בין ברן לבטר פלייס

איך מוודאים תשלום של לקוח, מה קורה כשיש ספק לגבי תשלום חוב הלקוח

בדוח הדירקטוריון של חברת ההנדסה ברן ברבעון השלישי של 2012, מוסגרה הפסקה הבאה: "אחת מחברות הבת של הקבוצה מבצעת מתחילת 2011, עבור חברת בטר פלייס ישראל, פרויקט להקמת תחנות ההחלפה של הסוללות למכוניות החשמליות של בטר פלייס. הפרויקט צפוי להסתיים עד סוף 2012.

כחלק מהסכמי ההתקשרות עם בטר פלייס, הוסכם כי סכום של 54 מיליון שקל, ששימש כחלק (כשליש) מעלויות פרויקט ההקמה הנזכר, ישולם לקבוצה כעבור כארבע שנים.

"הסכום, המוצג במאזן החברה במסגרת סעיף 'השקעות אחרות, הלוואה ויתרות חובה לזמן ארוך', הינו צמוד למדד ונושא ריבית, המשולמת (לצד הפרשי ההצמדה) בסוף כל רבעון. התשלומים בגין הפרשי ההצמדה והריבית התבצעו ומתבצעים בדייקנות ובמלואם, וכך גם התבצעו ומתבצעים עד כה (למעט סטיות בודדות קלות ביותר, המתרחשות במהלך פרויקטים ארוכי טווח והיקף) כל התשלומים במסגרת הסכם הביצוע", נכתב על ידי דירקטוריון ברן.

בהמשך, עדיין תחת הבלטה ממוסגרת, ניתנה התייחסות לאירועים האחרונים בבטר פלייס: "בשל סכום החוב מחד, ואירועים שדווחו בתקשורת בנוגע לחברה, לרבות החלפת (או פרישת) מנהלים בכירים בארגון וספקות לגבי עמידתה ביעדיה העסקיים מאידך, עוקבים דירקטוריון ברן והנהלתה מקרוב אחרי האירועים. בין השאר, נבחנים החובות בהתאם לתקנות, תוך התייחסות להתנהלות מערכת היחסים השוטפת שבין הצדדים, לרבות הדוחות הכספיים של החברה לישראל בכל הנוגע להשקעתה במיזם ולתוצאותיו הכספיות, התחייבותה להלוואות או גיוסים נוספים, התייחסות רואי החשבון המבקרים, ועוד. ככל שישתנה המצב, יבחנו אותו הנהלת החברה והדירקטוריון, יפעלו ויקבלו את ההחלטות הדרושות או המתאימות".

הפסקה הזו ממחישה את התנאי השני להכרה בהכנסה - החברה המוכרת צריכה ודאות לגבי תשלום הלקוח בגין העסקה. בטור הקודם הוצג כאן התנאי הבסיסי להכרה בהכנסה - שהחברה המוכרת העבירה את המוצר ללקוח או סיפקה לו את השירות, ושהלקוח אישר שהמוצר/שירות התקבל ועונה על דרישותיו. אבל התנאי הזה, חשוב והכרחי ככל שיהיה, עדיין לא מספיק כדי שחברה תוכר להכיר בהכנסה בתקופה מסוימת. קיימים תנאים נוספים לצורך הכרה בהכנסה מעסקה, שהעיקרי שבהם במילים חשבונאיות הוא "צפי שההטבות הכלכליות המיוחסות למכירה יזרמו לישות".

פתאום הלקוח לא יכול לשלם

ובמילים פשוטות - כדי להכיר בהכנסה צריך שתהיה סבירות שהתשלום הצפוי מן הלקוח לפירמה אכן ישולם; אחרת זאת לא הכנסה, זו מכירה ללא כיסוי שעדיין לא תתממש. ולמעשה, זאת עסקה שעלולה לא רק שלא להניב הכנסה אלא אף לגרום להפסד (ברגע שיש מכירה והמוצר/שירות עבר ללקוח, אשר אינו משלם, הרי שנוצר הפסד של עלות המוצר/השירות).

התנאי ליכולת/הוכחת תשלום צפוי מצד הלקוח, נראה על פניו פשוט ועם תשובה ברורה - כן; סביר שהלקוח ישלם את הסכום בגין העסקה, אחרת החברה לא הייתה מוכרת לו. אבל התיאוריה הפשוטה הזו הופכת למורכבת בעולם הדינמי - איך בכלל יודעים ומעריכים אם קיים צפי לתשלום חוב הלקוח, ומה עושים כשיש שינוי לרעה במצבו הפיננסי?

חברה יכולה להתקשר בעסקת מכירה עם לקוח ותיק שלכאורה אין סבירות שלא ישלם לה בגין הרכישה (לפחות לפי ההיסטוריה), ופתאום הלקוח נקלע למצוקה פיננסית והחוב בספק. כשהעסקה המתוארת הושלמה, נרשמה הכנסה בדוחות הכספיים, שכן מצב הלקוח לא ביטא אפשרות שלא ישלם (לפני שמצבו הורע ונוצר חשש לגבי תשלום החוב).

אבל, כאשר עולה החשש שהלקוח לא ישלם (מצבו הפיננסי הורע), החברה המוכרת צריכה לרשום בדוחות הכספיים שלה הפרשה בגין החוב האמור. כך היא עושה לגבי כל הלקוחות בכל תקופת חתך (סוף רבעון וסוף שנה), כך שלכל מועד החברה מנתחת את חוב הלקוחות ומחשבת את סך החובות המסופקים (הערכת כל החובות של הלקוחות שנמצאים בספק). השינוי בהפרשה הזו (מתקופה לתקופה) נרשם כהוצאה בדוח רווח והפסד (לרוב במסגרת הוצאות הנהלה וכלליות), ובמקביל יתרת הלקוחות קטנה. אם איכשהו (וזה נדיר יחסית) מיד אחרי העסקה מתברר שהלקוח עלול שלא לשלם את חובו, אזי כבר בשלב הראשון אין להכיר בעסקת המכירה (לרשום הכנסות).

"עוקבת מקרוב" אבל לא מפרישה

במקרה של ברן מדובר על המצב הסטנדרטי - היא מכרה לבטר פלייס באופן שוטף, קיבלה את המגיע לה באופן רגיל, וכנראה שלרגע לא העריכה כי משהו עלול להשתבש. ובצדק, אחרי הכול בטר פלייס גייסה סכומי עתק, הייתה לה תמיכה מבעלי מניות עם כיסים עמוקים והבטחות לתמיכה עתידית. אבל החברה נקלעה למשבר זהות - הרעיון של מכוניות חשמליות אולי ידידותי לסביבה, אבל לא לכיס של בעלי המניות.

אותם בעלי מניות, ובעיקר החברה לישראל, עדיין מחויבים לסטארט-אפ הזה, אבל לא כבעבר. הם רוצים מודל עסקי ברור, ומעוניינים לראות איך ההשקעה הגדולה בסופו של דבר מתורגמת לכסף. זמן החלומות נגמר - הגיע הזמן לביצועים. אבל הביצועים לא הגיעו.

על הרקע הזה התחוללה בשנה האחרונה מהפכה בחברה - שינוי בשדרת הניהול (שי אגסי, היזם והמוביל של החברה, עזב/הועזב), שינוי מבני, וחשיבה מחדש על מודל עסקי מתאים לתחום כלי הרכב החשמליים. כל זה נעשה תוך כדי הקטנת הפעילות ורישום הפסדים כבדים (שנוספו על הפסדי עתק בשנים האחרונות). ההתפתחויות הללו מערערות באופן מסוים על תשלום חובה של בטר פלייס לברן.

הנהלת ברן, כאמור בפתיח, מדגישה (וממסגרת) את הסוגיה בדוח הדירקטוריון, מצהירה שהיא בוחנת את העניין ומדווחת כי תמשיך לעקוב ולבחון את החוב (בהתאם לתקנות ולדרישות החשבונאיות), אך אין רמזים להפרשה בדוחות עצמם.