חוק רובין הוד

אשתקד דיברו על יציאת יוון וספרד מהגוש האירופי. כעת, כשיציאתן נראית פחות ממשית, אנגליה נכנסה לתפקיד ה"מועמדת לעזיבה". האנגלים היו תמיד חשדנים בנוגע לאיחוד האירופי. המדיניות האנגלית היא להיות באיחוד כדי להשפיע מבפנים, אבל ליהנות מהתוצאות בנפרד. כך, אנגליה בחרה להשתייך לגוש האירו כדי לייצא מוצרים למדינותיו ללא מכסים, אבל לא הצטרפה למדינות האירו, כדי להעניק יתרון ליצרנים שלה על פני היצרנים האירופים באמצעות שמירה על מדיניות נפרדת של ריבית ושער-חליפין.

כעת אנגליה חשה שהמשבר הכלכלי מקרב יותר את מדינות האירו, התקרבות שמדאיגה את האנגלים. בעבר הם יכלו לשסות את הצרפתים בגרמנים, הספרדים באיטלקים, ואת הבלגים בהולנדים, היום מתברר שצרפתים שפוגשים גרמנים ברחוב, לוחצים ידיים בחמימות והאנגלים נשארים בקור בחוץ.

כך הסכימו חברות הגוש האירופי לתת לבנק האירופי המרכזי סמכויות פיקוח על בנקים ומוסדות פיננסיים ביבשת. לאנגלים זו מכה כפולה. היות שהבנקים האנגליים משתמשים בליש"ט ולא באירו, הם לא ייהנו מיתרונות ההסכם, ומנגד יסבלו מפיקוח אירופי, דבר שיבטל יתרונות שיש לבנקים האנגליים, ויהפוך את הבנקים של גרמניה וצרפת לאטרקטיביים יותר לעומתם.

האירופים הסכימו גם לדון בהחלת חוק "רובין הוד", שיחייב מוסדות פיננסיים לשלם עמלה לכל פעולה בניירות-ערך במדינה שבה תיעשה העסקה. האנגלים התנגדו לחוק, שיקטין את רווחי החברות הפיננסיות בלונדון. אבל החוק עבר, וחברות אנגליות יצטרכו לשלם מס, גם לעסקאות שייעשו בלונדון, כך שעסקאות בלונדון לא יהיו רווחיות יותר מאשר בפרנקפורט, פריז ורומא.

להעברת "חוק רובין הוד" למרות התנגדות אנגליה, האירופים נזקקו למנגנון חקיקה מיוחד, שהשתמשו בו בעבר להעברת חוק גירושים אירופי למרות התנגדות המדינות הקתוליות. זאת הייתה הזדמנות לראש ממשלת אנגליה, דיוויד קמרון, לנצל את אי-הפופולריות של האיחוד האירופי באנגליה, לצמצום הנזקים שהוא ספג בדעת הקהל בגלל שאפשר לחוקים הללו לעבור, דבר שגרם לאנגליה מיתון כלכלי.

קמרון מאיים שאם מפלגתו תזכה בבחירות, הוא יפתח במשא-ומתן עם מדינות אירופה על התנאים שבהם אנגליה תסכים להישאר באיחוד, ויביא אותם למשאל-עם. רק אם הציבור יתמוך בתנאים, האנגלים לא יתגרשו מאירופה.

קמרון, כמנהיג המפלגה השמרנית, מרוויח עתה פופולריות מנקיטת מדיניות אנטי-אירופית. אך , הוא לקח הימור גדול. יציאת אנגליה מאירופה תפגע בכדאיות להקמת עסקים באנגליה. קמרון מהמר שהאיום בעזיבת אירופה ייראה לאירופים מספיק מאיים כדי שייתנו לאנגליה תנאים טובים יותר, ויעצרו את החקיקה שמאיימת על רווחי החברות.

עם זאת, הוא צריך שהמשקיעים יבינו שמדובר באיום לכאורה, ובסוף האנגלים יישארו באיחוד בתנאים משופרים. בינתיים נראה, שהמשקיעים מסרבים להבין - המטבע האנגלי קורס מול האירו, וחברת פיץ' מאיימת להוריד את דירוג האשראי של אנגליה. אם המשקיעים ימשיכו כך, קמרון ייאלץ לאכול צפרדעים מצרפת ונקניקייה מגרמניה, ולהבהיר שדבריו על הגירושים מהן הוצאו מהקשרם.

הכותב הוא כלכלן מהמכללה האקדמית נתניה