זה יעלה לנו גם בבריאות

הכנרת זכתה בתוספת מים נכבדת הודות לסופה הגדולה שפקדה אותנו בתחילת החודש; נחלי הצפון שוצפים, ומאגרי מי התהום מתמלאים. אבל מי שציפה ששפע המים הזה ימנע את העלייה המתוכננת במחירי המים לצרכנים, יתאכזב. גשמי הברכה ועליית מפלס הכנרת טובים למורל הלאומי ולמערכת האקולוגית של הכינרת, אבל הם לא משפיעים באופן משמעותי על מצב משק המים בישראל או על מחירם הסופי לצרכן.

הסיבה לכך היא שמחירי המים בישראל תלויים בעלות הפקת המים: עלות הטיפול בביוב, עלויות ההתפלה שהממשלה מחויבת להן, ועלויות תחזוקת ותפעול מערכות המים על-ידי עשרות תאגידי המים הפועלים בארץ.

לא צריך להיות נביא כדי לדעת שעלויות התחזוקה והתפעול של מערכות המים יילכו ויאמירו בעתיד - ביחס ישר לעליית מחירי האנרגיה ולשנים שחלפו מאז הנחת הצנרת הדולפת מתחת לכבישים.

המשמעות היא שגם נשלם יותר על המים בברז, וגם נמשיך להזרימם לאותה צנרת מיושנת שהוזנחה במשך שנים, וננסה לשמור עליהם בעזרת המתקנים והמערכות השייכים למאה הקודמת.

במצב כזה, אין פלא שתקלות כמו זו שאירעה בצפת - שם חוברה בטעות מכלית סולר למערכת המים העירונית - מתרחשות, ואין פלא שתאגידי המים נאבקים בעלויות תפעול ההולכות עולות בקצב מדאיג.

הפתרון למצב זה קיים וזמין, והוא אפילו ישראלי: מערכות לניהול חכם של רשת המים מתוצרת ישראלית הוטמעו כבר בתחומי ההשקיה החקלאית, הגינון העירוני וגם במשקי-בית פרטיים. הן דואגות לבקרה, לאיתור נזילות ודליפות, ולחיסכון שמקטין את החשבון לצרכן הסופי. ישנן גם מערכות שאמונות על בטיחות השימוש במים, שבעזרת חיישנים חכמים מוודאות שאיכותם נשמרת, ויודעות להתריע מבעוד מועד אם חל שינוי כלשהו במים.

כמה רשויות מקומיות ותאגידי המים כבר החלו לקדם את תשתיות המים העירוניות אל עבר העתיד, אך עדיין חלק לא קטן מהם נותר מאחור, ואינו שותף למהפכת הניהול החכם של רשתות המים. הסיבה לעיכוב נעוצה ברגולציה, שלא מצליחה להדביק את הקצב המהיר של ההתפתחות הטכנולוגית, אבל לא רק.

כדי להצטרף למהפכת הניהול החכם של רשתות המים דרושה ההבנה שבמאה ה-21 - כשרשת האינטרנט נמצאת בכל פינה, ורשתות החשמל והסלולר הופכות ליותר חכמות מיום ליום - גם רשת המים, החיונית כל-כך לקיומנו, חייבת להשתדרג. אם לא, נמשיך לסבול מאי-יעילות תפעולית שתגרום למים היקרים שלנו לרדת לטמיון ולמחירים גבוהים, שימשיכו להכביד על הכיס של הצרכן הסופי. בנוסף, נהיה חשופים לפגיעה באיכות מי השתייה שיכולה להסתיים במחדל בריאותי חמור.

להוזיל את החשבון הביתי

בירושלים, למשל, כבר פזורות יותר מ-25 תחנות ניטור, שכוללות עשרות חיישנים המבצעים בדיקות סביב השעון ומדווחות על איכות המים בזמן אמת. מנגד, בתל-אביב, עיר של מאות אלפי בתי-אב, לא קיימת אפילו תחנת ניטור אחת. אם חלילה יזדהמו מקורות המים המובילים לכרך הגדול, נדע זאת באיחור ניכר, וייתכן כי רק לאחר שיתרחש חלילה אסון בקנה-מידה לאומי.

יהיו מי שיטענו כי שדרוג כה דרמטי בתשתיות והטמעת מערכות מתקדמות כרוך בעלויות גבוהות שיגולגלו על הצרכנים. אלא שמערכות חכמות לניהול רשת המים ייעלו את תהליכי העבודה בתאגידים, יצמצמו התרעות-שווא על תקלות, ויפחיתו את השימוש באנרגיה ובכימיקלים.

התוצאה תהיה חיסכון שיאפשר לתאגידים לשפר את התשתית, ואף להוזיל את החשבון הביתי. הצרכן יקבל גם שקט נפשי בידיעה שהמים שהוא שותה תקינים, בטוחים וזמינים בכל עת - ויוכל להימנע מהוצאות מיותרות על בקבוקים ומתקני סינון.

בשורה התחתונה, לשתות מים מהברז תמיד יהיה זול יותר מרכישת בקבוקי מים או מתקן ביתי. מנגד, אם נמשיך להזניח את רשת המים ונתעלם מהעובדה שהעולם הולך למקום חכם ויעיל יותר, הצרכן ימשיך וישלם יותר על מי השתייה במקרה "הטוב" - ובבריאותו במקרה הרע.

* הכותב הוא יו"ר חברת טכנולוגיות המים הבינלאומית Whitewater ולשעבר הממונה על אגף התקציבים באוצר.