשו לבחירתו של מבקר המדינה החדש, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים יוסף שפירא. הסיבה הייתה חששות בקרב גורמים שונים שמא הוא מקודם "מטעם" אלה המצפים למבקר נוח; אדם שיטשטש את עקבות הנעליים העמוקות שהותיר המבקר הקודם, מיכה לינדנשטראוס, שנתפס כ"לא נוח" למקבלי ההחלטות במדינה. פחות מחצי שנה חלפה מאז הושבע שפירא לתפקיד, וכבר עכשיו ברור שלא מדובר ב"יס מן". בחודשים שחלפו מאז נכנס שפירא לנעליו של לינדנשטראוס, נדמה כי הוא צועד במרץ בדרך שסלל קודמו, ובוחן אילו דרכים חדשות הוא עצמו יכול לסלול. במילים אחרות: שפירא מסתמן כמי שאינו מתכוון לעשות חשבון לפוליטיקה שהובילה למינויו, יהיה מעורב בחיי היומיום של הציבור במדינה, בזמן אמת ולא בדיעבד, וינסה להשפיע ולשנות.
בניגוד לקודמו, שפירא אינו מתמקד בשחיתות השלטונית, אלא בקריאה לצדק חברתי ולרווחה כלכלית. מאז כניסתו לתפקיד מנסה שפירא להרחיב את פעילות מוסד מבקר המדינה דווקא בנושאים שהעסיקו את יושבי האוהלים ברוטשילד ואת מעמד הביניים הנשחק; אלה הנוגעים לרווחתו הכלכלית של האזרח. במשרדו מתקיימות תדיר ישיבות הנוגעות לטיפול הרצוי בנושאים חברתיים-כלכליים, דוחותיו הראשונים עוסקים בנושאים הללו, והצהרותיו ומעשיו מחזקים את התחושה שמונה לנו מבקר חברתי.
חוות הדעת הראשונה שעליה חתם שפירא עסקה בפיקוח על מחירי המזון ועל מחירי מוצרי החלב, והיוותה את יריית הפתיחה לקדנציה החברתית המסתמנת. הפרסום, ערב ראש השנה - על רקע גלי ההתייקרות במחירי המזון ובכלל, ובייחוד על רקע המציאות העגומה של משפחות רבות בישראל שקורסות תחת נטל יוקר המחיה - שימש נורת אזהרה למקבלי ההחלטות מפני הבאות. מאוחר יותר, בהמשך לדוח, דרש שפירא משרי האוצר והחקלאות שלא לאשר העלאה נוספת במחירי מוצרי החלב המפוקחים, ובדרך העביר לממשלה מסר ברור: לא באתי כדי לחמם את הכיסא. אני כאן כדי לשנות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
