שר האוצר היהודי

מועמדו של נשיא ארה"ב ברק אובמה לשר האוצר, ג'ק לו, יהודי מפולפל שיודע לשחות באוקיינוס של תקציבים פדרליים כפי שתלמיד חכם שוחה בגמרא, הוא סמרטוט אדום בעיני השוורים מהימין הקיצוני של המפלגה הרפובליקנית.

אמנם אריק קנטור, מספר 2 במדרג הרפובליקני בבית-הנבחרים (ויהודי אף הוא), אמר ב-2011, כי "אף אחד לא היה מוכן ומעורה יותר במספרים (בדיוני התקציב בין הממשל לקונגרס) מאשר לו... והטון שלו היה תמיד מנומס ומביע כבוד"; אבל מאז זרמו מים רבים בפוטומאק, וכפי שאמר באחרונה אנליסט בוושינגטון, "חזרה לעבר באמריקה כמוה כביקור בארץ זרה".

היום, בינואר 2013, מינויו של לו, לשר האוצר הוא מינוי "דווקאי", כדברי כמה שדרנים מהימין, שהשתמשו קודם בתואר הזה (יחד עם מחוקקים רפובליקנים) לאפיון מינויו של צ'אק הייגל לשר ההגנה.

בדיוק כפי שבמינוי הייגל התעלם אובמה מקמפיין רעשני של תומכי ישראל (או תומכי מדיניות ממשלתה הנוכחית), שהגדירו את המועמד כעוין לישראל, אם לא כאנטישמי, גם במינוי של לו התעלם הנשיא מקמפיין רעשני עוד יותר של פלג מסיבת-התה, השליט דה-פקטו במפלגה הרפובליקנית, שמאיים לא להעלות את תקרת החוב הפדרלי בעוד כחודשיים, ולהכתים בכך את ארה"ב בסטיגמה נצחית של חדלות-פירעון, אם הבית הלבן יעמוד בסירובו לקצץ מאות מיליארדי דולרים מתקציבי רשת הביטחון החברתי.

לו - כך מראה הניסיון - יודע להתנהל במו"מ עם הקונגרס כפי שהקנאים החמומים ביותר של מסיבת-התה מתנהלים מול הבית הלבן. במילים אחרות: במינוי של לו, טכנוקרט ממשלתי עתיר ניסיון, מראה אובמה לרפובליקנים שגם הוא יודע לשחק את משחק ההליכה על סף התהום. הוא התקפל אמנם בסבב הקודם של המו"מ על העלאת התקרה, אך לא עוד. לדברי עוזר-לשעבר של אובמה, הפקדת משרד האוצר בידי לו (בכפוף לאישור הסנאט), היא הכרזה ברורה של הממשל: אובמה לא ימלא יותר את תפקיד 'הבחור הטוב'.

עוזר בכיר למחוקק על גבעת הקפיטול אמר לי: "ראה את לו כתשובה של אובמה למסיבת-התה, או, כפי שהיו אומרים בארצך: זו גרסת הבית הלבן ל'בעל-הבית השתגע'".

תיפול ממצוק חדלות הפירעון

לו אינו שד מקורנן, כמובן. לדברי אנשים שמכירים אותו הוא אדם צנוע ונעים-הליכות. אבל לא כך רואים אותו רפובליקנים. הסנאטור ג'ף סשנס, הרפובליקן הבכיר בוועדת התקציב בסנאט, הכריז בשבוע שעבר, כי לו פסול "לעולם" מלכהן כשר האוצר. לדבריו, "הצבעה בעדו תהיה הסכמה בשתיקה למדיניות של הולכת העם האמריקני שולל". קצפו של הסנאטור יצא על עדות של לו בוועדת התקציב, לפי כשנתיים, שבה הוא טען כי הצעת התקציב של הממשל לא תתרום להגדלת הגירעון.

הטענה החשובה ביותר של הרפובליקניים היא, כי לו פשוט אינו מעוניין לשמוע מה שיש להם לומר. אמנם מצחיק לשמוע זאת ממסיבת-התה, אך הטענה הרפובליקנית הסטנדרטית נגד לו עתה היא, שהוא תמיד אומר 'לא'. עוזר למחוקק רפובליקני אמר ל"פוליטיקו": לא חשוב מה שאתה מציע, לו תמיד יוצא מהעמדה, 'אני חייב להיות נגד'".

על רקע קריאתה של בעלת טור חשובה ב"וול סטריט ג'רנל", פגי נונאן, לרפובליקנים, ש"הגיע הזמן להיות פיראטים נטולי מורא, ולהסתער עם פגיון בין השיניים על ספינת האויב", נראה שאובמה החליט למנות פיראט משלו נגד לגיונות מסיבת-התה. לפי הערכות בושינגטון, מינוי לו לשר האוצר יקטין את הסיכויים למציאת הסדר להעלאת תקרת החוב.

אחרי ניצחונו בבחירות ועל רקע הצלילה של הרפובליקנים בסקרים, משוכנע הנשיא שהוא לא ימצמץ ראשון. אנשי מסיבת-התה אומרים שהם חסיני מצמוץ. במלחמה כמו במלחמה. הכסף החכם מהמר על כך, שבעימות הצפוי, בהיעדר מצמוץ, ארה"ב תיפול ממצוק חדלות הפירעון.