תפסתם חניית נכה, נהגתם מהר - מה זה אומר עליכם?

גברים ונשים לא נוהגים אותו הדבר, זה כבר ברור ■ אבל מתברר שמאחורי העובדה הזו יש תיאוריה פסיכולוגית עמוקה שמסבירה מה זה אומר עליך כשאתה חונה על המדרכה (מחפש תשומת-לב), תופס חניית נכים (רואה בעצמך נכה) ואיך זה שדווקא נהיגה מהירה נובעת מהפחד למות

יכול להיות שאתם נהגים נפלאים. אתם זהירים, נוהגים על-פי כל חוקי התנועה, מעולם לא עברתם את המהירות המותרת. מבחינתכם, להיכנס לאין כניסה ברוורס זו אפילו לא אופציה. אתם לא זוכרים אם בכלל חניתם במקום אסור, ואפילו אם היה ברשותכם האמר שחור ונוצץ, לא היה עולה בדעתכם להחנות אותו על המדרכה. אתם לא הבעיה. אתם, כבר אמרנו, בסדר. הצרה היא עם אלה שעבורם זה אנדרסטייטמנט להגיד שהחוק הוא בגדר המלצה. אצלם מתברר, ההתנהגות על הכביש היא ביטוי למשהו עמוק יותר. משהו פסיכולוגי.

ד"ר עמית פכלר, פסיכולוג קליני, נזהר מלהצהיר שגברים נוטים להסתכן על הכביש יותר מנשים. "את בדקת את זה מדעית?", הוא שואל אותי. אני חושבת שאחרים גילו שכן, אני זורקת.

- זה לא ברור שגברים מעורבים יותר מנשים בתאונות דרכים?

"גם יותר גברים נהרגים במלחמות", מגחך פכלר. "צריך לבדוק את זה באופן יחסי לכמות הנשים הנוהגות, אבל מה שכן, ניתן לאפיין את המקור להתנהגויות מסוימות על הכביש. יש דברים שאפשר לראות גם בלי בדיקה של ממש, כמו למשל שגברים מאותתים פחות".

- ומה זה מרמז?

"אולי אפשר להסיק מזה שהם לא רוצים להודיע על הכוונות שלהם. בנימה מבודחת משהו, אפשר להמשיל את זה לחשש מהתחייבות, או חשיפת רגשות. אצל נשים, זה אחרת. אישה מאותתת, מצהירה ומתריעה על כוונותיה הרציניות זמן רב מראש".

- אני מכירה, מאוד מקרוב, מישהי שמקפידה לאותת אפילו בחניון נטוש.

"בדיוק. אבל כל עניין המניע לאיתותים הוא לא ממש מדעי. להתנהגות על הכביש דווקא יש זווית פסיכולוגית מדעית, אבל תיזהרי מלקבוע שזה עניין גברי בהכרח".

גבר גבר נכנס ברוורס

עם כל הכבוד לקוריוזים אודות מלחמת המינים על הכביש, ד"ר פכלר תומך גם בגישה מדעית. "בנימה רצינית יותר, מה שמנחה את ההתנהגות היא נקודת השקפה אקזיסטנציאליסטית", הוא אומר וניגש לתיאוריות. "כלומר, השקפת העולם שגורסת שהמניע להתנהגות האנושית קשור ישירות לעובדה שכולנו נמות, ולרצון שלנו לברוח מההכרה בזה שזה סופי. אנחנו מודעים לזה כמובן, אבל נעשה הכל כדי להתכחש לזה, כי זו באסה רצינית".

- אכן באסה. אבל איך זה קשור לנהיגה פרועה?

"יש כמה דרכים להתמודד עם המוות. קשרים רומנטיים, לדוגמה, הם דרך להתמודד עם זה שיש לנו סוף, כי עדיף ונחמד לעבור את זה ביחד. גם לעשות אהבה זו דרך, כי זה סוג של ניצחון באמצעות יצירת המשכיות, שלא לדבר על האקסטזה במעשה שעוזרת להתגבר".

- כן, אבל דיברנו על נהיגה.

"אז זהו, שזה קשור להכל", מדגיש ד"ר פכלר. "אני באופן כללי דוגל בהשקפה שההתנהגות האנושית נגזרת מהרצון לברוח מהידיעה שנמות. חוקים, כללים ודרישות הממסד, כל אלה דברים שבלעדיהם תהיה אנרכיה ולא תהיה בטיחות. אבל, וזה אבל גדול, הם גם תזכורת לא נעימה למגבלה האוניברסלית של כולנו, ממנה לא ניתן לברוח. המוות. מה שהנפש עושה במקרים מסוימים, ובעקבותיה גם האדם, זה להפר את אותם החוקים. זה נובע מהקושי להשלים עם הידיעה הזו".

- זה הגיוני? אנשים מפרים את החוק בידיעה שדווקא זה עלול לגרום למוות?

"אדם אובדני יתייחס לנהיגה כאל סוג של ספורט אקסטרים. הוא יזגזג בין מכוניות כמו בסלאלום. זה יספק לו אדרנלין. זה יכול במקרים מסוימים לנבוע מפלרטוט עם המוות, וזה קורה לפעמים אצל אנשים שפגשו במהלך חייהם מוות של אדם קרוב".

- הדבר הזה נעשה במודע?

"זה מדלג בין המודע ללא מודע. אבל אם נחזור לחוקים, הפרת חוקים סדרתית נועדה לטשטש את החוק הסופי של כולנו. זה נותן תחושה שאם אני מעל החוק, אז אוכל להיות גם מעל החוק הסופי - המוות. לכולם אסור לחצות קו הפרדה, אבל אני יכול. זה הסבר מופשט וזה לא קורה במודע, אבל אני מניח שזה מה שקורה אצל עבריינים סדרתיים".

- אבל איך תסביר למשל משהו שלא צריך להיות סדרתי כדי לעשות אותו - כניסה ברוורס לרחוב שבו אין כניסה, למשל?

"נו, תסבירי לי את. למה עושים את זה?".

- אני מניחה שזה סוג של אגו. גבר גבר שיכול להיכנס ברוורס תוך עשר שניות.

"ונגיד שאף אחד לא רואה. אז למה? הרי אפשר להיכנס לרחוב ובביטחון אם רק נעשה סיבוב ושלוש-ארבע פניות".

- כן, אבל זה ייקח יותר זמן.

"בדיוק. ברוורס כביכול נחסוך זמן. הרי כבר אמרנו שהזמן שלנו מוגבל. למי שיחיה לנצח לא תהיה משמעות לזמן".

- אבל לפעמים אני ממהרת מסיבה אחרת. כי אני רוצה להספיק לראות מישהו שאני אוהבת למשל.

"הדבר היחיד בחיים שגורם לנו למהר, זו הידיעה שנמות. וכמעט כל עבירות התנועה נובעות מכך, מהצורך לחסוך זמן בגלל שהוא משאב יקר".

- גם חניה בחנית נכים?

"גם. הרי מי שחונה ככה, עושה את זה בגלל שהוא לא רוצה לבזבז זמן על מציאת חניה רחוקה יותר. אבל במקרה הזה יש תיאוריה נוספת. מי שתופס חניית נכים באופן סדרתי מזדהה לפעמים באופן לא מודע עם הנכה, כלומר הוא רואה בעצמו נכה".

שופוני על המדרכה

ד"ר פכלר מניח כי מעבר למהירות, עבירות תנועה יכולות במקרים מסוימים להעיד על תכונות אופי והתנהגויות. לדבריו, נשים שיוצאות לדייט יכולות ללמוד כמה דברים על בן זוגן הפוטנציאלי על-פי הדרך בה הוא נוהג ברכב. לטענתו, אי שמירת מרחק למשל, יכולה להעיד על קושי בהענקת "ספייס" וחוסר יכולת לכבד את קצב ההתקדמות של מי שאיתך. שלא לדבר על נהיגה אימפולסיבית ולא זהירה.

- יש כאלה שנוהגים כמו מטורפים כדי להרשים.

"אני לא מכיר נשים שנהיגה מסוכנת מרשימה אותן. זה לא חיזור. לחנות חניה חלקה, זה מרשים. לעצור במעבר חציה ולתת לילדים לעבור, זה מרשים. נכון שיש בזה משהו אקסטרימי, אבל זה לא אמור להרשים מישהי שמחפשת אב לילדיה. חיזור אגב, זה גם לקיחת אחריות. או לפגוע ברכב חונה ולהשאיר פתק עם הפרטים שלך. זה אגב, מוביל אותי לתאונת פגע וברח, שזו אחת העברות הכי גרועות שיש. במקרים שכאלה הבריחה היא לא מהעונש, אלא מעצם ביצוע העברה. העבריין מניח כי אם הוא לא ייקח אחריות ויודה, ייתכן שהמקרה לא באמת קרה".

- מה עם אלה שיש להם ג'יפ או האמר והם מחנים אותו דווקא על המדרכה?

"זה די ברור, לא? הם צריכים שיראו אותם. הם מניחים באופן לא מודע שאם לא יראו אותם, או יקנאו בהם, לא תהיה להם נוכחות וביטוי, ואחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות הפרעה לדרך. אצל טיפוסים כאלה במרבית המקרים, אין אפור. הכל שחור ולבן - הכל או כלום. וכמובן שגם כאן נכנס שיקול של חיסכון בזמן יקר של חיפוש חניה.

"תחשבי על החלומות שלנו", מסכם ד"ר פכלר. "הנהיגה היא אחת התמות החוזרות בחלומות. במקרים רבים המשמעות שלה היא מצב השליטה העצמית, השליטה בחיים והשליטה באחרים. זה מופיע גם בשפה, בביטויים כמו - בידיים של מי ההגה. נהיגה קשורה לשליטה. השאלה היא עד כמה אנחנו סומכים על מי שאוחז בהגה".