מילים ריקות מתוכן

לפני חצי שנה התפוצצה פרשת שוחט, שהביאה את בנק ישראל להקים את ועדת הבדיקה. בכירי מזרחי טפחות התייצבו בבנק ישראל, מסרו עדויות, בנק ישראל ערך דיונים, דוח ביניים נשלח לבנק, ואחריו הדוח הסופי: 19 עמודים של תיאור השתלשלות האירועים וביקורת של בנק ישראל כלפי גורמים שונים בנושאים שונים, אך המשותף לכל הביקורת הוא אחד - בבנק מזרחי טפחות הממשל התאגידי בעייתי.

ומה הלאה? זהו. בבנק ישראל לא הלכו עד הסוף, אלא הסתפקו בתיאור המצב ובנזיפות קלות: "התנהגות לא נכונה, חורגת מהמצופה, לא מילא תפקידו כראוי", נכתב בדוח. שום סנקציות או צעדים אופרטיביים כלפי אף אחד מבכירי הבנק.

אז נכון, יעקב פרי עזב את תפקיד היו"ר לטובת הפוליטיקה (הצטרף למפלגת יש עתיד ונכנס היום לתפקידו כח"כ), אבל מחליפו משה וידמן, הידוע כבעל אופי נוח וידידותי, לא צפוי ככל הנראה לבצע מהפכות או שינויים משמעותיים בהתנהלות הדירקטוריון, בוודאי לא מול אלי יונס הדומיננטי.

בתחילת דוח הביקורת מציינים בבנק ישראל כי הקמת הוועדה נעשתה בעקבות "מספר אינדיקציות שהצטברו בנוגע לממשל התאגידי של הבנק". בבנק המרכזי אולי חושבים שעצם פרסום הדוח בפומבי ירתיע את הדירקטורים, ויגרום להם לשפר את התנהלותם, אבל פרסום דוח לא יפתור כבמטה קסמים בעיות שקיימות כבר זמן רב. דרוש שינוי ב-DNA של דירקטוריון הבנק, והסתפקות בפרסום דוח ללא צעדים או דרישות מהבנק, ושבעוד כמה ימים כנראה כבר יישכח, אינה הפתרון. לכן לא נתפלא אם בעתיד נראה עוד פרשה נוספת בסדרת בעיות הממשל התאגידי של הבנק.

זאת ועוד, חשוב להזכיר כי מזרחי טפחות נמצא מבחינה עסקית במצב מצוין. הוא מציג את התשואה על ההון הגבוהה ביותר מבין הבנקים ונחשב לבנק היעיל ביותר. כך שלבעלי השליטה ממש אין מוטיבציה לשנות את המצב, ובטח שלא לפגוע במעמדו של יונס, שמבחינתם מביא להם קבלות. עם כל הכבוד לממשל תאגידי, את בעלי המניות מעניינות התוצאות הכספיות.

הכהונות הכפולות במזרחי ובקרסו

הפרשה המרכזית שבדק בנק ישראל בדוח היא כהונתם של אברהם (בייגה) שוחט ודב מישור בדירקטוריון הבנק, ובוועדות האשראי והביקורת, במקביל לכהונותיהם כדירקטורים בחברת הרכב קרסו. עוד כיהן בוועדות יוסי שחק, ששימש יועץ לקרסו.

הכהונה הכפולה גרמה לכך, שהשלושה לא יכלו להשתתף בדיונים הקשורים במתן אשראי לקרסו בשל פוטנציאל ניגוד העניינים. מכיוון שבוועדת האשראי יש רק 6 חברים, יציאתם של השלושה מהדיונים בנושא קרסו הביאה לכך שלא היה מניין חוקי לקיום דיון והצבעה, וסוכלה אפשרות לתת אשראי לחברה.

בעקבות זאת השלושה הודיעו בספטמבר 2011 כי הם מתפטרים מוועדת האשראי, אך לא מוועדת הביקורת. בפברואר 2012 צורפה סבינה בירן לדירקטוריון, וכחברה בוועדת האשראי והביקורת, וכך ניתן היה לאשר עסקאות גם ללא השלושה, אלא שאז הופר האיזון בין כמות הנציגים של בעלי השליטה בדירקטוריון (קבוצות עופר וורטהיים), והוחלט לאייש שוב את הוועדות.

נערכה הצבעה נוספת, ובירן לא נכללה בוועדת הביקורת כדי לא לפגוע באיזון. זו ההצבעה אשר לגביה בנק ישראל טען כי הדירקטוריון קיבל החלטה שלא לטובת הבנק, אלא מאינטרסים אחרים.

וכך חזר המצב לקדמותו. באפריל ובאוגוסט נערכו שתי ישיבות של ועדת הביקורת, שבהן הובא לאישור אשראי לקרסו, אבל לא ניתן היה לדון בבקשות בשל הרכב הוועדה. בעקבות שתי הישיבות האלה, החלה חליפת מכתבים בין יונס לשוחט ומישור, כאשר במכתב השני של יונס, הוא היה תוקפני ודרש מהם לבחור בין תפקידיהם בקרסו ובבנק, ולא להמתין למציאת פתרונות.

במקביל הודיע אייל עופר, מבעלי השליטה, לשוחט כי לא יתמוך בו לכהונה נוספת בבנק. בתחילה פורסם כי הדחת שוחט מהדירקטוריון נבעה מפרשת קרסו ומהיחסים הבעייתיים של שוחט עם יונס.

אלא שבהמשך התברר כי הסיבה לכך הייתה בכלל נושא אחר: עופר גילה כי שוחט לקח חלק במהלך שתכננו חלק מהדירקטורים, להדחת פרי מתפקיד היו"ר ומינוי שוחט במקומו. עופר כעס על הצעד, והודיע לשוחט שלא יתמוך בו לכהונה נוספת.