קפיטליזם חזירי נוסח בנט

אדם כל-כך אינטליגנטי מגונן בהתלהבות על מס כל-כך טיפש

עמדותיו המדיניות של יו"ר מפלגת "הבית היהודי" נפתלי בנט, שממוקם עמוק בצד הימני של המפה הפוליטית, הצליחו להסיט את תשומת-הלב מעמדותיו בתחום החברתי-כלכלי. מי שבכל זאת תהה על קנקנו של בנט וקרא, למשל, את התשובות שמסר השבוע ל"גלובס" על עמדותיו הכלכליות, גילה שבנט הכלכלי-חברתי הרבה יותר ימני מבנט המדיני-ביטחוני.

ובניסוח אחר: פטרונו לשעבר, רה"מ בנימין נתניהו, שיעניק לו כמה תיקים בכירים בקרוב, הוא קפיטליסט-מחמד ליד חובש הכיפה המחויך מרעננה. כמעט סוציאל-דמוקרט, שלא נדע.

הנה טעימה ראשונה מדבריו של בנט, לאחר שנשאל כיצד ינהג עם הבור התקציבי שנוצר: "לפני שמוסיפים תקציבים, יש לערוך רפורמה בצורת ההעסקה במגזר הציבורי, ולעבור מהעסקה קשיחה, שלא מתגמלת מצוינות ואינה מאפשרת גמישות בשכירת עובדים, להעסקה גמישה שתחדיר למערכת ערכים של מצוינות ואחריות".

רגע-רגע, האם בנט סבור באמת שרפורמה במגזר הציבורי יכולה להקטין את הגירעון? האם הוא לא יודע ששכרם של כ-40% מעובדי המגזר הזה הוא מתחת לשכר הממוצע? האם הוא לא יודע שעידוד מצוינות יצריך דווקא תוספת שכר ולא קיצוץ? או שמא בנט לא חושב שיש קשר בין תקציב המדינה לרפורמה במגזר הציבורי, והוא פשוט הולך אל המקום הפופוליסטי שמסית עובדים נגד עובדים אחרים.

ובכלל, מה זה "שכירת עובדים"? שוכרים מכונית, נפתלי, לא עובדים. והנה מה שהיה לבנט לומר על הרעיון להעלות את שכר המינימום : "הגדלת שכר המינימום היא צעד פופוליסטי, שמשפר מעט את רווחת חלק מהעובדים, אך מוציא חלק אחר ממעגל העבודה".

בניגוד לדברי בנט, מחקרים הוכיחו כי להעלאת שכר המינימום לא הייתה השפעה שלילית על שוק העבודה, למעט בענפים מסוימים כמו טקסטיל והלבשה, שממילא גוססים בארץ ונעלמו כמעט לחלוטין. למעשה, מאז שנת 2006 הועלה שכר המינימום פעמיים באופן משמעותי, אך המשק המשיך לצמוח, ושיעור האבטלה דווקא ירד.

כשבנט נשאל - האם יפעל להגבלת זכות השביתה; השיב: "על ארגוני העובדים להגן על זכויות העובדים החלשים. עם זאת, רבים מהם מטפחים זכויות-יתר לסקטורים שהביטחון התעסוקתי והתנאים שלהם טובים לאין ערוך מאלו של רוב הציבור. המציאות שבה ועדים גדולים גובים מהציבור עלויות עודפות של מיליארדים היא כשלעצמה חוסר צדק חברתי".

נו, מאיפה להתחיל. על ארגוני העובדים להגן על זכויות העובדים החלשים? תודה באמת. כלומר, לשיטתו של בנט, לארגוני עובדים יש זכות קיום רק בעולם של עובדים מסכנים ונרדפים. רק במקרה של המפעל לקופסאות שימורים בגליל שעוד רגע נסגר. לעובדי ההיי-טק, אלה שיכולים רק לחלום על האקזיט שהחבר בנט עשה, אין שום צורך בארגון עובדים.

ומה באשר לטענה השנייה? הארגונים דואגים לתנאים טובים לאין ערוך מאלה של רוב הציבור? אז יואיל "רוב הציבור" ויצטרף גם הוא לארגוני העובדים. על-פי בנט, אם הרוב דפוק, המיעוט שזוכה לתנאים ראויים ודאי אשם. הרי את הטיעון שלו הוא קינח עם המיליארדים שהוועדים הגדולים "גובים מהציבור". באמת בנט? מי אשם בעליית מחירי המים? עובדי מקורות, או עשרות תאגידי-מים מיותרים שהקימה הממשלה במטרה להפריט את משק המים, ובדרך "דחפה" גם מס-ערך-מוסף על המצרך הכי חיוני לאדם? ומי אשם בעליית מחירי החשמל? עובדי חברת החשמל, או השאננות של המדינה בכל הקשור לסוגיית הגז הטבעי והפיתוח של אנרגיה סולארית? הו, הפופוליזם.

עוד שאלו את בנט - מה דעתו על מע"מ דיפרנציאלי. כזה שיטיל מס נמוך על מוצרי מזון חיוניים, למשל, ומס גבוה יותר על מוצרי יוקרה. בנט השיב: "מערכת המע"מ נהנית מפשטות שמגינה עליה מפני בחישות ושינויים של בעלי עניין ואינטרס. שינוי שלה בכדי להקל על מצוקה ספציפית עשוי להתגלות כבכייה לדורות".

טוב, זה תמיד מדהים לראות אדם אינטליגנטי מגונן בהתלהבות על מס כל-כך טיפש, עיוור ומעוות. בנט צפוי להיות שותפם הטבעי של נתניהו ושל אביגדור ליברמן בממשלה הקרובה. המשמעות המדינית של החיבור הזה ברורה לכול, אולם ספק רב עד כמה הציבור, גם ציבור תומכיו, מבין את המשמעות החברתית-כלכלית. כשחרב הקיצוצים תונף מיד לאחר הבחירות, בנט יהיה שם לאחוז אותה היטב. או כמו שאומרים בבית היהודי: לחזק את נתניהו מימין.